בתשובה לשוקי שמאל, 16/06/09 17:48
אז גם אני מברך 513660
אם אתה רוצה לדעת את המדיניות המזרח תיכונית של אובמה קרא את דו"ח המילטון- בייקר; אין צורך להסתבך בספקולציות מה הוא רוצה.
אז גם אני מברך 513669
מעניין. שמת לב שהועדה היא אוסף של כל המי ומי במדיניות החוץ של משפחת בוש והמפלגה הרפובליקנית?
הטענה שלך היא שיש מדיניות אמריקנית כלפי המזה"ת שהיא דו-מפלגתית ולעניין המהלכים האמריקניים כאן לא משנה אם הנשיא הוא אובמה או מקיין? זה בהחלט יתכן, גם אם הדבר מעמיד שוב בפעם האלף באור מגוחך את נסיונותיהם של מועמדים לבחירה דמוקרטית לנסח לעצמם מדיניות חוץ ייחודית במסגרת של מסע הבחירות. אני חושב שהאנלוגיה המתבקשת היא נתניהו-לבני אצלנו.
אז גם אני מברך 513690
שמת לב שג'ורג' דבליו זרק לפח את הדו"ח? הוא איננו שייך במקרה למשפחת בוש והמפלגה הרפובליקנית? לכן לא הבנתי על מה אתה מדבר. מה שאמרתי הוא שהמדיניות עליה מדבר אובמה מזכירה לי את דו"ח המילטון בייקר. הדו"ח איננו רפובליקאי או דמוקרטי; הדו"ח מציע להוציא את הגה מדיניות החוץ האמריקאית מידי המתנחלים הישראלים, הרוב המוסרי האמריקאי, ראש לימבו ודיק צ'ייני.
אז גם אני מברך 513734
אני חייב להעיר כי אתה משקיע הרבה מאד בניסוח ובהבעת דעותיך ומעט מאד בנסיון להבין את מה שאומר מי שמגיב אליך. חבל שאינך מקדיש יותר תשומת לב לדברי זולתך ולכן גורר את הדברים לפינה של ניגוח ועימות ללא סיבה וללא צורך.
כתבתי שהדו"ח מעניין מפני שהוא מעניין. כל חברי צוות הדו"ח ששמותיהם מוכרים לי הם שמרנים ו/או חלק מן הממשל הרפובליקני החל מג. בייקר, ל. איגלברגר וכלה בשופטת ס. אוקונור (ממינוייו של ריגן לביה"מ העליון). לכן הופתעתי באמת ובתמים מכך שהדו"ח הרפובליקני הוא בהתאמה מלאה עם מדיניות אובמה. כתבתי (ושוב לא בציניות) כי יתכן שמדיניות החוץ האמריקנית במזה"ת היא דו-מפלגתית ואין טעם לנסות למצוא שם הבדלים מפלגתיים. העליתי זאת כאפשרות אמיתית ולא מתוך רטוריקה של ניגוח.
וכעת ארשה לעצמי בכ"ז טון מעט ספקני.
ג'ורג' דבליו זרק לפח את הדו"ח? קשה לי להאמין. דו"חות אף פעם לא זורקים, רק מתייקים. אני ספקני מאוד גם ביחס להשפעת המתנחלים הישראלים על מדיניות החוץ האמריקאית. הם בקושי מצליחים להשפיע על זו הישראלית. המתנחלים הם קוץ רדיקלי בישבנים הישראלי והפלשתיני. השפעתם על מדיניות החוץ של ממשל בוש שקולה להשפעת החמאס והחזבאללה על זו של אובמה.
הגישה הרואה בבוש הצעיר את נציג הסמן הקיצוני של הרפובליקנים ("הרוב המוסרי האמריקאי, ראש לימבו ודיק צ'ייני") די מקובלת היום בשמאל העולמי. אישית אני לא מאמין בה. השיטה בארה"ב דורשת קואליציות פנימיות והליכה אל המרכז, כך שאפילו אם בוש החזיק את שולי אדרתו של צ'ייני, הוא לא יכל לעשות זאת ללא תמיכה ניכרת במרכז המחנה הקפובליקני.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים