בתשובה לג. שמעון, 05/01/02 21:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רקוויאם לחלום: לא ראיתי, אך אשמח לבדוק את ההמלצה. מספר הערות: תיאורך את 'החברה הטכנולוגית' מניח תכנון והגיון פנימי. שני אלה אינם תמיד בני-ברית: יכול שיש תכנון מכוון, אך אינו מצליח דיו כדי שיתקיים הגיון פנימי בתופעות הנצפות - קרי בתוצאות למעשה, אחרי התערבות כוחות מתנגדים, קשיי יישום, וכו'. יש שללא תכנון מכוון מגיע הגיון פנימי מסוים, בשל שווי משקל בין הכוחות הפועלים. 'שיטת העבודה' הקפיטליסטית היא השנייה: הנחה שיש כוחות רבים בלתי-מתואמים הפועלים במקביל, אלא שיחדיו נוצר שווי משקל בין הכיוונים השונים אליהם הם מושכים. אם הפעולה 'מצליחה', זו תהיה היד הנעלמה המפורסמת, אך ידוע שהמציאות אינה תמיד כה יעילה, והרצון החופשי של הפרטים בחברה (כולל דעות פוליטיות שונות ואי-הסכמה לעצם המטרה של מיקסום התועלת האישית) גורם לתוצאה להיות רחוקה מאוד מהאידיאל של ההגיון הפנימי עליו דיברנו. תגובתך מזכירה יותר דווקא את הסוג הראשון, מעין הנחה של תכנון, כולל סדרות טלוויזיה ומודלים לחיקוי כדי 'להתאים' את כולם לאידיאל המשכר, המטעה - אותו 'אופיום להמונים'. אני מוכן להניח כי לא התכוונת שבאמת יש קנוניה של אליטה מודעת ליצירת החברה הזו, אלא מדובר במצב שנוצר מכיוונים תרבותיים מסוימים, מעין 'פרפטואל מובילה' חברתי. החברה הטכנולוגית אינה שואפת להאדרת הטכנולוגיה, אלא שהטכנולוגיה תשמש את האדם ותשפר את חייו. אני מודה, כי לעיתים האידיאל הטכנולוגי משתלט על המניע האנושי (ע"ע טלפונים סלולריים, אבל זה באמת זקוק לדיון נפרד), אך אני רואה בזאת כשל שוק צפוי כאשר אין יד מכוונת, ולא נסיון להקטין את החלק האנושי בחברה. לגבי פקידי האוצר, ניתן לראותם כמשמרי אינטרס הכלל, מול הסקטוריאליים השונים. זו גישתך המוצגת, ואז נראה שאנו אכן צריכים לשמוח על קיומם, שכן הם המאזנים את משחק הכוחות הפוליטי עם המציאות הפיזית של הגבלת המשאבים. תפקידם זה הוא לוודא שההחלטות מתקבלות תוך לקיחה בחשבון של התוצאות הצפויות של מעשי ההווה, דבר שפוליטקאים וקבוצות אינטרס חלשות בו. ניתן, לעומת זאת, לראות בפקידי האוצר - פקידים. קרי, בעלי תפקיד מנהלי, אפרורי, ממוקד בניירות שלפניהם ואינם מתעניינים במטרות החברתיות של ההוצאות, אלא בביצוע אותן הוצאות במסגרת המטרה האירגונית שלשמה הוכשרו - מאזן תקציבי. פרשנות זו דוקא פחות מחמיאה, אך רואה אותם כבעלי אינטרס בעצמם, שצריך להתחשב גם באינטרס הזה, אך לדעת לנהל אותם ולא להישמע להם. משהו דומה לאותו סיפור על המהנדסים שנתבקשו לתכנן צינור שיוביל דם מדרום הארץ לצפונה (או היה זה להיפך?). בשני המקרים, יש לפקידים תפקיד, וחשוב לשמרו מבלי להפכו לשליט היחיד. הפוליטיקה היא משחק כוחות, וחשוב שגם תפקיד זה יהיה במסגרתו, השאלה היא רק ביחס לחשיבות אותו תפקיד. אישית, האמון שלי באלה המייצגים אינטרס 'סקטוריאלי' קטן, ובוודאי לא הייתי סומך עליהם לשיקולים ארוכוי טווח, ולכן קיומם של civil servants בעלי קביעות (ולעיתים גם קיבעון) תורם לייצוב המערכת. סופו של דבר, עדיין נראה לי כי רצונו של היחיד מקבל כבוד רב יותר בחברה הנוכחית מאשר ברוב קודמותיה, ובוודאי שהצד החומרי של חייו שופר לעין ערוך לעומת האלטרנטיבות הקודמות בהיסטוריה. כן, היחיד עדיין מוצא עצמו נרמס בהבה מקרים, לעיתים על-ידי בעל כוח גדול משלו, ולעיתים על-ידי דינמיקה חברתית שאין לו השפעה עליה. אך בכך רק אמרנו שאין זה מצב מושלם. לא השתכנעתי שיש טוב ממנו (מעבר לחתירה מתמדת לשיפור הקיים). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
גם אני לא ראיתי, אבל... (העולם כולו עוצר את נשימתו- האם העלמה תצליח לראשונה להעלות לינק כמו שצריך?) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים עם כל מילה. טוב מאוד שמישהו מצליח להתבונן בפרטים ולהתעלות מעל ה"בון-טון" הנפוץ בקרב חלק כה גדול מן האליטה המערבית (בעיקר באירופה), שכה נהנית לייסר עצמה בתחושות שגויות של שיטחיות וברגשי אשמה חסרי בסיס ומספקת ע"י כך נשק בידי כוחות ראקציה המייצגים אלטרנטיבות כושלות עד נפשעות (דת, קומוניזם, חזרות "אל הטבעי ואל הפשוט" למיניהן וכן התמהונים הכלליים), שזוכרים בנוסטלגיה עבר שלא היה ומחפשים את "הדיקטטורות הסמויות" (ובתוך כך כמעט מתעלמים מאלו האמיתיות) והקונספירציות האחראיות למצבם, כאשר בדיקה תעלה שמצבנו* טוב מאי פעם, כמעט מכל בחינה - כלכלית, חברתית, מוסרית, בריאותית ואינטלקטואלית. המשפט הקודם גמר לי את האויר. בכל אופן, תמשיך ככה!! *כלומר של אלו שאימצו את ערכי הקידמה ובראשם ההומניזם והליברליזם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"פאנגלוס לימד שטותולוגיה קוסמו-תיאולוגו-מטאפיסית. הוא הפליא להוכיח כי אין מסובב ללא סיבה, וכי בעולם הזה, שהוא הטוב בעולמות, ארמונו של כבוד הבארון הוא היפה בארמונות, והגבירה היא הטובה בגבירות. 'הוכח,' כך נהג לומר, 'כי הדברים הם כך ונבצר מהם להיות אחרת'... קאנדיד הקשיב בתשומת-לב והאמין, ברוב תמימותו." מתוך הנובלה הסטירית "קאנדיד" (1759) מאת וולטר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
צריך להיות, אליבה דלייבניץ (פאנגלוס) *הטוב שבעולמןת האפשריים*. אין זה אומר שכך הוא ברגע הווה נתון, אלא אם משרעת הזמן שלך תקרוס לנקודה. הכוונה גם שמהלך ההתפתחות הינו עדיף על ענפי התפתחויות אפשריות חילופיים, דהיינו, שהדברים יוצאים לטובה. השאלה -מתי? שאלה קטנה: היית עוסק בקריטיקה וערעור "חתרניים" אילולי האמנת שהדבר מקדם מצב ענינים עדיף, כלומר קטליזטור להתפתחות? שאלונת: האם הקריטיקה שלך נעשית בקונטקסט של המציאות הנתונה, ובהתייחס לחומרים נתונים, או לחלוטין על רקע של אלטרנטיבה בדיונית אפשרית למציאותנו ובמנותק ממנה? אצל וולטיר הסינטזה בין לייבניץ לבין כאוס מרושע הינה אי שם לבסוף בכפר טורקי, כשהגיבורים מפוייסים לבסוף עם הוויתם, כשהחלומות הראשוניים שקעו בהווה של עשייה רוטינית. לא מדבשך ולא מעוקצך. בתקופת וולטיר העוקץ הזה היה רב, כגון מוסד העינויים על רקע דתי, שוולטיר פעל לביטולו. אך המאבק בברבריות, אף על פי שהישגיו יוצרים סביבה עדיפה לאין שיעור מאז, נמשך. הקיים, בוודאי אינו מובן מאליו, ומתוך המתח בין מגמות נוגדות אכן מתהווה, הייתי רוצה להאמין, אותו עולם חדש ואמיץ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. אכן הפסוק המפורסם כפי שזכרתיו ומופיע בספר מספר פעמים הוא "עולמנו הוא הטוב שבעולמות האפשריים", אך את הפסקה שציטטתי לעיל ציטטתי במדויק מהתרגום העברי. ב. לעניין שאלותיך: איני שולל את החברה הטכנולוגית מיסודה, ואיני תופס עצמי כחתרן, אך אכן מאמין שביקורת עליה הכרחית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל הכבוד. בלתי מתקבל על הדעת שלא יוותרו כמה שלא ישקעו בסוליפסיזם אל מול הקונספרציה האבולוציונית של מאזן השוק. גם לנפש האדם יש כח בעניין, וכאו אני חוזרת לשאלתי שאליה ג. שמעון התייחס אליה בתחילת הפתיל :"מתי ימאס להם מכל החרא הזה"- ואני מאמינה שמתישהו ומקווה שעוד בחיי. (ועדיין את ההרמוניה לחיי שלי אנסה לכוון בעצמי וחלק קט מן הכוונון הדק יהיה על ידי התעקשות על החובה המוסרית, המנעות מצפיה ב'בורגנים' ומשימוש ביותר מ2 'כאילו' בשיחה) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיקון מערכתי: המערכת מוסרת שכאב חד בכליה (אחת מהן בינתים) העיר את תשומת ליבה לכך שהוכתב לה בתגובה הקודמה "ניהיליזם", ובכל זאת הדפיסה "סוליפסיזם". אי לכך, תמנע ממנה סיגרלה בהפסקת הקפיטריה של 12. חוץ מזה, מוסרת המערכת שגם ניהיליזם הוא רלוונטי במדה מסויימת לדברים האמורים. תודה. מערכת ז.מ. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
Broad exaggeration!
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |