בתשובה לצפריר כהן, 11/06/09 18:09
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בוודאי שהפלסתינים כנים יותר, כפי שהם גם יוזמים יותר אלימות. הם הצד החלש, המפסיד, אין להם כמעט דבר להפסיד, אין להם (מלבד בודדים) שום דבר להרוויח משימור המצב הקיים, ולא נחוצים להם שקרים רבים כל כך על מנת להגן של שללם אשר גזלו. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
על מה אתה זועק בעצם? על השקרים או על הכיבוש? כי יש סביבנו תרבות שקר כללית, אין ספק בכך. אבל השקרים לא התחילו עם הכיבוש, הם לא יסתיימו עם הכיבוש. והם לא קיימים רק בכל הקשור לכיבוש. גם מדינות לא-כובשות טובעות בשקרים עד הגבות. וגם הפלסטינים משקרים- רק על נקודות אחרות מאיתנו. וגם אובמה משקר. אז... בוא נבחן לרגע את הקשר האמיץ שקשרת בין תרבות השקר לכיבוש דווקא. אם היה אפשר לשחרר את הפלסטינים מהכיבוש ע"י כמה שקרים מחוכמים - היית הולך על זה? או שהיית מתעקש על מאה אחוז אמת, ושהכיבוש יימשך? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוודאי שעל הכיבוש. לשקרים אנו נזקקים משום שהכיבוש הוא מכוער ומביש, ובאופן כללי ככל שהמדיניות מכוערת ולא-מוסרית כך נזקקים ליותר שקרים, בעיקר כלפי פנים. יש שקרים במדינה הזו, אולם השקר הגדול ביותר הוא זה הכרוך בכיבוש, ולא בכדי - זו המורסה המעיקה ביותר, הסתירה העצמית הקשה ביותר ליישוב במציאות הישראלית כיום. מצד אחד אנחנו אזרחי העולם המערבי, עושים שופינג בלונדון, מקשקשים עם בני לאומים אחרים בקופי שופ באמסטרדם, שואפי שלום ורודפהו לא פחות מאנשים מתורבתים אחרים בעולם. מצד שני, אנחנו מתנהגים כמו מדינת אפרטהייד קולוניאליסטית. פקידי שב"כ בדימוס עושים קופה על הברחת מזון לתוך השוק השבוי של גטו עזה. מסתערים בתסכול והורגים באזרחים אותם אנו רואים בסתר ליבנו כ"אוייב", ומרגישים חוסר נוחות קל בכל פעם שאנחנו פוגשים פלסטיני בחו"ל - לפתע החיה מחוץ לכלוב, ואנחנו פוגשים בה בתנאים שווים, על קרקע נייטרלית. זהו דיסוננס קוגניטיבי, זה כבר יותר מסתם שקר. יש שקרים קטנים בחייו של אדם, ויש שקרים שלאט לאט -מגדירים- את חייו של אדם. למשל, מי שלוקה בהפרעת אישיות נרקיסיסטית חי בתור שקר מכונן שכזה - הוא לוקה באשליות גדלות, ונאלץ להדחיק ככל יכולתו את תחושות חוסר האונים והאפסות שלו. אולם השקר לא נעלם לשום מקום - הוא שם, וממשיך לקיים את המתח, לגבות את המחיר. לשקר המכונן הזה, שהוא פועל יוצא של הכיבוש, יש תופעות לוואי לא טובות לכשעצמו. למשל, בהקשר של תת-אלוף תמיר שעלה לכותרות, ברור לי שכל עוד אנו מתחזקים את הכיבוש לא נוכל לקוות לדיווח אמת בצה"ל. מדוע? משום שעל צה"ל לתחזק את הכיבוש, ובו בזמן להרחיק מאיתנו את האמת. אי אפשר לדווח למעלה כל הדרך לרמטכ"ל שמתנחלים הרביצו לילדים פלסטינים והחיילים עמדו וצפו, או על איזו התעללות קטנה במחסום אי שם. זה לא מתיישב עם הנרטיב שלנו של "הצבא הכי מוסרי". הדיווח השקרי ונורמת הטיוח בנויה בילט-אין לתוך מנגנון הכיבוש, אי אפשר אחרת. בנוסף, זה משחית את הפוליטיקה, הופך אותה לצינית, ומדרדר את ישראל מבחינת איכות השלטון. השקרים מונעים מאיתנו לדון על מצבנו כמו אנשים בוגרים, הם משמשים מעטפת מגן מילולית אשר שומרת את הדיון במסגרת וירטואלית, מנותקת מהמציאות, מתרחקת אט אט מראיית המציאות של שאר אזרחי העולם החופשי עליהם אנו רוצים להימנות. לא לחינם כמעט כל כתבה בעיתונות הזרה על הסכסוך נראית לנו הישראלים אנטישמית. נוצר פער מפחיד בין תפיסת המציאות שלנו ושל שאר העולם המודרני. בהדרגה, נעשה בלתי אפשרי לדבר בצורה אמיתית על כל דבר כלשהוא. הרי אם היו מציגים את הדברים כמו אותו תש"חיסט איתו אני דן, אשר טוען במפגיע כי ההתנחלויות חשובות מהסכם שלום, או שניתן להגיע לשני מבלי לאבד את הראשון, ניתן היה להתווכח על כך ולהכריע. אלא שהשקר מסמם, מרדים, מאפשר לנו להחליק עם הסטטוס-קוו הלאה, אל התהום. בקשר לשאלה התאורטית שלך בסוף - תראי, היא תאורטית. שקר זה לא רק שקר. שקר מכונן כרוך גם בתחושות של אשמה, בושה, פחד לגעת בגרעין האמת. השקר שלנו לא מזיק כל כך רק משום שהוא שקרי, אלא משום שהוא רובץ שם, מכביד ותוקע. אם אני נזקק לאסוציאציה, זה מזכיר לי את המחזה של מילר, מותו של סוכן. שקר הבגידה שם לא היה רק שקר לבן - זו היתה מורסה שהרעילה את חיי הבן והאב, מין דיסוננס שכזה בין האב אשר רוצים ללכת בדרכו לבין הבגידה המודחקת, סתירה בלתי מיושבת שהרעילה ועיוותה את המשך חייו של ביף (זו פרשנות אישית שלי). לפיכך, שאלתך מעניינת, אבל לא כל כך חשובה. הבעיה בכיבוש היא שמדובר לא על שקר לבן או אילוצי המציאות - מדובר על אשמה, על בושה, על הסתרה כפייתית, על רגישות נוראה לכל מה שחושף את שורשי העוול. כל אלו לא יהיו ב"שקר שמשחרר את הפלסטינים מהכיבוש" (מה זה בעצם? קשה לי לחשוב על שקר שכזה). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כזכור, המצב בעזה הוא לאחר שניסינו להתנתק מהם. עזה נמצאת בין ישראל לאיזשהי מדינה ערבית אחרת אשר באופן עקבי מאז 1948 השאירה את עזה כגטו. בעזה פועלת סוכנות פליטים מוזרה עם הגדרה מוזרה של המושג "פליט" אשר פועלת ביעילות רבה להנציח את עצמה. לטעון סתם כך שהכיבוש רע זה נחמד. להגיד שישראל לא ניסתה לפעול לסיומו זה משהו אחר. רצועת עזה הנוכחית קמה כחלק מהסכם אוסלו ("עזה ויריחו תחילה"). הסכם אוסלו היה בנוי על התקדמות הדדית לשלום ובסופו של דבר ההתקדמות ההדדית הזו התמסמסה. לאחר מכן באה האינתיפאדה השניה, במידה רבה (לפחות) ביוזמה של המנהיגות המדינית הפלסטינאית. האינתיפאדה השניה עם פיגועיה נבלמה רק ע"י החמרת הכיבוש - כניסה חזרה לערים, יותר מחסומים, ועוד. גם הנסיון של היציאה מעזה לא הניב התקדמות משמעותית לכיוון השלום. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה מסתכל בעיקר על הפרטים, על הרעש. אם תבדוק את הנתונים לגבי מספר היהודים בגדה המערבית (עזה מעולם לא היתה נחוצה יותר מדי לישראל), תראה שמספר המתנחלים ונקודות היישוב עלה בהתמדה, ממאה-אלף עם חתימת הסכם אוסלו (עשרים ושש-שבע שנים לאחר המלחמה) ועד לכשלוש-מאות אלף כיום, שש-עשרה שנים מאוחר יותר. אם תבדוק את נתוני תקציב המדינה (או תקרא דו''חות שעשו זאת בשבילך), תגלה בדיוק כיצד עודדה ישראל את ההגירה היהודית לגדה. או בקיצור, ישראל מעולם לא התכוונה ברצינות לסיים את הכיבוש. היא רק דיברה על כך. אי אפשר לייחס את מדיניותה לאינתיפאדה השניה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
א. לא דיברתי רק על עזה. ב. בגלל שעזה פחות חשובה היא שימשה גם עבור הסכם אוסלו וגם במקרה של תוכנית ההתנתקות מקום חשוב לבדוק את הדרך. מכיוון שאתה יושב עכשיו בעמדה נוחה על ספסלי האופוזיציה ואומר כל הזמן מה לא צריך לעשות, אתה מוזמן להציע כמה הצעות מעשיות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הצעתי, תגובה 513266 . | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
קודם כל אני רוצה להבהיר שאני 1.נגד המשך ההתנחלויות, ו-2.בעד כל הסדר סביר1 לסיום הסכסוך, וישא"ק. לגבי שקרים, שלדעתך באים תמיד כדי לחפות על משהו מכוער ומביש. נראה לי שיש מצבים שבהם השקר לא קשור לבושה, אלא בא לקדם מטרה צודקת בעיני המשקר, אך לא בעיני סביבתו. והשקרים לגבי ההתנחלויות הם לפחות בחלקם מהסוג הזה, כנראה. כלומר- המתנחלים רואים את האדמות בגדה כשייכות לעם ישראל בזכות, אבל "מתגנבים" אל האדמות האלה בטריקים מטריקים שונים כדי להערים על העולם החיצוני, והלא-צודק בעיניהם. כך שדבריך על מורסה מבישה, שמחפים עליה בשקרים, כשורש כל הרע במדינה - ובכן, זו רק דיאגנוזה אפשרית אחת של המצב. קח את הקו המתנחלי שהתחלתי כאן, תמשיך אותו לפי הגיונו הפנימי, ותגיע לתוצאות שונות, מן הסתם. (הנכונות לותר על חלקי מולדת אינה אלא פן אחד של ההתרחקות מערכי היהדות והנהיה אחר מקסמי השווא של גויי הארצות, המכרסמים באושיות קיומנו, שנאמר, על אלה בכה הנביא ... טוב, הבנת את הפרינציפ). לגבי הדיסוננס הקוגניטיבי שלך, שבו "מצד אחד אנחנו אזרחי העולם המערבי, עושים שופינג בלונדון, מקשקשים עם בני לאומים אחרים בקופי שופ באמסטרדם, שואפי שלום ורודפהו לא פחות מאנשים מתורבתים אחרים בעולם. מצד שני, אנחנו מתנהגים כמו מדינת אפרטהייד קולוניאליסטית. " בעיניי, ישראל היא בפירוש לא מדינה מערבית. מצד שני, ועוד יותר בפירוש- אנחנו גם לא מדינת אפרטהייד קולוניאליסטית. אני לא רוצה להיגרר עכשיו לניתוח המונחים האלה, משמעותם המלאה, ומטרתם בעיני אלה שמנסים להדביק אותם עלינו. אתה כנראה משתמש בהם בתום לב, אבל במקרים אחרים זה לא כך. אני חושבת שאנשים יקשיבו לך יותר אם לא תיסחף במינוחיך. אבל כאמור- בוא לא ניכנס לזה. לגופו: בין המערב (הנאור?..) לבין קולוניאליזם-נאצו-אפרטהיידי, יש עוד כמה מצבים. לדעתי, אם חייבים לקטלג, " מדינה ים תיכונית" זו הקטגוריה שהכי מתארת אותנו. תחשוב טורקיה, יוון, דרום איטליה, מצריים, צפון אפריקה. כשהכיבוש ייגמר, עדיין ישררו כאן לכלוך, רעש, נהיגה פראית, חוסר אדיבות, פלישה לפרטיות, ותחמנות. וגם חמימות אנושית, איכפתיות, וסולידריות קהילתית, בדרגה כזו או אחרת. ולמרות שסיום הכיבוש יאפשר -אולי, ואל תסמוך על זה- לכמה מאיתנו לשבת בבית קפה אמסטרדמי כאחד האדם המערבי, אני לא בטוחה שזה צריך להיות שיקול בעד או נגד משהו, בעניינים שבנפשנו. מה-גם שלטעמי, שותה הקפה האמסטרדמי והשופיסט הלונדוני לא באמת יותר נאורים ממך. זה רק שבאירופה פתרו, אחרי מאות שנים של היסטוריה סוערת ועקובה מדם ועוולות, את כל הקונפליקטים הישנים. אז עכשיו הם מרשים לעצמם להתרווח בכורסה, ולהשקיף מגובה מוסרי מדומה על אלה שעדיין שקועים במאבקי-קיום, זהות תרבותית וכו'. תן לנו מאתיים שלוש מאות שנה, ותל-אביב תהיה ז'נבה. מה ז'נבה- קופנהגן, במינימום! (אם דווקא לזה אתה משתוקק). מה שכן- יש שם, באולימפוס, התחלה של קונפליקט חדש, בנושא ההגירה המוסלמית שמאיימת על אופי החברה המערבית, ועל הזכויות והחירויות שהושגו בדם ויזע. ויהיה מעניין לראות מה יעשו עם זה נאורי-המערב. (אם נחיה, אולי נראה). 1 מובן שהשטן מצוי בפרטים, וגו'. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את צודקת לגבי הגרעין הקשה של המתנחלים, ולמעשה כלל לא עליהם דיברתי - הם היחידים אולי בעלי אידיאולוגיה נחושה ויציבה מספיק על מנת שלא יחושו בשום דיסוננס או בושה. אני מסכים שישראל איננה באמת מדינה מערבית, אולם אני מדבר על פסיכולוגיה של עמים ושל אנשים, וכאן לא משנה רק המציאות, אלא גם השאיפות, הרצונות, והפחדים שלנו. בגלל זה הפוליטיקה של הפחד מסוכנת גם אם היא מתבססת על פחד "לא מציאותי", ובגלל זה גם מתקיים הדיסוננס עליו דיברתי - שהרי ישנם גורמים רבים בישראל שבפרוש שואפים להימנות על ה"מערב הנאור", ובתחומים רבים אנו אכן רואים עצמנו חלק ממנו. בהיי-טק, באקדמיה, בטכנולוגיה, במגוון מוצרי הצריכה. לא לחינם "כמו באמריקה" הפכה להיות סיסמא קליטה בארץ. ישראל גם איננה "מדינה קולוניאליסטית" כמו לפני 100 שנה, שהרי אם הייתה כזו שוב לא היה שום דיסוננס. השקר, החיכוך, נובעים מכך שיש במדינה שלנו את שני ההיבטים, והמרחק ביניהם הולך ומתרחב. אני גם מסכים לכך שאין לאירופאים איזו איכות שחסרה לנו בגנים. הרי מסתבר מניסויים פסיכולוגיים שרוב בני האדם ה"נורמליים" היו מוכנים לענות כמעט עד כדי מוות אדם אחר אם ציוו עליהם לעשות זאת בצורה סמכותית מספיק. אני מדבר על אספקטים פסיכולוגיים, ואלה בהכרח נובעים ממצב מסויים במציאות, לא ממוסר. אם האירופאים היו במצבנו, אז גם הם היו חיים בדיסוננס, או מוצאים פתרון פסיכולוגי אחר לאידיאלים סותרים. העני לא בהכרח "אשם" בכך שהוא עני ואחר הינו עשיר, לפעמים זה סתם מקרה, והעשיר איננו עולה עליו במאום. אלא שאל מצב העוני מתלווה מצב פסיכולוגי מסויים, ומידת הצדק שבעניין איננה קשורה. אני לא חושב שכשיסתיים הכיבוש הכל במדינה הזו יבוא על מקומו בשלום. אולם עד שלא יסתיים, אנו מוצאים עצמנו במעגל של שקר והדחקה אשר סוחף אותנו עוד ועוד, ומרחיק אותנו מראיית המציאות כהוויתה, ומאומות אחרות. וזה מדאיג. זה גורם לי לחשוש שאולי שיקרנו לעצמנו כל כך הרבה זמן עד שאיבדנו את היכולת להתמודד עם המציאות, שהרי אנחנו מגדלים כאן ילדים שכבר לא מכירים דבר מלבד השקר והציניות. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |