בתשובה לתשע נשמות, 10/06/09 14:41
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אם אני מבין נכון את הרוח האמריקנית, התשובה תפתיע אותך: האבות המייסדים של מערכת הצדק האמריקנים לא למדו בבית ספרו של אהרון ברק ולא חשבו שכל אזרח צריך להיות עו"ד בפוטנציה. המודעות שנדרשה כדי שנאשם יהא בר ענישה לא היתה מודעות לפליליות המעשה (כלומר לעמדת החוק כלפי המעשה). ההגדרה היא הרבה יותר מופשטת: די בכך שהעבריין ידע שהמעשה שהוא עושה הוא "רע" (מבחינה דתית או אתית או מסורתית או מוסכמה ציבורית, מאי נפקא מינא). ע"פ תפיסה זו מענישים גם חולי נפש קשים או אנשים בדרגת פיגור גבוהה מאוד שאפשר מאוד שאינם תופסים אפילו את מושג החוקיות עצמו. עמדה זו תואמת גם את תפיסת הצדק האנגלו-סקסית המבוססת על "משפט ע"י שווים". מכאן יש להסיק שאם הנאשם וגם שנים עשר המושבעים אינם סבורים "שיחסים עם ילדה בת פחות מ-14 הם אונס גם אם הם בהסכמה" הדין הוא שהנאשם יצא זכאי, גם אם ספר החוקים אינו מסכים איתם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי (מהזיכרון ובלי לבדוק) שתפקידו של השופט הוא בין היתר להדריך את המושבעים לגבי החוק בסוגיות הנדונות ולהבהיר להם שהם נדרשים להכריע על פי החוק. כמו כן אם איני טועה יש לו גם סמכויות מסוימות לבטל את החלטת המושבעים והחזיר את הענין למשפט נוסף אם הוא מתרשם שההכרעה לא תקינה. בסופו של דבר, מערכת כפי שאתה מתאר כאן עלולה להגיע לאבסורדים: מושבעים מעיירה דרומית, למשל, יעשו צחוק מהשוויון שהחוקה מבטיחה. מערכת לא יכולה לפעול רק על פי החלטתם של שנים עשר איש שנבחרו די באקראי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כל מה שתארת אכן קורא. מערכת המשפט בארה"ב מצטיינת בהפקת אבסורדים מדהימים (קח למשל את משפט נערי סקוטסבורו בשנות ה-30 או משפט סימפסון בזמננו אנו). תפקיד השופט הוא אכן להנחות את המושבעים, אבל המושבעים אינם משפטנים וההחלטה היא שלהם. כדבריך, השופט רשאי גם לבטל את הפסיקה אלא שזה נעשה לעיתים נדירות מאוד ובמקרים חריגים כאשר השופט משתכנע שהמשפט לא היה הוגן. תפקיד השופט הוא להנחות את המושבעים ולא להחליט במקומם. המושבעים נבחרים בהגרלה, אבל נבחנים ומאושרים ע"י שני הצדדים. בחירת המושבעים היא שנועדה להבטיח את הגינות ההליכים, לא פחות מהזכויות החוקתיות. במשפט סקוטסבורו שהזכרתי, בו תשעה נערים שחורים הואשמו באונס שתי נערות לבנות, סניגורם ערער על הרשעתם לא משום שאחת מן הנערות הודתה כי הן שיקרו בעדותן אלא משום שמדינת אלבמה באופן שיטתי מנעה מאזרחים שחורים לכהן בחבר המושבעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה שלי היא לא כל כך עם אופן הבחירה של המושבעים - אם כי גם הוא כפי שתארת ניתן להטיה - כמו עם התפישה שהצגת כאן לפיה המושבעים יכולים בעצם להתעלם מהחוק ולפסוק "אשם" או "לא אשם" לפי תפישת עולמם הפרטית; מצב כזה מרוקן בעצם את מושג החוק ממשמעות. מובן שתפקיד השופט אינו להחליט במקום המושבעים; אבל תפקיד המושבעים הוא להחליט האם הראיות שהוצגו מבססות בעיניהם את האישום מעבר לספק סביר, לא להחליט האם החוק עצמו הוא צודק או לא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בנוסף לעובדה שקיום מושבעים זאת ירושה מהמשפט האנגלי, האמריקאים הוסיפו לזה נופך מאד מיוחד שנובע בדיוק מהרצון להתנתק מהמלוכניות האנגלית. אבות האומה פעלו מהנחת היסוד שאין לתת לאף אינסטנציה חברתית מונופול על חקיקה ושפיטה. לכן, חבר המושבעים מביע את הספקנות והחשש העמוק של מייסדי האומה שלהפקיד את השפיטה בידי שופטים מקצועיים יכול להוביל לידי הפקרת השפיטה, ומכן להתעמרות ועריצות משפטית מבלי שלעם, הריבון האולטימטיבי מנקודת מבטם של מייסדי האומה, מבלי שלעם תהיה יכולת בקרה, או אפיק שדרכו הם יכולים להביע את פרשנותם שלהם לחוק. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שכתב רון בן-יעקב המשפט הבריטי הולך יותר בכיוון שלך. אאל"ט יש שם גם תהליך המבטל את משפט המושבעים במשפטים פליליים. ושוב בדיוק כפי שכתב רון בן-יעקב המשפט האמריקני לקח את הבסיס הבריטי ובד"כ הרחיב אותו לטובת משפט המושבעים ע"ח הפריבילגיות של השופטים. מכיוון שבבריטניה השופטים היו בד"כ הברונים ובעלי הקרקעות, האבות המייסדים צמצמו את תפקיד השופט לטובת המושבעים. הם גם המשיכו והדגישו את התפיסה הבריטית המסתמכת על המסורת וחוק העם (The law of the Land) ולאו דוקא על קונסטיטוציה כתובה או ספר החוקים. בעוד שבניגוד למולדת הישנה הם כן נסחו חוקה כתובה כדי לשריין זכויות מסויימות שאין למנען מכל אזרח, הם השאירו די הרבה להסכמה הכללית ולהגיון הפשוט של חבר האזרחים השווים. יכולתם של המושבעים להתעלם מהחוק הכתוב ולפסוק "אשם" או "לא אשם" לפי תפישת עולמם הקולקטיבית היא מיסודות השיטה ולא תוצאה שלה. ההנחה היא שהחוק הכתוב מנסח את "חוק הארץ" ולא קובע אותו. ההנחה היא שהחוק הכתוב אמור לסייע לאזרחים לדעת מהו חוק הארץ הנקבע ע"פ סה"כ תפישת העולם שלהם ולכן כעיקרון "פרשנות" החוק של חבר אקראי של מושבעים היא הפרשנות ה"נכונה". בתפיסת העולם הזו לא המושבעים עובדים עבור השופט כפי שציפית, אלא להיפך. שיטת בחירת המושבעים באמת ניתנת להטייה ובעצם עו"ד (מן ההגנה או התביעה) נבחן בין היתר ע"פ יכולתו לבחור ולאשר את המושבעים שיחליטו לטובתו. בכל אופן מאחר שגם ההגנה וגם התביעה חייבים לאשר את כל המושבעים, זה אמור לספק את צורכי כל הצדדים. אחת הסיבות לפסילת החלטת המושבעים ע"י השופט היא כאשר הוא מגלה או מגיע למסקנה שחבר המושבעים אינו הוגן ביחס לנאשם (למשל אם הוא נתון לאיומים מטעם הנאשם). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ב"חוק הארץ" אתה מתכוון לחוק הטבעי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התכוונתי ל"the law of the land" במובן הכי לא מוגדר שלו. יכול להיות החוק הטבעי, המסורת, המקובלות, ההסכמה הכללית. הכיוון הוא של תפיסה טבעית והיסטורית יותר של שלטון החוק העומדת כניגוד לתפיסת שלטון החוק האבסטרקטי של אהרון ברק. דעתה של חבורת מושבעים המייצגת את דעת ונטיות החברה לה שייך הנאשם נתפסת כבסיס של שלטון חוק לגיטימי לא פחות מחוק כתוב או מערכת כתבים לגאליים עיוניים. מובן שבתפיסה כזאת אי אפשר לצפות משלטון החוק להלחם בעוולות המקובלות על החברה היוצרת את החוק. מצד שני לא נוצר פער וניכור בין מערכת המשפט לבין החברה שעליה היא פועלת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, לא הכרתי את המושג. האם בארה"ב יש מושבעים בביהמ"ש העליון? האם מושבעים עוסקים בענייני חוקה? כי ההנגדה שהצגת בין שיטת המושבעים לבין "שלטון החוק האבסרקטי של אהרון ברק" נשמעת לי תמוהה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהמושג "The law of the land" הוא בריטי במקורו ושם באמת אין חוקה והמושגים של מסורת, תקדימים ו"דבר שלא יעשה" מוכרים לא פחות מאשר ספר החוקים. כפי שאמרנו בתגובות קודמות, בארה"ב יש ניסיון לסינתזה בין שני העמדות. מצד אחד יש חוקה של ממש שמטרתה היתה לממש ערכים אבסטרקטיים של שיוויון והגינות שלא נתמכו ע"י שלטון החוק ביבשת הישנה. מצד שני, במערכת המשפט האמריקנית במשפטים פרסונליים מקובל הרעיון של שפיטה ע"י שווים (peers). אני לא מבין גדול בכללי מערכת המשפט האמריקנית לכן צריך לקחת את דברי בערבון מוגבל מאוד. ע"פ מיטב הבנתי ביה"מ העליון באמריקה הוא בית דין לענייני חוקה ואינו עוסק כלל בדיונים אישיים. ביה"מ העליון האמריקני עוסק אך ורק בערעורים על פסקי דין שניתנו בבתי דין נמוכים ממנו ולעולם אינו מורה לזכות או להרשיע מישהו אלא רק קובע אם פסה"ד שניתן בערכאות הנמוכות או חוק שנחקק ע"י רשויות פדרליות או מדינתיות הוא תקף ואינו סותר את החוקה. לסיכום, יש כאן חוקה כתובה הקובעת ערכים אסולוטיים עליונים החלים על מערכת משפטית שפועלת בשיטת המשפט ע"י הגוף האזרחי כפי שהוא מיוצג ע"י מושבעים. רבים נוטים להדגיש את האבסורדים ופסה"ד החריגים שהמערכת הזו מייצרת מפעם לפעם. אני נוטה יותר להערכה של השיטה בשל ההמשכיות והיציבות של שלטון החוק שהיא הצליחה ליצר, תוך שמדי פעם בפעם היא מצליחה גם לקדם עקרונות מוסריים נעלים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי הייתי צריך לקצר ולומר שבאופן כללי מושבעים אינם עוסקים בענייני החוקה וביה''מ העליון אינו עוסק בענייני המושבעים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבריטניה, כדאי לציין, יש חוקה. אמנם להבדיל מהחוקה האמריקאית, החוקה הבריטית לא נכתבה בשוונג אחד (עם תיקונים) אלא (בדומה לישראל) היא נכתבת בתהליך איטי של "חוקי יסוד" שהחל במגנה כרטא (1215) והחוק האחרון שעבר היה חוק השלטון על וולש (2006) וכנראה שאחרי הבחירות השמרנים יעבירו חוק שישנה (שוב) את בית הלורדים ואת שיטת הבחירות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(וחוק שיגדיר מחדש את בית המשפט העליון יכנס לתוקף ב-2009) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חשבתי שאתה הולך לומר שבבריטניה, המסורת המשפטית וההמשכיות החוקית הם בבחינת חוקה. בבריטניה יש חוקים (יסודיים ועקרוניים יותר ופחות) ושלטון חוק, אך אין חוקה (קונסטיטוציה) כתובה. הסיבה ההיסטורית לכך היא שחוקה נחשבה כמגבילה את סמכויות בית המלוכה (כפי שהיתה המאגנה כרטא) ולכן באנגליה המלוכנית לא רצו לנסח חוקה. הדבר המעניין באמת הוא שנראה שחסרונה של חוקה כתובה בממלכה המאוחדת אינו קריטי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היום בריטניה כפופה במידה מסוימת (אם איני טועה) לבית המשפט האירופי לזכויות אדם, מה שמחליף באופן חלקי את החוקה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה, מעניין מאוד. אני חושב שההקדמה המתמצתת של הויקיפדיה מצליחה לתאר את המצב החוקתי הבריטי הסבוך יותר טוב מכפי שיכלתי אני. נדמה לי שלוז העניין, הוא, כפי שתשע נשמות ואתה כתבתם שבצד החלק הלא כתוב יש גם חלקים כתובים וגרעינים של חוקה (ואפילו שהדבר נוגע בחלקו יותר למבנה השלטון מאשר לסדרי החוק). בכל אופן אני חושב שזה מוכיח שאבות החוקה האמריקנית צדקו בכך שהשתילו חוקה כתובה לתוך מערכת המשפט ע''י שווים. נראה שהאנגלים בדרכם המסורתית עושים זאת באיחור גדול ובצורה חלקית והדרגתית לרסיסים. (מזכיר את הבדיחה על האנגלים שרצו לעבור לנהוד בצד ימין והציעו, כדי שהמסורת לא תפגע, לעשות זאת בהדרגה. בשלב הראשון מחצית מהנהגים ינהגו בצד ימין והמחצית השנייה ימשיכו לנהוג בצד שמאל). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שקראתי פעם על מחקר שהראה שחוקות מצליחות להתקבל וזוכות לתמיכה צבורית רחבה באחד משני מקרים - בעת ייסודה של מדינה או לאחר משבר גדול (נניח, תבוסה במלחמת עולם). חוקות שהתקבלו במצבים אחרים זכו להרבה פחות תמיכה עממית והיו חשופות הרבה יותר לשינויים תכופים ופגיעה במעמדן. זו אחת הסיבות לכך שאני לא רואה הרבה טעם לחוקה אצלנו, ונראה לי שגם בבריטניה היא לא היתה מועילה (רק לחשוב כמה אנרגיה הם היו מבזבזים בויכוחים אינסופיים על המקום והסמכויות המדויקות של המלכה במערכת החדשה...). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
התהליך האירופאי של ''הטמעת'' ערכים וחקיקה אולטרה ליברליים, פרו-אירופיים ואנטי לאומיים בתהליך מאוד חשאי מוסווה וסמוי וככל הנראה בניגוד גמור לתפיסותיהם של רוב תושבי אירופה באמצעות המנגנון והתהליך של השוק משותף הוא באמת חדשני ומהפכני מבחינה היסטורית. בכך הוא חורג מן הקו ההיסטורי ששרטטת ומעניין כיצד דברים יתפתחו ,מה תהיה המגמה ולאן יגיעו הדברים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כפי שראינו, הנסיון לקבוע חוקה לאיחוד האירופי נכשל - וזאת על אף העובדה שרוב החברות נמנעו מלהציג את הטיוטה למשאל עם והעדיפו לאשרר אותה בפרלמנט (שבו הממשלות מסוגלות להעביר דברים כאלה ביתר קלות). בצרפת ובהולנד החוקה נדחתה במשאל עם (אמנם בספרד ובלוקסמבורג היא התקבלה). העובדה הזו מלמדת שהתהליך שאתה מדבר עליו יתקשה להתקדם מעבר לנקודה מסוימת. אגב, אני לא משוכנע שהדברים קורים רק דרך המנגנון של האיחוד; הטמעה של חקיקה כזו מתרחשת גם ברמת המדינות הבודדות (כשם שבארה"ב היא מתרחשת ברמת המדינות, בעיקר בניו-אינגלנד ובחלק מהמערב). החקיקה הספרדית שבאמצעותה כל מי שמתחשק לו יכול לתבוע שם את מי שבא לו על פשעים נגד האנושות היא דוגמה לזה. מעניין להשוות גם בין התהליכים האלה לדברים שמתרחשים פה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גרסה (עדיפה עליי, הפאנץ' מרוכז יותר) אומרת: ... כדי שהמסורת לא תפגע, לעשות זאת בהדרגה. בשנה הראשונה, ינהגו בצד ימין רק המשאיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין, תודה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להבדיל מאיתנו, אבות האומה האמריקאית הכירו היטב את ההיסטוריה של שיטת המשפט הבריטית. את חוקת ארצות הברית כתבו בפנסילבניה, ואחד ממנסחיה היה פרנקלין, תושב פנסילבניה. פנסילבניה, כידוע, הוקמה על ידי וויליאם פאן, שאמנם מת כמה עשרות שנים לפני העצמאות, אבל רעיונותיו השפיעו בברור על אבות האומה. אותו ויליאם פן, חוץ מזה שהקים את פנסליבניה, והיה ממבשרי החירות והעצמאות האמריקאית, הספיק להיות (שלא ביוזמתו הפעם) אבן דרך חשובה בשיטת המושבעים הבריטית. אותו פן הואשם בהטפה בפני באי הרחוב (הוא היה גם קוויקר ונלחם כנגד החוקים שמנעו את החופש הדת), השופט מנע מהמושבעים לשמוע את כתב ההגנה והורה להם למצוא את הנאשם אשם. למרות זאת, המושבעים החליטו לקבוע שפן איננו אשם. השופט הודיע למושבעים שהם ימצאו את הנאשם אשם או שירעבו בכלא, והשליך אותם לכלא, וכל אחד מהם קיבל עונש של קנס ששווה למשכורת של שנה. מחאתו של חבר המשבעים (מהכלא) הצליחה לשנות את החוקה (הלא כתובה) הבריטית, ולשחררם (ואת פן, שנסע לאמריקה והקים את פנסליבניה) ועד היום, גם בבריטניה וגם בארצות הברית, מושבעים אינם נמצאים תחת שליטתו של השופט, והשופט לא יכול להגיד להם אם הנאשם אשם או לא, וצריך סיבה ממש ממש ממש טובה (כזאת שתעמוד בביקורת משפטית שבוודאי תגיע) בשביל לא לקבל את החלטת המושבעים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ופול סיימון מסכם את הדברים: Now I sit by my window
And I watch the cars I fear I'll do some damage One fine day But I would not be convicted By a jury of my peers Still crazy after all these years Oh, still crazy Still crazy Still crazy after all these years |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |