בתשובה לאיתי כוחיי, 05/07/09 13:13
 |
|
 |
||
|
||||
 |
עכשיו שים לב לסעיף "ז" אותו מצטט השופט: "ז) יחסו של הנאשם לעבירה, האם נוטל הוא אחריות לביצועה, האם הוא מתחרט עליה" ובכן, מכאן מתחיל הבלאגן, השופט דרורי רוצה לבדוק מהי בעצם חרטה ונטילת אחריות, ולשם בדיקה זו הוא ניגש לארון הספרים היהודי, סו טו ספיק, ב50 עמודים הבאים הוא מסביר למה מותר לו לגשת לארון הספרים היהודי לצורך בדיקה כזו, ב50 העמודים שבאים אחר כך הוא סוקר, לטובת מובטלים משועממים בלי שום דבר יותר טוב לעשות כמוני, את עמדת היהדות לגבי תשובה, ובתווך הוא מצטט את דברי הרמב"ם שעוסקים בתשובת העבריין שעליהם הוא רוצה להסתמך: "סבור אני, כי אחד מן השיקולים החשובים, אותם יש להביא בחשבון, כדי לעמוד ברף של אי הרשעה, במיוחד בעבירה כמו זו שבפניי, הוא חובת ההוכחה על הנאשם, בדרך שמוכחות עובדות בבית משפט, כי אכן המערער פסע בנתיב אשר הורנו הרמב"ם, בהלכות תשובה ועבר את השלבים ההכרחיים של כל עבריין, אשר רוצה לפתוח דף חדש: "הכרת החטא; עזיבת החטא; חרטה; וידוי; התנצלות בפני הנפגע; קבלה לעתיד - אבל עבירות שבין אדם לחבירו, כגון: החובל את חבירו או המקלל חבירו או גוזלו, וכיוצא בהן - אינו נמחל לו לעולם, עד שייתן לחבירו מה שהוא חייב לו וירצהו. אע"פ שהחזיר לו ממון שהוא חייב לו, צריך לרצותו ולשאול ממנו שימחל לו." אחר כך הוא מוכיח, מתוך מספקי דין שונים , שההלכה הזו של הרמב"ם מוכרת היטב לבית המשפט הישראלי והשתמשו בה לא אחת. בסופו של דבר, כל ההקפדה על בקשת הסליחה, מחילת הנפגעת וכו', מתקשרת אך ורק לאותו סעיף "ז" של אותם קריטריונים, השופט דרורי עצמו מציב את הרף של "בקשת סליחה ומחילה", לאו דווקא רף מקובל במשפט הישראלי, ואז טוען שהנאשם עבר (את הרף החדש הזה), בכל הקריטריונים האחרים, המקובלים יותר לאי הרשעה, הנאדם עבר מיני ובי לפי דברי השופט. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |