בתשובה לדורון הגלילי, 02/06/09 8:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
מקובל מאוד, לא רק אצל אורי אלא אצל רבים ובייחוד אצל כל דתי ציוני המכבד את עצמו, לצטט את המשפטים הראשונים. לרגל חגיגיות המעמד (סתם), ומשום שהדברים הם יפים ומרשימים באמת, הנה הקטע כולו (לא ממש כולו אבל נגיד): (אממ... רגע, הודעה: שוקי שמאל פטור [בטח מצטט בע"פ מתוך שינה :-} ]) והנה זה בא: "דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב. ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה. ויש שהוא יורד לגלי גרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש. אם יש בחיי העם משהו קדום מאוד ועמוק מאוד, שיש בו כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות, האם יהא בזה ממידת המהפכה להתנכר לו? אילו היה המרד של אספרטקוס (מנהיג מרד עבדים ברומא) נשמר בזיכרון עמי אירופה, והכנסיה היתה במשך דורות משמרת יום זה תחת חסותה - מה היתה צריכה לעשות תנועת הפועלים שהיא ראויה לשליחותה? האם להתנכר ליום זה, לשכוח אותו, לזלזל בו או לגאול אותו מידי הכנסיה ולהרים את קרנו ולטפח בלבבות את זכר המרד הטראגי? רבים הם בימינו המועדים והחגיגות העשויים בידים - עצרות, כינוסים, הכרזות, תאריכים. ביניהם בעלי חשיבות לשעתם וגם מחוסרי חשיבות. מהם רק אחד ומאלף יזכה לחיים של קיימא והשאר יקמל עם נשיבת סערה ראשונה או לפניה. לא כאלה חלק הימים שהשרישו בנפש העם ודורות על דורות שיקעו בהם את חוויותיהם." |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |