בתשובה לירדן ניר, 05/01/02 21:13
בחייאת זומזום 51304
אודה אם תציג את הבעיות שההנחה הפיזיקליסטית פתרה (רצוי שלא יהיו אלו בעיות פיזיקליות כמובן).
במשקל דומה העברת הדיון למערכת הנחות פיזיקליות מערימה קשיים אדירים, סתם לדוגמה לגבי מקור ה''אני'' (בסקלת זמן) ואשמח להוסיף בעיות אם זה עושה טוב למישהו
מקור האני בסקלת הזמן 51384
זאת בעית ה"רציפות" עליה כתבתי במאמר.

ג'ון לוק טען שדברים שומרים על זהות לאורך זמן אם אפשר לעקוב אחרי המקור שלהם, בזמן.

מהו המקור שלך - הרחם. מהו הדבר ששומר על הרציפות הזו - המוח. שים לב ש"רציפות" איננה אומרת "אחידות". זאת אומרת, המוח משתנה כל הזמן אבל בתוכן שלו ניתן לזהות עקבות של רציפות.

אבל העניין מרתק עוד יותר. אני מניח שאתה ושאר הדוגלים בהסברים דואליסטיים למיניהם, או אלה שחושבים שאי אפשר למצוא הסבר לבעיה שהם עצמם הגדירו אותה כמטאפיזית, מסכימים שאת העולם החיצוני ניתן לתאר בעזרת מערכת תיאוריות פיזיקליות _קוזאליות_ (מילת מפתח שדואליסטים נותים להתעלם ממנה). כמו כן אני מניח שגם מוסכם שלתהליכים בגוף ובמוח ניתן לתת הסברים פיזיקליים-קוזאליים (על זה הרי מבוססת הרפואה, למשל).

אם כך, נותר פער בין ההתרחשות הפיזיקלית _בתוך_ בגוף לבין ההתרחשות הפיזיקלית _מחוץ_ לגוף. האם אתה מוכן לקבל שהפער הזה לא מציית או לא ניתן להסבר פיזיקלי-קוזאלי?

נניח שנקבל את ההנחה שאי אפשר לתת הסבר פיזיקלי-קוזאלי לפער הזה. אם כך, כיצד מתבצעת האינטראקציה בין שתי מערכות פיזיקליות-קוזאליות שבניהין קיים מדיום א-פיזיקלי וא-קוזאלי?

כיצד אפשר בכלל להסביר ש_רעיון_ פשוט שראשיתו במוח האדם הראשון, כמו לקחת אבן חדה לחתוך בבשר, אכן _ממומש_ והוא בונה כלי שמשפיע על העולם?

(*) קוזאלי - שרשרת של סיבות ומסובבים.
מקור האני בסקלת הזמן 51412
זהו תיאור של בעית הגוף והנפש.
דואליזם לא שולל קוזאליות, אלא דווקא מתמודד עמו. אילו הדואליסטים היו שוללים קוזאליות, כי אז הם בהכרח היו טוענים לכיאוס- לא? והרי הם לא כאלה.
קוזאליות היא בדיוק הבעיה שהדואליזם מתייחס אליה- כיצד ייתכן הקישור בין העולם הפיזיקאלי- הקוזאלי, לבין מאפיינים בעולם זה -שקשה להגדיר אותם במונחים קוזאלים- פיזיקאלים. מכאן, הם מתייחסים לאוסף התופעות אשר אינן ניתנות להסבר מספק במונחים הקוזאלים- ככאלה שבאופן ממשי אינן פיזיקליות, וקיומן האונטולוגי הוא במישור מציאותי אחר. אולי כל ההבדל הוא באופני ההתיחסות, אך לעת עתה ההסבר הפיזיקלי איננו מספק. ההתיחסות במישור האחר היא ביחס לתודעה- לתופעת ה'משמעות', לבלתי אמצעי. ובמלים אחרות- הנפש (אשר תופסת משמעות).
טענתי הייתה שדואליסטים אינם שוללים סיבתיות, אלא מנסים לעמוד על מכלול המאפיינים שבמציאות באופן מנומק שתואם את תכונותיהם הייחודיות.
מקור האני בסקלת הזמן 51727
איך יכולה מהות לא-חומרית כלשהי להשפיע על העולם? כל השפעה שלה תערער את חוק שימור האנרגיה (שכן היא תזיז, נגיד, אלקטרונים מהמסלול המקורי שלהם במוח למסלול אחר). לכן, הדואליזם סותר את הרעיון הקוזאלי.
מקור האני בסקלת הזמן 51737
אף כי הקישור הוא בעייתי ביותר ראוי לשים לב כי בהנחה שגורם מטפיזי משפיע על גורם פיזי אין בהכרח אמירה כי הוא משנה משהו בתכונותיו הפיזיות. גישה זו משתקפת לדוגמה ברעיונות מהותניים (אריסטוטאלים) על פיהם גורם מטאפיזי מכווין את התנהלות הישויות הפיזיות.
(זה היה כל כך קצר ופשטני שאני ממש מתבייש וכל תיקון לדברי כנראה יהיה נכון)
מקור האני בסקלת הזמן 51741
דרוש חידוד: הדואליזם אכן סותר את הרעיון הקוזאלי ב*מסגרת התיאוריה הפיזיקלית*, אם מתייחסים אל דואליזם במסגרת דיון פיזיקלי.

כלומר- מכלול הדיון שלך מוטעה. יש כאן מרכיבים משני דיונים שונים, ואין תיאוריה המכילה את שניהם.
כאשר אתה אומר "עולם"- אתה מתכוון למדע- כלומר לעולם כפי שאנו מכירים אותו מבחינה מדעית.
הדיון בבעית הגוף והנפש הוא דיון מטאפיזי- מכיוון שמתמודד עם בעיות שהפיזיקה לא פותרת, עם תופעות בעולם שלפיזיקה אין כלים להתמודד איתן באופן עקרוני (כמו זה שהעלית בטיעונך).

להמחשת הלגיטימיות של השאלות המטאפיזיות, הנה כמה שאלות ובעיות אשר הן עצמן במסגרת הפיזיקה:
-ריק הוא בעיה לא פתורה בפיזיקה.(או שאין ריק בעצם)
גם תחילת היקום היא תעלומה ('מה היה לפני המפץ?')
-גם עקרון חוסר הוודאות הוא אכסיומה שמהותה היא 'חוסר יכולת' של הכלים הפיזיקלים.
-מה שמעבר לגבולות של ה'יקום המתרחב' זהו בכלל דבר שאין טעם מעשי לשאול לגביו- כפי שמתנהל השיח הפיזיקלי עד עכשיו.
והפיזיקאים ההגונים שיקראו עד כאן יוסיפו עוד כמה בעיות מסתוריות ועקרוניות. (אני מקווה)

ומכאן מומחשת הלגיטימיות על אחת כמה וכמה, של שאלות שייצרו את הפיזיקה בעצמה: שאלות מטאפיזיות.
זה שהדיון הפיזיקלי לא מתאים ולא יכול לשאלות אלה, אינו אומר שהן לא לגיטימיות.

טענתך הנ"ל היא ניסוח של *בעית* הגוף והנפש (או החומר והרוח). לזו , כאמור, עדיין לא נמצא פתרון.
דואליזם הוא פשרה עד שימצא פיתרון- מתוך הכרה במאפיינים השונים של האובייקטים הפיזיקאלים והמטאפיזים, ובמוגבלותו של התיאור החומרי לאובייקטים הרוחניים.

רעיון- אולי יימצאו בסוף חקיקים של ממש לנשמה, לתפיסה (אולי להפתעתכם הם לא ישכנו רק בשכל). חלקיקים חסרי מסה נשמעים לי מתאימים. היה לי בתיכון מורה לפיזיקה שטען שהוא יודע מהם החלקיקים של הנשמה, אך לדאבוני לא הייתי מגיעה לכתה לעיתים קרובות.
מקור האני בסקלת הזמן 51742
חד פעמי- לעזזל כמה שהתשובות שלי ארוכות
מקור האני בסקלת הזמן 51749
אבל מרתקות.

אנא אל תחדלי.
מקור האני בסקלת הזמן 51753
:)) מאוד תודה
מקור האני בסקלת הזמן 51789
למה "ריק הוא בעיה לא פתורה בפיזיקה"?
למה "עקרון חוסר הוודאות הוא אכסיומה..."?
האין איננו? 51798
באמת, מה יש ב"ריק"?
האין איננו? 51800
שום כלום, מה הבעיה עם זה (מבחינה פיזיקאלית)?
פרדוקסים... פרדוקסים... 51806
הבעיה? להבנתי המוגבלת, היקום מורכב מחומר. בין חומר לחומר לא יכול להיות משהו שאינו חומר (שהרי, כפי שציינו בתחילה, היקום מורכב אך-ורק מחומר). אז מה זה ריק? "אין-חומר"? יתרה מזאת. כיוון שהחומר נמצא בצפיפות אינסופית (כיוון שאין רווחים של "אין-חומר" בתוכו, הרי שגם תנועה אינה אפשרית.

כמובן שפרמנידס אמר את זה קודם. גם זנון תלמידו(? או להיפך?) השתעשע ברעיונות האלו עם החץ והצב ואכילס.

אני מניח שהפיזיקה המודרנית מנסה להתמודד עם זה. אני צופה שסמיילי יספר לנו, שם למטה, עוד על כך.
פרדוקסים... פרדוקסים... 51814
אם נחליף את הביטוי "היקום עשוי חומר" בביטוי "היקום מכיל רק חומר", כלומר נתיחס ליקום בתור המרחב ולא החומר עצמו, האם אז תפתר הבעיה?
פרדוקסים... פרדוקסים... 51818
לא הבנתי לגמרי. אפשר לפרש את מה שכתבת בשתי דרכים (להבנתי):
א. הריק הוא "חור" ביקום - מה יש ב"חור"? למה הוא שם? איך הוא נוצר?
ב. היקום הוא המרחב ולא החומר - סותר את "היקום מכיל רק חומר" כיוון שאם הוא המרחב ובמרחב יש "חללים" בין החומר שאינם חומר, אז היקום מכיל משהו נוסף פרט ל"חומר".

למה התכוונת?
פרדוקסים... פרדוקסים... 51825
א. לא הריק הוא לא חור ביקום אלא חור ב''רצף'' החומר בתוך היקום.
ב. אין כאן סתירה, אתה קובע שהמרחב כולו חייב להכיל משהו ולכן החללים שבהם אין חומר צריכים להכיל משהו אחר אבל אין בסיס לקביעה הזו.
פרמינידס ממוחזר 51827
הממ.. אז חזרנו לנקודת ההתחלה, כלומר יש ב"יש" חללים של
"אין"? למה? כיצד הם נוצרים ומתכלים? ויתרה מזאת, ה"אין" איננו, אחרת היה "יש".

(ושוב סליחה על מיחזור פרמינידס)
פרמינידס ממוחזר 51834
אין זהות בין החומר שביקום ליקום, ה"יש" וה"אין" מתייחסים לחומר, היקום קיים כל עוד המרחב קיים כלומר כל עוד יש מקום לחומר (מקום שתופס אותו או שלא תופס אותו חומר.

כיצד נוצרים ומתכלים החללים בחומר? זה לא קשור לשאלה אם קיימים החללים הללו, בכל אופן קיומם הוא מחויב המציאות מכיוון שנפח החלל שהוא היקום גדול מנפח החומר שבו.

אני לא מכיר את פרמינידס ואני מתנצל אם אני גורם לך לחזור על דברים שהם טריוויאליים עבורך.
פרמינידס ממוחזר 51835
א. אם אין זהות אזי מה יש ביקום במקום ש"אין חומר"? (אולי מצאנו סוף-סוף איפה הנפש שהרב"י לא מוצא? סתם...)
ב. קיומם הוא אולי מחוייב המציאות אבל פרדוקסלי משהו (עבורי, בינתיים), והוא גורר את השאלות הנ"ל.
ג. פרמנידס - פילוסוף יווני כמובן. טען, ביו השאר כי "היש ישנו והאין איננו" ולכן "היש דחוס עד לאינסוף" ומכאן מסתבר, בין השאר, כי תנועה היא בלתי אפשרית. כתב בחרוזים!
פרמינידס ממוחזר 51837
א. למה בכלל להתאמץ? העולם גשר צר מאד ובסופו חבית וויסקי.
פרמינידס ממוחזר 51838
א. יש מקום לחומר, שבו אין כלום, הרי אמרנו שהיקום מכיל רק חומר (ולא נגיד רוח).
ב. הבנתי שקיומם הוא פרדוקסלי עבורך, אני נכשל בהבנת הפרדוקס.
ג. ה''אין'' (החומרי) לא עומד בפני עצמו, הוא היעדר ''יש'' (כמו חום וקור, אור וחושך וכו). לכן הקביעה ש''האין איננו'' היא לא נכונה (יהיר שכמוני, הולך ומתקן פילוסופים יוונים).
פרמינידס ממוחזר 51840
א. מה זה "כלום"? כאן בדיוק מתחיל הפרדוקס.
ב. ראה א.
ג. זה נחמד שאתה מנסה לפתור ככה פרדוקסים עתיקים, רק שהקביעה שהאין לא עומד בפני עצמו היא הנחת המבוקש. במקרה שלנו, "יש" היא קטגוריה ו"אין" היא קטגוריה אחרת, כלומר דברים בדידים - אין "חצי יש" בעוד שחום/קור או אור/חושך הם דברים רציפים.
בין החומר הרגיל קיים החומר השחור 51842
ומה עם ''החומר האפור'' 51843
טוב, אז עכשיו יש לנו חומר רגיל וגם חומר שחור. איפה נמצא הריק ומה יש/אין בו?
ומה עם ''החומר האפור'' 51848
אין ריק. יש חתיכות חומר רגיל, בתוך סובסטרט של חומר שחור. קוראים לו ''ריק'' כי הוא ''ריק'' מהחומר הרגיל, אותו אנו מכירים.

הוא מאד קסום. כשיש הרבה מאד חומר שחור, בלי חומר רגיל בסביבה, נוצר מונופול של אנטי-גרביטציה.
ומה עם ''החומר האפור'' 51854
אפשר למדוד בצורה כלשהי את החומר השחור הזה? מה מבדיל בינו לבין חומר רגיל?
ומה עם ''החומר האפור'' 51868
לא אמרתי כבר שהוא קסום?
בכל מקרה, ההבדל העיקרי בין החומר השחור לבין החומר הרגיל הוא, למעשה, שרוב חוקי הפיסיקה והאינטראקציות שאנו מודדים מתבצעות על ידי החומר הרגיל - החומר השחור לא ממש "מעניין." האפקט הנ"ל של יצירת מונופולים אנטי-גרביטציוניים בא לידי ביטוי, כפי שאמרתי, רק כאשר יש מעט מאוד חומר רגיל בסביבה.

(המציג איננו פיסיקאי)
פעם ראשונה שאני שומע על זה 51875
לפני כמה שנים התגלה שגלקסיות מרוחקות בורחות זו מזו בתאוצה גדולה מן הצפוי. המסקנה המפתיעה תורצה, אם אני זוכר נכון, באפשרות שיש עוד המון חומר אפל (dark matter) התורם למסת היקום לשיעור הנדרש כדי להסביר את הממצאים. מכאן ועד מונופולים אנטי-גרביטציונים הדרך ארוכה ומפותלת. אחרי הכל, אין מסה שלילית ולכן אין דיפולים גרביטציוניים, וגם לא מונופולים שליליים. חומר אפל הוא חומר שלא ניתן לאתר בעזרת הטלסקופים שלנו, אבל הוא קיים. אין הכוונה לחומר מוזר שמציית לפיסיקה שונה בתכלית. לא?
פעם ראשונה שאני שומע על זה 51880
ואני, לתומי, חשבתי שהחומר השחור הוא הוא בעל מסה שלילית. או שיש אפקט של אנטי-גרביטציה שנוצר באיזורים נרחבים של ואקום. ולכן יש בריחה בתאוצה.

בכלל, מדוע אתה אפילו מניח שיש לי ידע שאין לך? אני סטודנט שנה שניה פישר (למדעי המחשב, מכל המקצועות), כל מה שאני אומר צריך להלקח עם קורטוב של מלח. וקצת פרמז'ן, אם אפשר.
גם פפריקה מתוקה לא תזיק.
פפריקה מתוקה זה לאשכנזים חנונים 51891
גברים אמיתיים עם שערות על החזה אוכלים אריסה בכפית.
ומה אני? עז! 54549
אחרי הרצאה באסטרופיסיקה בה הוזכרה אנרגיה שלילית של הואקום כמקור אפשרי להאצת התפשטות היקום, עלי לתקן ולומר, כסטודנט פישר אל רעהו, שאני לא יודע מספיק כדי להתייחס ברצינות לדברים שהעלית. יום טוב.
ומה אני? עז! 54566
Well - you're taking an Astrophysics course. So maybe you could clear something up for me:

They say that distant galaxies are moving faster than closer galaxies, which makes people think that galaxies are accelerating in time.

But we can't see how distant galaxies are acting now, but, rather, we see how they were at the time -D/c, where D is their distance from us. So, basically, we see that galaxies in the very distant past, and that are far away move faster - but couldn't that mean the exact opposite, that is, that the galaxies are decelerating?

From one humble Undergrad to another, of course.
ומה אני? עז! 54680
זאת, למעשה, שאלה מעניינת מאוד. לא חשבתי על זה כך מעולם, אבל הטיעון שלך נשמע מאוד הגיוני. ליאור, אני מאוד מאוד אשמח אם תוכל לענות על השאלה, או לפחות לשאול מישהו שכן יכול לענות, אם אתה לא.
ומה אני? עז! 54695
כבר הפנתי את השאלה לפיסיקאי נבון ממני, אם כי איני בטוח שהאימייל נשלח. אין לי תשובה אינטליגנטית לשלוף מהמותן, אך אם תפנו למדען המשוגע (1), מובטחת תשובה תוך ~שבועיים.

ומה אני? עז! 55369
The higher velocity of distant objects is not related in the standard cosmoligical models to acceleration, but rather to the Hubble expansion law of the universe.

the hubble expansion law states that the velocity of an object expanding with the universe (i.e. no peculiar speed) usually called a comoving observer, from any other commoving observer is lieary proportional to the comoving distance between the two.
V = H*r ; with H standing for the Hubble constant at said time, H = H(t).

hubble law has been observationaly verified to a good extent (in astrophysics an order of magnitude is usually acceptable), and is also a direct result of assuming a non-static homogenous (and thus isotropic) univerese.

the hubble constant changes with time, or so the standard cosmological models say, and different models predict a different behaviour of H(t).
these are tightly connected to specific solution of the einstine equation, and to the metrics the solution enables (a homogenous universer results in one of three metrics- flat, positivly eccentric, and negativly accentric).

according to the standrd model today, the "lamda-CDM" model, which consists of a cold dark matter big-bang universe with a cosmological constant, the univeres' expansion rate should actually be increasing, thus u can say that the univerese is accelerating.
as far as i know it's not iron cast yet.
i can check with an astronomer in the huji astro-group for more detail on said observations.
ומה אני? עז! 55432
Sorry if I'm being thick, (and you can write in Hebrew, if you wish, I'm writing in English only due to technical constraints) but how could they measure consequences of the Hubble law, if all one can do is check how galaxies behaved in the past, when it's not even the same time for all the other galaxies, since they're at different distances?

By the way: the Hubble constant changes with time? That reminds me of someone asking me about using different coefficients for his polynomial at different points.
ומה אני? עז! 55561
English is preferable, i might be making some spelling mistakes, and i apologize for them, but the technical terms are all english, i hate to try and find translations...

first about the hubble "constant" changing -
the constant is constant in space, but not in time.
now, i'm about to step into a subject i'm no expert about, i apologize for any mistakes i might make -
the way to build a metric one can work with to describe the universe, in a GR way, is to "slice" it to equal-time three dimensional "planes".
the simplest way is to assume that the universe is euclidean at short ranges (observations of near space confirm that, near meaning as far as we can see, if i'm not mistaken), and then define a metric from a point of view of a "all-knowing" observer, that is one that can measure distances on the plane, between any two points.
now, for every two points on said metric, in every plane, the same hubble law holds, that is - the velocity between the two is proportional to a constant that is the same one in all space at that time.
the relation between said constant and the expansion rate of the universe is H(t) = a*/a (with a* being the time derivative of a, a "dot") where a is the expansion factor of the universe (has to be normalized to some a_0 if u want it to mean anything).

as for measuring galaxies at different times, i think that compensation can be done.
one way is to measure "near" galaxies, where time differences are small in cosmological orders of magnitude.
another, i believe, is measuring relative velocities of objects about on a line of sight (seems tricky to me, i don't know if it's actually done).
this is an interesting point, i think i've heard an answer to it once, and am sure i've asked it once, which make my not knowing it now somewhat dissapointing (and depressing, considering the implication about my memory), so i will check with my sources for the answer, and be back.

an important point, i think, is that predicitons can be made, according to the standard model, regarding what the hubble expansion should look like, if the modle's assumptions and derivations are correct, including "looking into the past" effects, and as far as i know the observations match those to a good degree.

be back with more precise answers soon, i hope
ומה אני? עז! 55904
עודד נועץ במנחה שלו, וזה מוסר כי תצפיות ממקורות מרוחקים משוקללות אמנם בהתאם למרחקם מכדה''א, כדי לפצות על פרק הזמן שלוקח לאור להגיע מן המקור המרוחק. מודלים קוסמולוגיים שונים נותנים אומדנים שונים למרחק זה, כך שמידת ההתאמה בין התצפיות לתיאוריה תלויה במודל הקוסמולוגי לפיו משקללים את התצפיות. זהו מדד נוסף לטיב המודל המוצע - עדיף מודל קוסמולוגי המניב התאמה טובה יותר בין התצפיות לתיאוריה. כרגיל באסטרופיסיקה, הבעיה פתוחה והספקולציות רבות.
ומה אני? עז! 55936
תשובת MadSci:
http://www.madsci.org/posts/1013049337.As.q.html

Your question was answered by:
Benjamin Monreal Grad student, Physics, MIT

Hello Dubi,

I think that your reasoning is mostly correct; the light we see today (in,
say, a Hubble Deep Field image) was actually emitted by the galaxies
billions of years ago; and, indeed, billions of years ago the galaxies
could have had different velocities than they do now. The Supernova
Cosmology Project, indeed, saw exactly this effect! They observed
supernovae up to seven billion light-years away, and showed that the
Universe was expanding faster at that time. That's exactly the importance
of these measurements: we can find a relationship between the Hubble
constant (how fast the Universe is expanding, i.e. the redshift) at various
times in its evolutions (i.e. the distance to the supernova, measured by
its brightness). The light-travel time is an important feature of this
measurement.

It's not just a simple model, though, asking "does it slow down or does it
speed up?" We have to predict how the Hubble constant would change under
various circumstances (gravity, a cosmological constant, dark matter, etc.)
and see whether these predictions agree or disagree with the data.

With the new supernova data, you cannot model the Universe as a bunch of
mass under the influence of only gravity. If gravity is the only force
acting on all of these galaxies and supernovae, then we cannot explain how
the Hubble constant (i.e. the expansion rate) has gotten from its old value
(measured by the distant supernovae) to its modern value (measured by the
nearby supernovae. Basically, in the past 7 billion years, things have not
slowed down as much as we expected them to. Observationally, we saw that
extremely redshifted supernova (SN1997ff was a good one) that were
unusually bright. Redshifted means fast expansion. Bright means nearby.
Combining the two, this supernovae is so nearby, that it can't have been
moving so fast for the whole lifetime of the Universe (taking into account
gravity, etc.) Therefore, the Universe must have started out with a slower
expansion, and accelerated. (Imagine that you
throw a baseball, wait one second, and open your eyes. If the baseball is
moving at 10 meters per second when you measure it, you would expect it to
be 10 meters away! If it is only 5 meters away, you can explain it by
saying that it started out slowly, and sped up to 10 m/s.)

Lots of good information on this topic can be found by going to
http://xxx.lanl.gov/find/astro-ph/ the Physics preprint archives
and searching for papers with "accelerating universe" in the title.
You'll find a mix of gritty-detail-technical papers, and a few easy-to-read
articles.

-Ben

Thank you very much, 55954
Dubi, Lior and Oded.

I feel much more informed, though I am probably, not much wiser.

Processing will resume this Wednesday, when I have some free time.
פעם ראשונה שאני שומע על זה 51941
אף כי אני מוצא בפתיל זה דגרסיה היסטרית, בעניין "אין מסה שלילית"- נמצא כי בקרבנו שני לוחות עד למרחק המותיר בינהם ריק כביכול המשיכה הנמדדת על ידי שני הלוחות גבוהה מהצפוי ועל פניו מדובר בכח יונק שיוצר הכלום שבין הלוחות (הכוונה לכח נוסף פרט למשיכת המסות והפרש הלחצים). הניסוי שוחזר מספר פעמים והתופעה נחזתה גם במערכים אחרים פרט לשני הלוחות האמורים. הנה כי כן מסתבר כי קיימת אנרגיה שלילית (הקישור למסה אמור להיות מובן מעליו).
על ידי שיטות מדידה מדויקות ביותר נמדדה אותה אנרגיה שלילית וההסבר שניתן לתופעה מתבסס על פלוקצואציות (או המילה העיברית המקבילה) ברמת האנרגיה התבטאות מעת לעת בהווצרות אנרגיה שלילית.
בעבר היה לי חומר בנושא אך מחוסר עניין לציבור הוא נגנז לבלי שוב אע"פ אשמח לחפש שוב ולספק הפניות לחומר בנושא (העצמאיים בינכם מוזמנים לבדוק מאמרים שכותרתם כוללת את הצירוף worm hole ב- scientific american של שנת 2000)
איפכא מסתברא, ידידי 51990
אתה מדבר על אפקט קזימיר, תופעה מוכרת (למרות השם הבומבסטי) שנחזתה כמדומני ע"י קזימיר עוד בשנת הקמת המדינה. חיפוש לcasimir effect יעלה שפע של הסברים ומאמרים בנושא, ביניהם כמה של מדע פופולרי (אני בהרצאה כרגע, ולכנלאנותנלינק). זה מבוסס על תנודות (פלקטואציות) של אנרגיית הריק, זה לא אומר שיש אנרגיה שלילית, זה כן אומר שבין הלוחות (כמו גם בשאר היקום) נוצרים ספונטנית פוטונים, ויוצא שמבחינה אנרגטית משתלם ללוחות להתקרב, וכך הם מושכים זה את זה. לשחזר זאת ניסויית לא קל אך אפשרי. עדי מן וישראל קליך מהטכניון פירסמו על כך מאמרים. בסקלות המתאימות כח קזימיר הוא כח ואן-דר-ואלס המוכר.
רק בלפטונים מציעים קיומה של מסה שלילית או אף מרוכבת, כתוצאה מיידית של E=mc^2, אבל לפטונים הם חלקיקים היפותטיים.
איפכא מסתברא, ידידי 51999
לאפקט הזה יש תוצאה מענינת. אם מחזיקים לוחות כנ''ל במרחק קטן וקבוע זה מזה ומעבירים פוטונים בעלי אנרגיה גבוהה ביניהם, נמנע מהפוטונים הנ''ל ליצור זוגות חלקיקים וירטואלים. מאחר ומהירות חלקיקי חומר איטית ממהירות האור, יצירת זוגות וירטואלים מאיטה את המהירות הממוצעת של האור, ולכן פוטונים העוברים בין הלוחות הם מהירים יותר ממהירות האור כפי שנמדדה בניסויים. (לא בהרבה, כך שלאפקט זה אין משמעויות מעשיות)
''חומר אפל '' 134491
במאמר מהיום ב"הארץ" דיון על הרלוונטיות של מושגי ה"חומר האפל" וה"אנרגיה האפלה" - http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?...
''חומר אפל '' 134526
זהירות, זה הכתב מכאן:
תגובה 87805
תודה 134637
פרמינידס ממוחזר 51847
א. אני מבין, בכל אופן, לפיזיקה אין עם זה בעיה (עד כמה שאני מכיר אותה).
ג.1. אני לא מנסה לפתור את הפרדוקס (קטונתי) אלא להבין אותו.
ג.2. אני מניח ש"יש" פירושו קיום של חומר אבל מהו ה"אין"? "אין איננו" אינה הגדרה.
פרמינידס ממוחזר 51900
אין לי מושג מה זה "כלום" ואני מניח, שזה פשוט ברירת המחדל, ההיפך מ"משהו".
לגבי ריק, גם היקום החומרי מורכב בעיקר מריק - רוב נפחו של האטום לא מכיל כלום רוב הזמן. (קוטר גרעין האטום הוא כ 1/100000 מקוטר האטום ונפחו כנ"ל בחזקת 3 והאלקטרונים הם נקודתיים עד כמה שניתן למדוד בימינו ואין להם "מיקום" אמיתי אלא רק הסתברות למצוא אותם באזורים שונים)
למעשה ההבדל בין ריק ולא-ריק הוא לא חד משמעי, גם החלל החיצון מכיל חומר בצפיפות נמוכה מאוד והקו המפריד בין "ריק" ובין "חומר דליל" הוא רחב מאוד.
פרמינידס ממוחזר 51906
הוא שאמרתי - מושג הריק לא נהיר לנו - אם אין (יש?) שם "כלום" שהוא גם לא חומר אז מה זה היצור המוזר הזה? כנ"ל לגבי האטום - מה יש שם בין האלקטרונים לפרוטונים והנייטרונים? כלום? אותו "כלום" ממקודם שאני עדיין לא מבין מהו?
פרמינידס ממוחזר 51910
מה הבעיה עם כלום? לי אין בעיה להבין/לתפוס חוסר קיום מוחלט. (מסומן בתורת הקוונטים ע"י <0| )
מזכיר לי את הדיון עם טוביה וחבריו בקשר לאפשרות, (שאני לא פוסל אם כי גם לא מקבל א-פריורית) שאין משמעות לחיים.
פרמינידס ממוחזר 51914
(כאן הייתה התחלה של הסבר, אבל נשבר לי)

פרדוקס היש והאין של פרמנידס הוא עתיק יומין וכנראה שלא יפתר. השאלה היא כמובן שאלה מטפיזית, וממנה נגזרים פרדוקסים נוספים. אני פורש בצער מהדיון (ומבקש סליחה מכם) כיוון שלצערי אין לי את הכוח לנהל אותו, ואני חושב שזה לא יהיה הוגן שאספק אתכם בתשובות חלקיות. מי שרוצה להמשיך במקומי (זוהר? ירדן? מישהו?) מוזמן. אפשר לקרוא על הפרדוקס אצל שטייניץ ב"הזמנה לפילוסופיה" ובמקומות אחרים.
פרמינידס ממוחזר 51931
אין ''חצי אור''. או שיש אור (פוטונים) או שאין אור. זה שאנחנו, כבני אדם, מבדילים בין ''אור חזק'' ל''אור חלש'' (הרבה פוטונים, מעט פוטונים), לא משנה את העובדה שזה או חושך (מוחלט - אין פוטונים) או דרגות שונות של אור. בקיצור, הבעיה היא אצלך ולא בתאוריה. אבל ניסיון יפה.
פרמינידס ממוחזר 51939
רגע, אבל אור זה לא גם גל לפעמים? חוצמזה, עדיין נשארתי עם חום/קור, וקר לי עכשיו.
פרמינידס ממוחזר 52106
חום מוגדר כתנועה של חלקיקים. קור (מוחלט) הוא חוסר-תנועה של חלקיקים. זה שאתה מגדיר חום ברמה מסויימת כ"קור" זה פשוט שימוש קולוקיאלי במושג. חום, כידוע, הוא דבר יחסי.

אגב, שאלה: אם חום הוא תנועה של חלקיקים - מדוע ולמה מאוורר (שמזיז את האוויר) מצנן?
עניין של אורך-גל (או תדירות) 52151
חום הוא ביטוי מאקרוסקופי לתנודות המיקרוסקופיות של חלקיקים. אפשר לחמם חלקיקים ע''י עירורם בתנודות באורך-הגל המתאים.
תנור מיקרו-גל למשל משדר גל אלקטרו-מגנטי באחד מתדרי התהודה של מולקולות המים, וכך הן מתחממות ומחממות את המזון בו הן מצויות. מעניין כמה זמן ייקח לחמם כוס חול יבש במיקרו. לא בדקתי.
(לטש ליאור עין חמדנית אל מיקרוגלו של שותפו האיזוגימטרי לדירה)
רק בגלל הרוח 52176
למה המאוורר מקרר? אנסה את כוחי בפיזיקה שימושית:

המאוורר אמנם תורם אנרגיה קינטית למולקולות האויר. האנרגיה הנוספת הזו זניחה לחלוטין, אני מנחש, בהשוואה לאנרגיה הקינטית שיש להם סתם מהתנועה הבראונית שלהם. העובדה ש*מבחינתנו* הם "הרבה יותר זזים" נובעת מכך שהתנועה הבראונית האקראית נוטה להיות זהה לכל הכיוונים, ואילו תוספת האנרגיה הקינטית מהמאוורר נוטה לשנות את וקטור המהירות של מולקולות רבות בכיוון אחד - שינוי כמעט אפסי לכל מולקולה, אבל כל השינויים באותו כיוון.

בסדר, תאמר, ברור מכאן למה המאורר לא מחמם *מאוד*, אבל למה הוא מקרר?

המאוורר לא מקרר את האוויר, ולא מקרר כל דבר. הוא מקרר שני סוגי דברים, נדמה לי:

1. דברים שמכוסים בחומרים נדיפים (מים, למשל), או פולטים חומרים כאלו: בגלל הרוח מתאדים המים, ותוך כדי כך לוקחים אנרגיית חום מסביבתם, ומקררים אותה. זה סיפור ידוע, אבל עלי להודות כאן שאף פעם לא הבנתי אותו בדיוק.

2. דברים חמים יותר מהאוויר שמסביבם. מכיוון שהרוח מפזרת את האוויר, היא עוזרת להשוואת טמפרטורות. מכאן, שדברים חמים יותר מסביבתם יתקררו מהר יותר אם סביבתם תנוע.

האדם שייך, לרוב, לשני הסוגים. הנה לך, המאוורר עם הפעולה הכפולה...
רק בגלל הרוח 52181
בעניין 1. ההסבר הוא די פשוט (אני חושב). אדי מים הם בעלי אנרגיה קינטית גבוהה יותר מאשר מים נוזליים. כאשר מים הופכים לאדי מים הם סופגים לצורך העניין אנרגיה מסביבתם.
רק בגלל הרוח 52195
טוב, הנה אתה נותן לי הזדמנות להסביר מה אני לא מבין כאן. אם אדי מים הם אנרגטיים יותר מאשר מים נוזליים, אז למה בכלל המים מתאדים? אם הם מתאדים כי הרוח נתנה להם את האנרגיה הנוספת הזו, אז למה פתאום הם "לקחו אנרגיה מהסביבה" (מהחום של הגוף)? הם הרי קיבלו את האנרגיה מהרוח!
רק בגלל הרוח 52199
הם לא מתאדים כי ''הרוח נתנה להם את האנרגיה הנוספת הזו'' אלא בגלל שהם יצרו אינטראקציה כימית עם מולקולות האויר שברוח, את האנרגיה הם לקחו מהסביבה.
רק בגלל הרוח 52219
אם יותר לי אנסה גם אני את כוחי-
האידוי אינו אינטראקציה כימית מכל סוג שהוא (לפחות לא בבחינת יצירת תרכובת/פירוקה וכיו"ב) אלא עליה באנרגיה הקינטית של המים (ולו היו יכולים לעלות באנרגיה ללא שחומר אחר היה מוסרה להם עדיין היו הם מתאדים).
המים הנוזליים הם בעלי אנרגיה מסויימת, בעת בואם במגע עם גוף נוצר מאזן אנרגטי בין הגוף והמים. במקרה וטמפרטורת המים נמוכה מזו של הגוף יספחו המים אנרגיה מאותו גוף והדבר מתבטא בעליה באנרגיה הקינטית שלהם על חשבון ירידה באנרגיית הגוף. מופע הדברים הוא הרגשת קרירות מצד הגוף (ירידה באנרגיה שלו משמעה ירידה באנרגיה הקינטית של המולקולות המרכיבות אותו וזו אינה אלא טמפרטורה) וירידה בסדר המולקולות או בצפיפותן אם תרצו (לצורך ענייננו הירידה בצפיפות היא מופע אדי/גזי במקום המופע הנוזלי).

תפקיד המאוורר הינו לכן לסלק את שכבת המים ספוגי האנרגיה למען יוכלו מים נוספים לעבור את אותו תהליך (באין איוורור תשאר שכבת אדי הזיעה סמוך לגוף ותפריע לאידוי נוסף, דבר עליו ודאי יוכלו להעיד תושבי תל-אביב של קיץ)

כאנקדוטה אציין כי למרות שעלולים היינו לחשוב כי המים הנעימים של המקלחת הם בטמפרטורת הגוף לא כך הוא ומסתבר כי גופנו מוביל בכחמש מעלות (וודאי יתקנוני על חוסר הדיוק בהמשך)
רק בגלל הרוח 52274
שים לב ש:
א' האידוי לא קורה בגלל רתיחה.
ב' האידוי לא קורה עם כל גז בסביבתו של המים.
ז"א האידוי הוא עלייה בלחות של האויר סביב המים. כאשר האויר מתחלף יותר מהר, יותר אויר "יבש" מתקרב למים, ותהליך האידוי מתרחש יותר מהר. ולכן קראתי לזה "אינטראקציה כימית", ולא תהליך כימי.
רק בגלל הרוח 52349
מובן ומקובל פרט להסתייגות קלילה לפיה אין צורך באוויר לשם אידוי (לא כל כך הבנתי את ב' הרי אידוי יתרחש בכל סביבה, בעיקר אם היא גזית, אף אם לעיתים לא יהיה מופע האדים הנחשק בימי חורף)
רק בגלל הרוח 52548
תודה לשניכם. אני מתחיל להבין. אם אני מתחיל להבין נכון, האפקט מבחינת אידוי הוא בעצם אנלוגי לאפקט השני שציינתי, של האצת מפל הטמפרטורה - כאן אנחנו מאיצים את מפל הלחות.
רק בגלל הרוח 52566
הלכה למעשה הלחות היא מופע המעיד על טמפרטורת המים ואכן אנו יוצרים מפל טמפרטורה חריף יותר (בתנאים המתאימים) על ידי חילוף האוויר והרחקת שכבה עם חום רב יחסית בכזו עם חום מועט יותר
פרמינידס ממוחזר 51930
בין גרעין האטום לבין האלקטרונים שלו, יש ''אין חומר'', כלומר, אין כלום. יש הרבה יותר ''אין'' ביקום מאשר ''יש''.
פרמינידס ממוחזר 51938
(הבטחתי לעזוב את זה, אבל כנראה שאי אפשר)

איך "כלום" יכול להיות? מה זה ה"כלום" הזה? איך "אין" יכול להיות "יש"?
פרדוקסים... פרדוקסים... 51966
האם אתה מסוגל לדמיין, בעיני רוחך, מרחב תלת מימדי, ובו דברים ("חומר") מפוזרים בדלילות?

אם כן, שלום ותודה. שאל את הדמיון שלך מה קורה איפה שאין דברים. כל הפרדוקס-לכאורה של האם האין איננו או ישנו נראה לי לא יותר ממשחק מילים.

אם לא, באסה לך. אני יכול (למיטב הבנתי). אני מוכן להשאיל לך את מרכז הדמיון במוח שלי (אחרי שתחזיר לי את "אנאשיד" של פיירוז).
פרדוקסים... פרדוקסים... 51971
לדמיין? כן. להבין איך זה מסתדר עם הידוע לי על העולם? לא.

(דווקא בדיסק שלך נזכרתי אתמול ושכחתי לקחת אותו לאוטו, שהרי כבר נוכחנו שהכונן במחשב מסרב לקרוא אותו. בקרוב אצלך, אבל במשמעות הטובה של זה...)
פרדוקסים... פרדוקסים... 51991
ערן ידידי, (:

עדיין לא הבנתי איך זה לא מסתדר עם הידוע לך על העולם. האם אתה יכול לדמיין עולם עם ריק אבל להבין אותו רק אם הוא 'טבול' ב'מים'?
פרדוקסים... פרדוקסים... 51994
אני יכול לדמיין גם דרקונים ורודים עם זרי חמניות. אני לא יכול להבין מה זה ריק או "אין". בתוך העולם שמכיל רק "יש" ואותו "יש" צפוף בצפיפות אינסופית שהרי אין חורים של "אין" בתוכו.

(אגב, כמובן שאני מתעקש כאן על קיצוניות מתודית לטובת הדיון. כנראה שדברים זזים בכל אופן איכשהו, או שאולי הכל אשליה?)
פרדוקסים... פרדוקסים... 52000
אולי אני לא מבין (מה אולי, בטוח), אבל למה העולם מכיל רק "יש"?
וגם אם העולם מכיל רק "יש", ועבור כל "יש" קיימת פונקציה (חד-חד ערכית אבל לא על) למקום מסויים במרחב (ממשי, תלת ממדי) כלשהוא. אז הריק הוא האזורים במרחב שהפונקציה לא מכסה (והוא כמובן לא "קיים", ולא חלק מה"יש", הוא רק מושג עזר, בדיוק כמו "מאסה" "תנע", "מטען", "כח", "זמן" או "מרחב", שמקל על חישובים)?
פרדוקסים... פרדוקסים... 52006
אם העולם מכיל משהו חוץ מ"יש" אז מהו אותו משהו שאינו "יש", שהרי "יש" הוא התכונה האחרונה שמשותפת לכל דבר בעולם - ברגע שמשהו הוא לא "יש" אז הוא "אין".

אם העולם מכיל רק "יש" אז למה להניח קיומו של מרחב שמכיל "לא יש" (שהרגע פסלנו את קיומו)? אגב, לדעתי אפשר ליצור פרדוקס דומה בקשר לזרימת הזמן או כל אחד מהארטיפקטים האחרים שהבאת.

(אגב, אני מודע לכך שהוויכוחים האלו אינם קונסטרוקטיביים אלא דווקא דסטרוקטיביים משהו. אולי זה גם הזמן להוסיף, כמו סימון ה"ספוילר" בעין הדג, סימון לדיוני פיזיקה/פילוסופיה/בישול/שטויות וכו'. אני שוקל ליצור קשר עם הגורמים המוסמכים בנושא).
פרדוקסים... פרדוקסים... 52011
ואם הוא "אין", אז?

לא הבנתי, "האם יש אנרגיה", זה פרדוקס?

ואולי אותם גורמים מוסמכים יוכלו להוסיף פילטר, כך שמי שלא רוצה לראות דיונים בנושאים מסוימים יוכל לסנן אותם (ז"א שהסרבלט יסנן אותם, כך שהקורא לא יצטרך לראות את כל הדיונים האלה)?
פרדוקסים... פרדוקסים... 52013
אם משהו הוא "אין" (כבר מכיל איזושהי סתירה) הרי שהוא "לא שם", אבל הטענה היא שה"אין" (המתגלם כאן במושג ה"ריק") נמצא שם.

סתירות נוספות? כיצד יתכן שהזמן חולף (כמו בפרדוקס של החץ של זנון)? כיצד היחיד הופך לריבוי (איך אחד הופך לשניים או יותר - כמו להשאיר רק את החור מהבייגלה)?

אגב, מפיתום סרבלטים? כתוב למעלה php.

פרדוקסים... פרדוקסים... 52015
הטענה היא שה"יש" לא נמצא "שם". ה"שם" מוגדר ע"י אי הימצאות ה"יש" בו (למעשה ע"י אי הימצאות כל "יש" בו). ברגע שיש לי הגדרה חד משמעית, אז הריק קיים (לא במובן של הריק הוא חומר, אלא במובן של בהינתן משהו, אני יכול לקבוע אם הוא ריק או לא).

כן, אבל השאלה היא אם אין דרך להגדיר ש"יש" זמן (אפילו סטטי), אתה יודע מה, אפילו לא זמן, יש "כח"? זה נראית לי בעיה הגדרתית, ולא פרדוקס.

טעות שלי, התכוונתי ל"מה שרץ בצד של השרת, כאשר מבקשים ממנו בקשת HTTP דינמית", ומתוך הרגל כתבתי סרבלט.
פרדוקסים... פרדוקסים... 52028
אם "שם" מוגדר על ידי המצאות ה"יש" בו, אז איך יכול להיות ש"שם" אין כלום?

בוא נוותר על פרדוקס התנועה והזמן (החץ של זנון) - יש לנו מספיק גם ככה.
עדיין לא הבנתי 52031
האם קיימת מאסה?
עדיין לא הבנתי 52036
לא יודע
עדיין לא הבנתי 52041
במחשבה שנייה, נדמה לי שהתשובה לשאלה תלויה בהשקפה. השקפה דואליסטית/אידאליסטית תגרוס כי מאסה היא תכונה (קטגוריה) של עצם וככזו אין לה קיום קונקרטי (כמו ל"אדום" או ל"רטוב" למשל). השקפה מטריאליסטית תאמר משהו אחר (כיוון שבה אין דבר שאין לו קיום). אולי המאסה על פי המטריאליזם היא התבנית במוח של התפיסה של "הדבר הקרוי מאסה" של העצם הנצפה?

(כן, גם אני לא לגמרי מבין את המשפט האחרון שלי)
פרדוקסים... פרדוקסים... 52045
אגב, לא טעית. יצרת תנאים :)
פרדוקסים... פרדוקסים... 52017
יש לי בעיה עם המושגים יש ואין.
לרוב הם באים בסמיכות לשם עצם כלשהו, אין/יש תפוחים, כאשר הקיום או אי הקיום הוא תכונה של התפוחים שבמחשבתי.
אין כלום או יש דבר, זו תכונה של הדבר. אתה מתייחס אליהם כשמות עצם.
פרדוקסים... פרדוקסים... 52027
חס וחלילה (גם הבהרתי את זה במקום אחר), היש (או יישות) היא כמובן תכונה של עצמים, והיא משותפת לכולם. לכן כאשר אני מדבר על ה''יש'' אני מתכוון לכל דבר חומרי.
פרדוקסים... פרדוקסים... 52037
בעצם אני לא בטוח לגמרי באמירה שה''יש'' כולל רק דברים חומריים. אני צריך לחשוב על זה. אני חושב שגם ''כאב ראש'' או התפוחים שבמוחך (המחשבה על התפוחים) הם כנראה תתי-קבוצות של ה''יש''. כמובן שאלו הם כבר ''ישים'' מטאפיזיים (בניגוד אולי למוח שמשקף מצב של ''חושב על תפוחים'', שאנחנו מטעמי נוחות קוראים לו ''מחשבה על תפוחים''), אבל מה שבטוח שהם לא ''אין'' ולא יכולים למלא את הריק.
פרדוקסים... פרדוקסים... 52039
הריק עצמו שייך לתת קבוצה הזו. הריק הוא למעשה ה"מחשבה על התחומים במרחב (שהוא, כמובן, מחשבה אחרת) שאין בהם יש". או שלא הבנתי כלום?
פרדוקסים... פרדוקסים... 52040
רגע, אבל חשבתי שהריק הוא ממש חלל בין ה"ישים" (כפי שהסברתם, איזי אפילו נתן מרחקים: תגובה 51900) ולא יציר מטאפיזי שקיים במחשבתנו בלבד (נוותר על עקיצות הרב"י בנקודה זו, שפתאום צץ בה המטאפיזי במלוא עוצמתו, אולי?), או שאני לא הבנתי כלום?

(אני עדיין מתקשה להעביר במדוייק את הקו בין "ריק" ל"אין" אבל נראה לי שתגובה זו עזרה לי במקצת)
פרדוקסים... פרדוקסים... 52042
מי זה הסברתם? זה ( תגובה 52000 ) ההסבר שלי, ואני די שלם איתו, (כמובן עד שתסביר לי, ואם לא אתה, ירדן ניר GOG או רב"י, בטח ישמחו, למה הוא למעשה מגוחך).
פרדוקסים... פרדוקסים... 52044
אם כך, אז מה יש איפה שאין "יש" (כלומר בחלקים שלא ממופים על ידי הפונקציה שהצעת)? כיצד הדבר הזה (שאינו "יש") נוצר ונעלם כאשר יש תנועה של ה"יש" במרחב (שמכיל גם מקומות שאינם ממופים ל"יש" ע"י הפונקציה ההפוכה) או קריעה של ה"יש" כאשר "יש" מתחלק לשניים או יותר?

(מעניין אם אפשר לכתוב שיר מכל ה"יש"ים וה"אין"ים?)
פרדוקסים... פרדוקסים... 52050
איפה שאין יש, אין כלום. כל המרחב כולו קיים שייך לתת קבוצת המחשבות, וכולו נמצא בראשו של החושב עליו.
הרי אותה שאלה אפשר לשאול על החלקים שאינם ריק, זאת אמרת מה זה המרחב? האם המרחב הוא חומר? מה התנע של המרחב? עם מקבלים את זה שהמרחב אינו חומר, אפשר לקבל שקיים חלק מאותו מרחב (הוא הריק) שאליו הפונקציה לא ממפה שום חומר, עם לא אז כמובן שאין בעיה עם הריק (אבל יש בעיה עם המרחב כולו). הדבר הזה לא נוצר ו/או נעלם, הוא קיים תמיד, רק התכונות שלו משתנות.
פרדוקסים... פרדוקסים... 52065
(למה GoG? אני חלק ממלחמת GoG ומגוג?!)

אינני מוצא כל סיבה להתערב בויכוח, ערן מגן על הקונספט יפה מאוד.

אגב, אני מוצא דימיון וקשר בין דעותי לדעותיו, הן בעניין החתירה לאוביקטיביות (הוא חטף, והחזיר, הרבה אש בעניין החלת האוביקטיביות על הפוליטיקה), והן בחוסר הנכונות לסור למרות המטריאליזם הדוגמתי... (גם ליאור גולגר מוציא פעמים רבות את המילים מפי).
GeG GoG GuG ... 52112
אני עדיין לא הבנתי את הקונספט (לכן אני לא נאבק בו, ואין סיבה שיגנו עליו מפני, אני רק מנסה להבין אותו)...

ועל המטריאליזם הדוגמתי, אני לא מטריאליסט (ולא אנטי מטריאליסט), ובטח לא דוגמתי. ראה לדוגמא תגובה 47871 .
פרדוקסים... פרדוקסים... 52107
דמיין לעצמך קערה ובה תפוחים. יש תפוחים, נכון? עכשין דמיין קערה בלי תפוחים בתוכה. יש "אין תפוחים" (=אין תפוחים), נכון?
אז מה הבעיה?
אם אתה יכול להבין את המושג "אפס" (דבר שמסתבר שהיה מורכב למדי לאנושות רוב הזמן), אז אתה יכול להבין ריק.
פרדוקסים... פרדוקסים... 52122
בקערה, איפה שהיו תפוחים, יש עכשיו אויר, כלומר (וגם זה לא ברור איך, מהו למשל בדיוק הרגע בו התפוחים "מפסיקים להיות בקערה"?) התחלפו ה"ישים" שבקערה. אמור מעתה, בקערה היו תפוחים ועכשיו יש אויר, אבל אין "אין".
לאט 52148
אני עדיין לא מבין מה לא מובן. קח מיכל אטום, חבר אותו למשאבה ודחוס אוויר פנימה. עכשיו יש לך בפנים יותר אוויר ממקודם, לא? עכשיו הפוך - שאב אוויר החוצה. עכשיו יש לך פחות אוויר ממקודם, או אם תרצה - אוויר אחר, דחוס פחות. היישר עיניך אל מד הלחץ שחיברת מבעוד-מועד למשאבה. לחץ האוויר במיכל הולך ופוחת. מספר מולקולות האוויר במיכל הולך וקטן. שאלה: מה יש עכשיו בין המולקולות שנותרו? תשובה: כלום. האם הכלום הזה לגיטימי מבחינתך? מה לא בסדר בו?

לגבי 'מהו בדיוק הרגע בו התפוחים "מפסיקים להיות בקערה"?', זו בעייתיות אחרת שאותה אני דווקא כן מצליח להבין. אין כאן בעיה עקרונית אלא מושגית או לכל היותר תפיסתית*. כידוע לך, התודעה האנושית לא יודעת לטפל בסיבתיות אלא רק בהתניות, למרות שהמציאות רווית סיבתיות ונעדרת התניות. אני מתחיל להוציא תפוחים מהקערה בשעה 02:12:36. בשעה 02:13:02 חוצה התפוח האחרון את שפת הקערה. מה עכשיו? עכשיו אין תפוחים בקערה. מהו רגע חידלון התפוחים בקערה? 02:12:36. מהו בדיוק רגע החידלון? לויודע, מתישהוא בפרק הזמן 'מה שכתוב על מד הזמן המשמש לקביעת הרגע פלוסמינוס שגיאת המכשיר'.

* - גלעד, 'תפישתית' נשמע דרעק.
לאט לך 52155
נשמע זה אותו דבר, נראה - זה כבר משהו אחר.

ומובן, אחר לגמרי.
לאט 52192
אני מסכים המשאבה של הריק יוצרת סתירה בהבנת העולם - יש כאן סתירה כיוון ש"כלום" או "אין" לא יכול "להיות" (שזו מילה אחרת ל"יש". כלומר, איכשהו יצרת "כלום" או "אין" בין ה"יש", בסתירה להנחה שלי ש"כלום" או "אין" לא יכול "להיות" (שאחרת הוא לא "כלום" ולא "אין" אלא סוג של "יש"). אולם, בניגוד אליך (או אוךי תשתכנע בזה כעת) אני מעדיף (פילוסופית) לסמוך על ההיגיון ולא על החושים. כלומר, כנראה שלא באמת יצרת ריק (אי "אין") במיכל = רק נראה לך כאילו עשית את זה.

אם יורשה לי, אצטט חלק נכבד מאחד הפרקים בספר "זהמנה לפילוסופיה" של ד"ר יובל שטייניץ, שדן, בעקבות פרמנידס, ביש ובאין (פרק 1).

[...] הנחתו הבסיסית היא, ש"היש ישנו והאין איננו". היש מי שיתנגד לקביעה זו? האם יש צורך להיות הוגה דעות או פילוסוף כדי לדעת שהיש ישנו ושהאין איננו? הלא דבר זה מובן לא רק לכל אדם בוגר בשכלו אלא גם לילדים ולפעוטות שאך זה למדו לדבר. וכי כיצד יתכן שהיש לא יהא ישנו? כלומר, שהיש יהא איננו? אם הוא איננו הרי לא-יש הינו. טהייתכן כי האין ישנו? הלא אם הוא ישנו הרי הוא יש ולא אין.

וכך כתב אותו פילוסוף מוזר [פארמנידס], את שגילתה לו אחת מאלות יוון:
בוא, אפוא, אני אגיד, ואתה שמור את דברי מששמעתו,
מהן דרכי החקר היחידות להכרה:
האחת – שישנו, ואי-אפשר לא להיות,
היא נתיב השכנוע (כי מלווה היא לאמת),
והאחרת – שאיננו וחייב לא להיות,
וזאת אני מורה לך שבלתי בת הבחנה היא מכל וכל:
כי לא תדע את אשר איננו
וגם לא תורנו

כלומר, על האין ניתן לדעת ולומר רק דבר אחד – שהוא איננו. בנוסף לא נדע עליו מאום. לכן, כדי לחקור את מהותו של העולם, יש לדבר על היש.

והרי כבר אמרנו שהוא ישנו – היש עוד מה שניתן לומר על היש באותה הוודאות שבה קבענו שהוא ישנו? כלום ניתן לומר על היש עוד דברים, הנלמדים באופן ישיר מההיגיון והשכל הישר, ללא צורך בבדיקות נסיוניות, במראה החושים וכדומה?

ודאי! השיב פארמנידס, למשל: "הוא לא נברא מעולם" – כי אילו היה היש נוצר אי-פעם, הלא האפשרויות לכך הן שתיים: או שהיש נוצר מהיש, או שנוצר מהאין. אך אילו נוצר היש מהיש, הרי כבר היה קודם, ולא ברגע זה נוצר. ואילו מן האין כיצד יווצר? הלא כבר הוסכם עלינו: האין - איננו...
"הוא לא יעלם לעולם" – כי אם ייעלם לתוך היש, הלא עדיין יהא – וכך לא ייעלם. ואילו לתוך האין כיצד ייעלם? הלא כבר הוסכם עלינו שהאין איננו.

אם כך – היש ישנו לעולם ועד.
והוא לא נולד ולא מת,
לא התהווה ולא יישמד.

כזהו סוג הוכחותיו וטענותיו של הפילוסוף פארמנידס. הדברים הללו הרגיזו רבים וטובים, שניסו להתווכך עם תורתו. אולם עד היום, והמדובר בתקופה שלמעלה מאלפיים וארבע מאות שנה, לא הצליח איש להצביע על שגיאה לוגית בדבריו של פארמנידס.

מה עוד הוכיח פארמנידס בצורה כזו?
"היש" שלם ומושלם וממלא את הכל"
כי כיצד זה לא יהא היש ממלא את הכל? לשם כך עלינו לטעון, שבמקום מסויים יש חלק ריק באופן מוחלט. כלומר שאין בו מאום. טענה זו מקבילה לאמירה ש"במקום מסוים אין יש", כלומר שיש בו באותו המקום אין מוחלט. אבל – אם נעמוד בהסכמתנו שהיש ישנו, הרי לא נוכל לומר ש"במקום מסוים אין יש", שכן היש אינו יכול להיות איננו. כך גם לא נוכל לומר שיש באותו המקום אין, שהרי מוסכם עלינו שלא יתכן שהאין ישנו. יוצא, אפוא, משיקול זה, שכל העולם כולו מלא יש ולא יתכן שיהיו בעולם "חריצים" [ע.ב. : ריק] או מקומות שהיש אינו ממלא אותם.

ולפי אותו השיקול" "היש דחוס באופן אחיד" – כי כיצד יהא היש דחוס במקום אחד פחות מאשר במקום אחר? אם דחיסותו באותו מקום פחותה מזו שבמקום אחר, פירוש הדבר שבאותו מקום יהא פחות יש ביחס לאותו נפח. ומה יהא בנפח שלא יתפס על-ידי היש? – אם יהא שם יש – הרי שהיש כולו ימלא הכל עד הסוף והדחיסות תהא שווה בכל המקומות. אם יהא שם אין? – הרי לא יתכן שיהא שם אין, שכן האין איננו.

ומאחר והיש הוא עולם ומלואו
ואין כל ריק או חלל בקרבו,
דום ניצב הוא במקומו
לא ניד ולא ניע בו

וכיצד יתנער היש מרבצו –
ועד אין-סוף בעצמו הוא לחוץ?
ולא ישיט את ראשית פעמיו
ואין לו חוץ?

[כאן מביא שטייניץ מספר דוגמאות להמחשת תמונת העולם הפארמנידית - המשחק עם החלקים הנעים הממוספרים מ-‏1 עד 15 שיש לסדרם - אבל בלי "חתיכה חסרה", דוגמא נוספת היא חורים שחורים]

נסכם, אפוא, את תורת פארמנידס:
ניש ישנו.
מעולם לא נברא ולא ייעלם.
אין בו ריק – הוא מושלם ושלם.
הוא דחוס – ואין מקום הדחוס פחות.
מכאן, שגם אין בו תזוזות ותנועות.
והוא זהה לעצמו בכל התקופות.

***
(עברתי מציטוט לניסוח חופשי יותר)
כמובן, שאנו רואים את עולם מורכב מישים נפרדים, אנו רואים תנועה, ויש לנו אפילו משאבות ריק. עם זאת, יש להבחין בין "דרך ההראות" לבין "דרך האמת". דרך ההראות היא הדברים שאנו לומדים בעזרת חושינו, מתוך בחינת העולם דרך המסנן (פילטר) של החושים השונים - ראיה, שמיעה מישוש וכו'. דרך האמת היא דברים שאנו יודעים בלי להעזר בחושינו - המתמטיקה למשל, וגם "היש ישנו והאין איננו". דרך ההראות מתאימה למדעים האמפיריים (כולל הפיסיקה, בין השאר) דרך האמת מתאימה לענפי המתמטיקה השונים. טיעוניו של פארמנידס הם טיעונים על "דרך האמת", כלומר טיעוני היגיון. פארמנידס (וגם אני) מודה שהמסקנות אינן מתאימות למסקנות החושים ומדעי-הטבע. אבל, כל אימת שההגיון מתנגש עם החושים (או עם המדעים המושתתים עליהם) עלינו לסמוך על ההיגיון בלבד – שכן החושים עלולים להטעות, אך ההגיון לעולם לא יוביל לשגיאות. לכן, אין להתייחס לעדות החושים כאשר ההגיון מלמד אחרת, שכן ההגיון, הורק הוא, "דרך האמת".

(מתוך "הזמנה לפילוסופיה, יובל שטייניץ, הוצאת זמורה ביתן, 1987)

אחד מהאיילים הוותיקים ציטט באחרונה באוזני את תומס קווין שאמר ש"הגיע הזמן שהפילוסופים יפסיקו להגיד לפיזיקאים מה לעשות". אני מסכים עם זה באופן חלקי. כלומר, אני כמובן לא טוען שצריך להשליך את הפיזיקה המודרנית או אי-אלו ממדעי הטבע לפח-האשפה של ההיסטוריה. זו לא כוונתי. עם זאת, אני חושב שחשוב שגם אנשי מדעי הטבע יהיו מודעים להנחות היסוד שלהם ולבסיס הפילוסופי שהם נשענים עליו (אולי להנהיג תוכנית לימודים מינמלית מחייבת בפילוסופיה של המדע בפקולטות למדעי הטבע?) כדי שהמדע לא יהפוך ל"מדת".
עם כל הכבוד לשטייניץ 52200
שוב, אני לא חושב שיש טענה שהכלום ''קיים'' כמו שהתפוח ''קיים'', הכלום ''קיים'' כמו שהמקום בו היה התפוח ''קיים''. אין כאן שום פרדוקס. שטייניץ מצטט פילוסוף יווני, שעם כל הכבוד לא הבין את זה. מאז עברו כמה ימים, היום אנחנו מבינים את זה (כמו שהיום אנחנו מבינים את ''פרדוקס זנון'', בעזרת החשבון האינטיפיזימלי). אין לי בעיה עם פרמנידס, אבל שטייניץ יכל לקרוא חומר קצת יותר מודרני, ואתה יכולת לקרוא אותי.
עם כל הכבוד לשטייניץ 52367
לא רק הפילוסוף היווני לא הבין את זה, גם אני עדיין לא מבין את זה (לצורך הדיון). אם נחזור לקיום ה"כלום" הרי שהפסקה הבאה התייחסה לזה:
"היש" שלם ומושלם וממלא את הכל"
כי כיצד זה לא יהא היש ממלא את הכל? לשם כך עלינו לטעון, שבמקום מסויים יש חלק ריק באופן מוחלט. כלומר שאין בו מאום. טענה זו מקבילה לאמירה ש"במקום מסוים אין יש", כלומר שיש בו באותו המקום אין מוחלט. אבל – אם נעמוד בהסכמתנו שהיש ישנו, הרי לא נוכל לומר ש"במקום מסוים אין יש", שכן היש אינו יכול להיות איננו. כך גם לא נוכל לומר שיש באותו המקום אין, שהרי מוסכם עלינו שלא יתכן שהאין ישנו. יוצא, אפוא, משיקול זה, שכל העולם כולו מלא יש ולא יתכן שיהיו בעולם "חריצים" [ע.ב. : ריק] או מקומות שהיש אינו ממלא אותם.
כמובן שכדי שהתפוח שלך בכלל יזוז ה"יש" צריך להיות בצפיפות משתנה (וכמובן לא אינסופית) וכך הלאה...
אני גם יכול לחזור על ההסבר שנתתי לליאור ולדותן - אין כשל לוגי בטיעון של פארמנידס, ולכן על "דרך האמת" הוא נכון, על "דרך ההראות" נוצר לנו פרדוקס עם העולם שאנחנו רואים. עם זאת, את העולם אנו חווים דרך חושינו שעלולים להטעות אותנו, בניגוד להגיון. לכן, ההסבר ה"הגיוני" עדיף על ההסבר החושי.

האמת שאני מניח שהחזרה האינסופית הזו של שנינו על עצמנו די מעייפת, נוותר להפעם?
עם כל הכבוד לשטייניץ 52379
*יש* כשל לוגי בטיעון של פארמנידס. למרות שאני חוזר על עצמי בפעם המי יודע כמה. ולא נשארת לי ברירה אלא לחזור ולהסביר אותו (ואחרי זה, אני באמת יוותר, למרות שאתה, בשמך או בשם שטייניץ, מתעקש להתעלם מהתפתחות המדע והמחשבה המדעית אחרי נפילת רומא).
לפי פארמנידס, "היש אינו יכול להיות איננו" -> "לא נוכל לומר שבמקום מסוים אין יש". וזאת נקודת החידלון הלוגי. היש ישנו, אבל במקום אחר. הרי המקום לא "קיים" והוא לא חלק מה"יש" (אם מותר לי לצתת את עצמי), אין לו מאסה, אין לו תנע, אין לו שום מאפיין של חומר. המקום הוא מאפיין של החומר (ה"יש") והמרחב כולו הוא הרחבה אינדוקטיבית של אותו מאפיין. הריק הוא החלקים במרחב שהורחבו (ז"א שלא היו מאפיינים של "יש"). לכן נוכל גם נוכל לומר שבמקום מסויים אין יש. אין כאן פרדוקס. אין כאן אפילו צל צילו של פרדוקס. לא כל מה שנכתב ע"י אנשים חכמים מאד לפני הרבה מאד זמן הוא נכון. לא כל מה שנכתב ע"י הרב שטייניץ הוא נכון (למעשה יש לו נטייה לכתוב שטויות).
מקום בלב 52497
אם כך, אני לא מבין את ההגדרה שלך של "מקום" ו"מרחב".

מצד אחד, אתה אומר כי "מקום" (כמו "יש"‏1) הוא מאפיין של חומר, אז אתה מסביר משהו שלא מובן לי: "המרחב כולו הוא הרחבה אינדוקטיבית של אותו מאפיין" (מהי הרחבה אינדוקטיבית?) ואז אתה טוען כי "מקום" גם מאפיין משהו אחר, שאתה קורא לו "ריק". אם כך, להבנתי, אתה טוען כי מצאת קטגוריה אחרת שלטענתך היא כללית יותר מ"ישיות", ואתה קורא לה "מקום". ז"א, שמשהו יכול "לא להיות" אבל שיהיה לו "מקום"?

1 לפי דעתי שורש המחלוקת בינינו טמון בפרוש מושג ה"יש". "יש", כמו "אדום" או "כבד" הוא תכונה של הדברים (שמשקפת את המצאותם), ותכונה מיוחדת (אלא אם כן תשכנע אותי אחרת לגבי "מקום") - היא חלה על כל הדברים, ומשמשת כקיצור נוח כדי להתייחס אל "כל דבר" כמו "כל האדומים" (פרט ל"אין", שממילא לא שם).
מקום בראש 52611
יכול להיות שלא הייתי עיקבי, אז הנה ההגדרות:
מאפיין - פונקציה מחומר לייצוג מתמטי של חלק (אחת או יותר) מתכונותיו של החומר.
מקום - מאפיין מסויים של חומר.
מרחב - קבוצת הטווח (אני מקווה שזו המילה), של פונקציית המקום.
אם נשתמש בדוגמה של מאפיין ה"יש", התמונה היא קבוצה עם אבר אחד "יש", קבוצת הטווח יכולה להיות התמונה. אבל אין לי בעייה (שוב מדובר בקבוצה מתמטית, אין לה תכונות משל עצמה) להגדיל את קבוצת הטווח לקבוצה דו-איברית "יש" ו"אין". כאשר התמונה (אני מאד מקווה שאלה המושגים הנכונים, עבר קצת זמן מכתה ו'...) היא רק האיבר הראשון "יש", אבל איבר ה"אין" קיים כחלק מקבוצת הטווח. באופן דומה, אני יכול להרחיב את קבוצת הטווח לקבוצה תלת-איברית (קבוצה עם שלושה איברים, כנראה שלא כותבים את זה ככה) "יש", "אין" ו"שבע וחצי".
ההרחבה האידוקטיבית שלי למרחב, היא דבר דומה, מקבוצת כל המקומות של כל החומרים, למרחב ממשי תלת ממדי. החלקים באותו מרחב שאינם בתמונה, שווי ערך ל"אין" או "שבע וחצי" עבור תכונת ה"יש". אותם חלקים הם ה"ריק". העובדה שבחרתי להרחיב את המרחב בצורה כזו, ולא אחרת (כמו, למשל, מרחב תלת ממדי מרוכב) היא מטעמי נוחות.
עכשיו אני אנסה להסביר למה הגדרות אחרות לא יעבדו.
אם תכונה של חומר קיימת באותו מובן שהחומר קיים, אז לאותה תכונה יש תכונות משל עצמה (היא למשל קיימת, ז"א מאפיין הקיום שלה הוא "יש"), ואז נשאלת השאלה, מה המאסה של מקום (למשל המקום בו אני נמצא) או מה הצבע של 60 קילו?
האם אפשר להגדיר כחלק מה"יש" דברים שאין להם תכונות נוספות מלבד ה"יש"? אם פייה קטנה (או גדולה) תצבע את כל הדברים בעולם שצבעם אדום ("כל האדומים") בכתום, האם הצבע אדום לא יהיה קיים?
  העולם לפי פארמנידס-שטייניץ • סמילי
  כשעולמות מתנגשים • ערן בילינסקי
  כשעולמות מתנגשים • סמילי
  כשעולמות מתנגשים • ערן בילינסקי
  אני חושב משמע הריק קיים • סמילי
  אני חושב משמע הריק קיים • ירדן ניר
  אני חושב משמעות ריקה • רון בן-יעקב
  אני חושב משמעות ריקה • דותן
  אני חושב משמעות ריקה • רון בן-יעקב
  no more than 150 KpH for Subaro? • Lior Golgher
  אני חושב משמעות ריקה • דותן
  כשעולמות מתנגשים • Just Klil Neori
  כשעולמות מתנגשים • ערן בילינסקי
  עם כל הכבוד לשטייניץ • דורון יערי
  עם כל הכבוד לשטייניץ • ערן בילינסקי
  עם כל הכבוד לשטייניץ • דורון יערי
  פילוסופיה יוונית 1 • ערן בילינסקי
  פילוסופיה יוונית 1 • דורון יערי
  פילוסופיה יוונית 1 • ערן בילינסקי
  פילוסופיה יוונית 1 • דורון יערי
  פילוסופיה יוונית 1 • ערן בילינסקי
  פילוסופיה יוונית 1 • דורון יערי
  פילוסופיה יוונית 1 • ערן בילינסקי
  פילוסופיה יוונית 1 • דורון יערי
  פילוסופיה יוונית 1 • ערן בילינסקי
  פילוסופיה יוונית 1 • דורון יערי
  פילוסופיה יוונית 1 • דותן
  פילוסופיה יוונית 1 • ערן בילינסקי
  פילוסופיה מודרנית • רון בן-יעקב
  פילוסופיה יוונית 1 • רון בן-יעקב
  עם כל הכבוד לשטייניץ • סמילי
  עם כל הכבוד לשטייניץ • דורון יערי
  עם כל הכבוד לשטייניץ • סמילי
  עם כל הכבוד לשטייניץ • דורון יערי
  עם כל הכבוד לשטייניץ • סמילי
  עם כל הכבוד לשטייניץ • דובי קננגיסר
  עם כל הכבוד לשטייניץ • ערן בילינסקי
  עם כל הכבוד לשטייניץ • דותן
  עם כל הכבוד לשטייניץ • דובי קננגיסר
  עם כל הכבוד לשטייניץ • ערן בילינסקי
  עם כל הכבוד לשטייניץ • דובי קננגיסר
  עם כל הכבוד לשטייניץ • ערן בילינסקי
  עם כל הכבוד לשטייניץ • דובי קננגיסר
  עם כל הכבוד לשטייניץ • ערן בילינסקי
  פרמינידס והזמבורה • ליאור גולגר
  פרמינידס והזמבורה • אסף עמית
  פרמינידס והזמבורה • דותן
  נו שוין • ליאור גולגר
  נו שוין • אסף עמית
  פרמינידס והזמבורה • אפופידס
  פרמינידס והזמבורה • ליאור גולגר
  פרמינידס והזמבורה • אפופידס
  פרמינידס והזמבורה • רון בן-יעקב
  פרמינידס והזמבורה • אפופידס
  פרמינידס והזמבורה • רון בן-יעקב
  פרמינידס והזמבורה • ליאור גולגר
  מהי בחירה חופשית? • אפופידס
  מהי בחירה חופשית? • ליאור גולגר
  מהי בחירה חופשית? • דובי קננגיסר
  התחת של בורדיאן • רון בן-יעקב
  מהי בחירה חופשית? • ליאור גולגר
  מהי בחירה חופשית? • easy
  נה • ליאור גולגר
  נה נה נה נה נה. • easy
  יודע מה, אתה חצי צודק • ליאור גולגר
  יודע מה, אתה חצי צודק • easy
  מהי בחירה חופשית? • Just Klil Neori
  מהי בחירה חופשית? • דובי קננגיסר
  מהי בחירה חופשית? • easy
  מהי בחירה חופשית? • Just Klil Neori
  מהי בחירה חופשית? • easy
  מהי בחירה חופשית? • ליאור גולגר
  מהי בחירה חופשית? • דובי קננגיסר
  מהי בחירה חופשית? • רון בן-יעקב
  היונים, הדודו והאבולוציה • רון בן-יעקב
  מהי בחירה חופשית? • אפופידס
  מהי בחירה חופשית? • ליאור גולגר
  מהי גישה אגנוסטית? • easy
  מהי גישה אגנוסטית? • ליאור גולגר
  מהי גישה אגנוסטית? • easy
  מהי בחירה חופשית? • אפופידס
  פרמינידס והזמבורה • דותן
  הפיסיקה מניחה דטרמיניזם? • Epophides
  הפיסיקה מניחה דטרמיניזם? • דותן
  הפיסיקה מניחה דטרמיניזם? • רון בן-יעקב
  היכולת לחדש רעיונות • רון בן-יעקב
  היכולת לחדש רעיונות • זהר מיכלובסקי
  היכולת לחדש רעיונות • דותן
  היכולת לחדש רעיונות • רון בן-יעקב
  היכולת לחדש רעיונות • זהר מיכלובסקי
  היכולת לחדש רעיונות • זהר מיכלובסקי
  היכולת לחדש רעיונות • רון בן-יעקב
  היכולת לחדש רעיונות • זהר מיכלובסקי
  היכולת לחדש רעיונות • האייל האלמוני
  בעית היישומים המרובים • רון בן-יעקב
  בעית היישומים המרובים • זהר מיכלובסקי
  היכולת לחדש רעיונות • דותן
  היכולת לחדש רעיונות • רון בן-יעקב
  היכולת לחדש רעיונות • דותן
  היכולת לחדש רעיונות • רון בן-יעקב
  היכולת לחדש רעיונות • דותן
  היכולת לחדש רעיונות • זהר מיכלובסקי
  היכולת לחדש רעיונות • דותן
  היכולת לחדש רעיונות • רון בן-יעקב
  היכולת לחדש רעיונות • דותן
  היכולת לחדש רעיונות • רון בן-יעקב
  היכולת לחדש רעיונות • דותן
  היכולת לחדש רעיונות • זהר מיכלובסקי
  היכולת לחדש רעיונות • רון בן-יעקב
  היכולת לחדש רעיונות • זהר מיכלובסקי
  דבר אחרון על שום דבר • אפופידס
  דבר אחרון על שום דבר • דותן
  לאט • ליאור גולגר
  לאט • ערן בילינסקי
  תעשה לי טובה • ליאור גולגר
  טובה • ערן בילינסקי
  דמיין לי סתירה • ליאור גולגר
  דמיין לי סתירה • ערן בילינסקי
  קראתי גם קראתי • ליאור גולגר
  קראתי גם קראתי • ערן בילינסקי
  ערפול חושים בתHת שלי • ליאור גולגר
  ערפול חושים בתHת שלי • ערן בילינסקי
  נשרק'ה? • ליאור גולגר
  הסרט בכיכובו של זאב רווח? • ערן בילינסקי
  הסרט בכיכובו של זאב רווח? • דורון יערי
  הסרט בכיכובו של האובייקט? • ערן בילינסקי
  WVO Quine • ירדן ניר
  מודה ועוזב • ערן בילינסקי
  לאט • דותן
  לאט • ערן בילינסקי
  לאט • easy
  לאט • דותן
  פרדוקסים... פרדוקסים... • דובי קננגיסר
  לא • ערן בילינסקי
  לא • ערן בילינסקי
  הנה דוגמא • פרמינידס
  האין איננו? • סמילי
  האין איננו? • ערן בילינסקי
  האין איננו? • Lior Golgher
  האין איננו? • ערן בילינסקי
  האין איננו? • Lior Golgher
  <דיסקליימר-פיזיקה>האין איננו? • ערן בילינסקי
  <דיסקליימר-פיזיקה>האין איננו? • Lior Golgher
  <דיסקליימר-פיזיקה>האין איננו? • סמילי
  <דיסקליימר-פיזיקה>האין איננו? • ערן בילינסקי
  סכנה - וירוס Virus Alert! • רון בן-יעקב
  סכנה - וירוס Virus Alert! • זהר מיכלובסקי
  סכנה - וירוס Virus Alert! • אלכסנדר מאן
  קיבלת גם ממני? • ערן בילינסקי
  סכנה - וירוס Virus Alert! • ליאור גולגר
  סכנה - וירוס Virus Alert! • רון בן-יעקב
  בבקשה, אל תרביצו לי • סמילי
  <דיסקליימר-פיזיקה> • ערן בילינסקי
  <דיסקליימר-פיזיקה> • easy
  <דיסקליימר-פילוסופיה> • ערן בילינסקי
  <דיסקליימר-פיזיקה> • סמילי
  <דיסקליימר-פיזיקה> • ערן בילינסקי
  <דיסקליימר-פיזיקה> • סמילי
  התיקון הראשון • סמילי
  (הבהרה) הזמן הוא תמיד מקרה מיוחד • ליאור גולגר
  (הבהרה) הזמן הוא תמיד מקרה מיוחד • סמילי
  האין איננו? • סמילי
  <דיסקליימר - פיזיקה>האין איננו? • ערן בילינסקי
  האין איננו? • סמילי
  האין איננו? • מאור גרינברג
  האין איננו? • ערן בילינסקי
  לא ינום ולא יישן נוטר הפיסיקה • אפופידס
  לא ינום ולא יישן נוטר הפיסיקה • זהר מיכלובסקי
  הנתפס, דטרמיניזם ופיסיקה • אפופידס
  הנתפס, דטרמיניזם ופיסיקה • זהר מיכלובסקי
  Hit me baby one more time • אפופידס
  אודה לך אם תמנע מכותרות כמו הנ''ל • זהר מיכלובסקי
  אודה לך אם תמנע מכותרות כמו הנ''ל • אלכסנדר מאן
  אודה לך אם תמנע מכותרות כמו הנ''ל • זהר מיכלובסקי
  אודה לך אם תמנע מכותרות כמו הנ''ל • אלכסנדר מאן
  אודה לך אם תמנע מכותרות כמו הנ''ל • יעקב פופק
  גב' מיכלובסקי הנכבדה, • אפופידס
  פוווווו • דותן
  לא ינום ולא יישן נוטר הפיסיקה • ליאור גולגר
  לא ינום ולא יישן נוטר הפיסיקה • סמילי
  מיהו דטרמיניסט? • אפופידס
  איפה היית כשקשקשתי מלכתחילה? • ליאור גולגר
  מקור האני בסקלת הזמן • דותן
  מקור האני בסקלת הזמן • רון בן-יעקב
  מקור האני בסקלת הזמן • דותן
  מקור האני בסקלת הזמן • רון בן-יעקב
  מקור האני בסקלת הזמן • דותן
  בחייאת זומזום • ירדן ניר
  זומזום? • דותן
  זומזום? • ירדן ניר
  זומזום? • דותן
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • ירדן ניר
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • דותן
  השימוש ב''אדוני'' • רון בן-יעקב
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • ירדן ניר
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • דותן
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • ירדן ניר
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • דותן
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • רון בן-יעקב
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • דותן
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • ירדן ניר
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • דותן
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • ירדן ניר
  אנו הולכים בדרך, הופה • דותן
  אנו הולכים בדרך, הופה • רון בן-יעקב
  אנו הולכים בדרך, הופה • דותן
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • סתם כליל נאורי
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • דותן
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • סתם כליל נאורי
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • דותן
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • סתם כליל נאורי
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • דותן
  עולה הזמר מכוורת הדבורים • סתם כליל נאורי
  מן הבוקר עד הערב • דותן
  מן הבוקר עד הערב • סתם כליל נאורי
  אז מה? • רון בן-יעקב
  מן הבוקר עד הערב • דותן
  מן הבוקר עד הערב • סתם כליל נאורי
  מן הבוקר עד הערב • דותן
  מן הבוקר עד הערב • רון בן-יעקב
  מן הבוקר עד הערב • Just Klil Neori
  היופי הוא בעין המתבונן • רון בן-יעקב
  הדבורה מיה • רון בן-יעקב
  הדבורה מיה ויויו גם • דותן

חזרה לעמוד הראשי

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים