בתשובה להתש''חניק האלמוני, 20/06/09 0:02
פרס ספיר כמיקרוקוסמוס של המציאות במדינה הסוציאליסטית 513959
אולי המדינה מעורבת בתמיכה באמנויות אבל אין קשר ישיר בין הביטוי האמנותי ובין מעורבות המדינה או לפחות הוא אינו גדול. זה לא שהפוליטיקאים לא מנסים להשפיע על התכנים, אך לשמחתי הרבה בהצלחה מאד חלקית.
הסיבה שהרוב המשמעותי של היצירה האמנותית והספרותית מבטא השקפות שמאליות איננה מעורבות המדינה, אלא בגלל שתפיסות העולם השמאליות אנושיות יותר.
פרס ספיר כמיקרוקוסמוס של המציאות במדינה הסוציאליסטית 513970
השפעת המדינה על האמנות והספרות לרוב אינה נעשית באמצעות התערבות גסה, אלא בדרכים עקיפות וסמויות מהעין. למשל: המדינה גובה מסים, ומשקיעה אותם בעשייה אמנותית. בכך היא גם מצמצמת את המשאבים הפנויים בידי הפרט להשקעה במותרות וגם מוזילה את האמנות הנתמכת לעומת האמנות הלא נתמכת. מטבע הדברים, התוצאה היא שהציבור צורך את האמנות הנתמכת מעבר לערכה ה"אמיתי" עבורו. היתרון של התמיכה הממשלתית הוא עצום, עד כדי ההבדל שבין להיות ולחדול, כמו במקרה של הקולנוע הישראלי.

ומי קובע איזו עשייה אמנותית תיתמך ואיזו לא? כל מקרה והמנגנון שלו, אבל בגדול מדובר בוועדות למיניהן שמורכבות מאנשי הממסד האמנותי והאקדמיה. האקדמיה גם היא ממומנת בידי הממשלה, וכמו הממסד האמנותי גם לה יש גוון שמאלי מובהק. ספק רב אם המדינה הסוציאלסיטית הייתה תומכת באקדמיה ובאמנות בהיקף כזה אילו היה להן גוון ימני מובהק, או ליתר דיוק: אילו הייתה עושה כן, ספק רב אם הייתה שורדת.

אמנם, המדינה הסוציאליסטית איננה הסיבה לגוון השמאלי של הממסד האמנותי והאקדמיה, אלא במידה רבה התוצאה שלו - קודם באו לעולם הרעיונות השמאליים ורק אחר כך התגלמו לתנועות פוליטיות שהביאו לייסוד המדינה הסוציאליסטית. אבל התמיכה הממשלתית מעצימה מאוד את ההטיה השמאלית המובנית ומטילה צד כבד על האפשרות שהתפיסות הדומיננטיות בקרב יצרני הרעיונות ומפיציהם בחברה ימשיכו להשתנות כפי שהשתנו בעבר. המצב שבו המדינה מממנת את האקדמיה והאמנות, ואלה בתורן מייצרות רעיונות חדשים שמאפשרים למדינה להרחיב את שליטתה בפרט, המצב הזה יציב.

השאלה מדוע יש לאקדמיה ולאמנות גוון שמאלי מובהק מלכתחילה היא שאלה מעניינת. התשובה "כי תפיסות השמאל אנושיות יותר" היא נאיבית שלא לומר פתטית, תסלח לי, ודי לשים לב שבעבר זה לא היה המצב. יש לי כמה תשובות משוערות אלטרנטיביות להציע, אבל הן חורגות מהדיון הזה ואין צורך שניכנס אליהן. כדאי רק לשים לב שאת חלק הארי של ההטיה השמאלית כיום אפשר להסביר בצורה פשוטה ביותר: בגלל התקצוב הממשלתי על חשבון הפרט, לממסד האמנותי ולאקדמיה כוח עצום והם אינם מתאפיינים במוביליות רבה. לכן בגדול מי שלא משתלב בהם נפלט אל מחוץ לעשייה האמנותית והאקדמית, והסיכוי של מי שמפגין את הרעיונות ה"נכונים" להשתלב בהם גדול לאין שיעור, באופן טבעי.
פרס ספיר כמיקרוקוסמוס של המציאות במדינה הסוציאליסטית 513984
<השאלה מדוע יש לאקדמיה ולאמנות גוון שמאלי מובהק מלכתחילה היא שאלה מעניינת. התשובה "כי תפיסות השמאל אנושיות יותר" היא נאיבית שלא לומר פתטית, תסלח לי, ודי לשים לב שבעבר זה לא היה המצב>:
א. הסיומת שלך ( "ודי לשים לב...")היא אחת האימרות המאפיינות שלך : היא נאמרה כמין אקסיומה או לפחות אמת המקובלת וידועה לכולם ולכן אינך טורח לפרט. אינני יודע על מה אתה מדבר -אולי זה רק דפקט שלי ורוב שוכני האייל כן מבינים .
ב. שוב אנחנו מגיעים לשפות השונות שלנו בהגדרת ימין ושמאל.
אם יש רוב בקרב חוקרי האקדמיה- ואינני בטוח שיש רוב -לשמאל הרי מדובר בהשקפות עולם שמאליות ולא באקדמיה שמאלנית.גם לגבי האמנות הסיפור הוא אותו סיפור. אם אינני טועה עמד או עומד בראש אגודת הסופרים העבריים בלפור חקק- איש שמאל ידוע.
אם הם מתפרנסים כולם ובמסות שכאלה סימן שהמדינה תומכת בהם 514443
במישרין או בעקיפין. הם מחוברים לברז.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים