בתשובה לתשע נשמות, 16/06/09 22:54
אנחנו לפני ההודים 513698
גם אם בכיתה ד' את יושבת בחדר שלך ועושה שיעורים מאחורי הדלת הסגורה, יש משהו מעורר בטחון בעובדה שאמא או אבא נמצאים בבית.
אנחנו לפני ההודים 513699
בלי ספק. אבל ברקת לא דיברה על מתן בטחון אלא על מעורבות פעילה.
אנחנו לפני ההודים 513700
כן, אבל אם אני מסתבכת עם שיעורי הבית שלי (או עם חברה שמציקה לי בטלפון‏1), אמא הופכת להיות מעורבת, לא?

1או במסנג'ר. אנאערף.
אנחנו לפני ההודים 513720
אולי... אני לא נהגתי לערב את ההורים שלי בשיעורי הבית, ונדמה לי שהמעורבות שברקת מדברת עליה היא הרבה יותר רחבה.
אנחנו לפני ההודים 513721
זה מילא.
אני לא נהגתי לערב גם את הבן של ההורים שלי בשיעורי הבית...
אנחנו לפני ההודים 513725
האמת היא שגם אני התכוונתי בעצם לכתוב שלא עירבתי את ההורים שלי באי-הכנת שעורי הבית, אבל אז חששתי שזה יגרום לאנשים לראות את המעורבות ההורית שזכיתי לה באור שלילי (מה, הם לא בדקו אפילו שהכנת שעורי בית?!?) ומכאן כבר קצרה הדרך לראות אותי כאדם אלים.
אנחנו לפני ההודים 513726
אז זהו, שכנראה לא הבנת (או שאני לא הבנתי) את ברקת.

השאלה האם ההורים שלך עזרו לך להכין את שעורי הבית, או אפילו רק וידאו שהכנת אותם, משנית. מה שמשמעותי זה שההורים שלך היו בסביבה בזמן שהכנת, או התיימרת להכין, את שעורי הבית.
אנחנו לפני ההודים 513740
מי שהבין נכון הוא אתה.
אנחנו לפני ההודים 513744
הם תורמים בעצם קיומם? בלי שהם מלמדים אותי מה לעשות ומה לא, בלי שהם צריכים לשמש לי מודל לחיקוי, שום דבר? או שמא התרומה היא בזה שאני לא נמצא בחברת בני גילי?
אנחנו לפני ההודים 513749
מה זאת אומרת, בין אם תרצה או לא תרצה (ובין אם ההורים שלך ירצו או לא ירצו) הם המודל שלך לחיקוי. בהנחה שהם לא כפותים למיטה או משהו, הם מתנהלים ועושים, בבית ובחוץ, ומהתנהלותם אתה לומד. הם מחנכים אותך מעצם הכללים הקיימים בבית, ומזה אתה מתחנך.

בגיל העשרה, כשמתחילים להיות ביקורתיים כלפי ההורים, וגם בשנים שלאחר מכן, הצעיר יכול להחליט שהוריו הם מודל שגוי לדעתו (קורה במשפחות הטובות ביותר..). אבל ילד לומד מהוריו, לטוב ולרע.

_______
ברקת, דור שני למודלים שגויים.
אנחנו לפני ההודים 513758
או קיי, אבל אנחנו מערבבים כאן כמה דברים:

1. מודל לחיקוי - ההורים לעומת ילדים בני אותו גיל וילדים מבוגרים יותר.

2. היחס בין מספר השעות שילד מבלה בחברת ההורים לבין השפעתם החינוכית עליו (כלומר באיזו מידה ההשפעה ההורית נמדדת בזמן משותף ובאיזו מידה היא נמדדת בפרמטרים אחרים של מעורבות).

3. היחס בין כל אלה לבין יום לימודים ארוך, כאשר הנחת המוצא שלי היא שרוב ההורים ממילא אינם יכולים לבלות את השעות האלה עם הילדים.

עוד לא השתכנעתי ששעות רבות של נוכחות הורית פסיבית מועילות יותר משעות מעטות יותר של מעורבות פעילה - אני עדיין צריך להבין מדוע; עוד לא השתכנעתי שככלל ההשפעה של קבוצת בני הגיל היא גורם מרכזי (שלא לדבר על *ה*גורם המרכזי) בהידרדרות לאלימות או בהשפעות שליליות אחרות (ושאין לה השפעות חיוביות שמאזנות אותן), ועוד לא השתכנעתי שדווקא יול"א מעודד את ההשפעות השליליות הנ"ל (בהינתן הנחת המוצא האמורה).
אנחנו לפני ההודים 513937
שאלת ב תגובה 513744 שאלה שהשתמע ממנה "מה ההורים צריכים לעשות כדי לשמש 'תחליף טוב מספיק' ליול"א?"
ואני עניתי שהם פשוט צריכים להיות מה שהם, עם תחומי העניין שלהם ועיסוקיהם, וזה בסדר (אנחנו מדברים כאן על מעמד נמוך-בינוני ומעלה, כן? לא על מי שתחביביו הם איסוף בקבוקים מהפח לשם קבלת פיקדון וכאלה).

2. בהחלט ייתכן שגם להורה שרואה את ילדיו מעט מאוד יש עדיין השפעה חינוכית (למשל, אב גרוש שנפגש עם הילד פעם בשבוע, עדיין ייתכן שהילד יראה בו מודל לחיקוי). עם זאת, ככל שהילד נמצא רחוק מן ההורה משך יותר זמן, מתרבים הגורמים שעלולים למתן או לטשטש את השפעת ההורה.

3. אם ההורים לא יכולים, אז הם לא יכולים. מה לעשות? שיתפטרו כולם? מכל מקום, דיברתי בפירוש על "טיפול הורי או טיפול אישי", כאשר דמות מטפלת אחרת כלשהי, בסביבת הבית, עדיפה על שהות של שעות נוספות במוסד החינוכי.

מה זה "נוכחות הורית פסיבית"? ילד בן שבע עוסק בתחביביו ואמא בחדר השני זה לא "נוכחות הורית פסיבית", אלא "נוכחות הורית זמינה". זאת כמובן בהנחה שהיא אכן זמינה לקריאותיו כשהן מגיעות.
אנחנו לפני ההודים 514004
אם אב גרוש שרואה את הילד פעם בשבוע יכול להשפיע אז גם ההורים שמפקידים אותו בידי האו-פר ובאים רק ללילה טוב יכולים... נדמה לי שהאצילים של פעם עם האוֹמנוֹת שלהם הם דוגמה לזה.

אם הנוכחות זמינה אבל לא מתבקשת, איך היא משפיעה (מעבר לקצת יותר תחושת בטחון)?
אנחנו לפני ההודים 514092
יש השפעות ויש דפוסי התקשרות. זה ממש לא אותו הדבר! אפשר להעריץ הורה ולחשוב שהוא אישיות מדהימה וענק רוח, ועדיין לפתח התקשרות חרדה כלפיו.

האצילים של פעם - אם כבר הזכרת אותם, הם שלחו אל ילדיהם מורים לפסנתר ולשפות ולקליגרפיה - האם אתה יכול לדמיין אותם שולחים ילד לשחק עם קבוצת ילדים אחרים ללא השגחה נאותה? (משלב מסוים כן שלחו לפנימיות במקומות מסוימים באירופה, אבל זה היה בגיל מבוגר יותר וממטרות אחרות לגמרי, של חיברות למעמד הגבוה או השתלבות בקריירה מגיל צעיר, למשל קריירה צבאית).

"קצת יותר תחושת ביטחון" - לילד בן 4 או בן 6 הביטחון הזה עושה הבדל גדול (סליחה על האנגרית, אני עייפה. עשו לי דפוס התקשרות בחמש ועשרים לפנות בוקר).
אנחנו לפני ההודים 514133
האצילים של פעם היו שולחים את ילדיהם למיניקות בכפר, עד גיל 3 לערך. אבל הרבה מהילדים מתו, מעניין למה.
אנחנו לפני ההודים 514134
באותם ימים רבים מהילדים עד גיל שלוש מתו בכל מקרה, לא?
אני גם חשבתי שהם היו מביאים את המיניקות לאחוזה שלהם. בסופו של דבר, אם אתה כבר משלם לה אז למה שהיא לא תעזור בעבודות הבית והמטבח בין הנקה להנקה?
אנחנו לפני ההודים 514136
אם זה באמת מעניין אותך, יש כמה תשובות אפשריות:
1. מחסור באנטיביוטיקה.
2. הגיינה מחורבנת.
3. מחסור בחיסונים.
4. מחסור באוכל בריא.
5. חוסר בבתי חולים סבירים.
6. חוסר במודעות למקורן של מחלות והדרכים למנוע אותן.
7. מים מזוהמים.
8. מחסור באמצעי מניעה.
9. כעס של האלוהים על החטא הקדמון.
10. מעורבות המדינה בכלכלה.
11. הכיבוש.
12. אלימות (עצמית) כתוצאה מחוסר מעורבות הורית.
13. מפלצת הספגטי המעופפת להיתה רעבה.

כל אחד ואחת מוזמן לבחור לבד איזה פתרונות סבירים יותר.
אנחנו לפני ההודים 514137
שכחת את ביטול קיצבאות הילדים.
אנחנו לפני ההודים 514138
שיט, זה לא אותו הדבר כמו הכיבוש? איזה פאשלה.
אנחנו לפני ההודים 515919
14. אם למינקת היו ילדים משלה, ייתכן שהיא היתה קובעת לעצמה "סדר עדיפויות" בהנקה ובטיפול, שבן האצילים לא נכלל בו.
אנחנו לפני ההודים 515925
בימי הביניים, בין הדרישות מהמינקת, היו שהיא לא תיניק את ילדהּ שלה. ולמינקת נטולת-ילד-משלה (=שמת מאחת הסיבות שנמנו לעיל, היתה עדיפות).

אליבא דילדות בימה"ב של שולמית שחר.
אנחנו לפני ההודים 515926
זו סדרה של שחר שאני מאוד אוהבת.:)
אנחנו לפני ההודים 515504
את בטוחה שזה דור שני בלבד?
אנחנו לפני ההודים 515503
גם אני כך, יש להודות.
אבל נראה לי שברוב המקרים לא הילדיפ הם שמערבים את הוריהם להכנת השיעורים, אלא ההורים עושים זאת בעצמם.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים