 |
אז זהו, שבתגובה למעלה דיברתי על כך שלמעשים יש באופן טיפוסי שרשרת תכליות. אי-שם בשרשרת התכליות של הפרסומאי נמצא אמנם ''לגרום לך לשלם לנו'' (בעצם להם, הלקוחות שלו), אבל שלב אחד לפני-זה נמצא, כמעט תמיד, ''לעורר את רגשותיך'' - זהו האמצעי לגרום לך לשלם. ובהגדרה שהצעתי, אם עירור הרגש הוא תכלית אחת דומיננטית בשרשרת או בתמהיל התכליות, אז זו אמנות.
אולי תרצה, אם כך, להציע שאשנה את ההגדרה ואפסול את מה שבו עירור הרגש הוא רק אמצעי לתכלית אחרת, ובפרט למטרה ארצית כמו פתיחת ארנק. אבל אז תימצא פוסל, אני מניח, כמה וכמה אמנים מובהקים מההיסטוריה שיצרו כדי להרוויח כסף או שווה-כסף - וגם אצלם, יש מקום לטעון, עירור הרגש היה רק אמצעי לגרום לקונה בגלריה או לאציל בטירה או לחשמן בקתדרלה לפתוח את ארנקו.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש