בתשובה להאייל האלמוני, 16/07/09 23:39
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אברך: טענת המדינה הינה, כי אם וכאשר יורשע הנאשם (וזאת, כאמור, עמדת המאשימה, מול בקשת הסנגור להסתפק באי הרשעה), כי אז מבקשת המדינה כי יוטל על הנאשם מאסר בפועל קצר, מאסר על תנאי ופסילת רישיון נהיגה. ערבי: ב"כ המאשימה, עו"ד הרבסט, הציג במסגרת הטיעון לעונש עמדה לפיה יש להרשיע את הנאשם ולהענישו במאסר בפועל, כאשר אף התייחס לתקופת המאסר, באומרו: "לא ננקוב במספר חודשים, אך מדובר במספר חודשים לכיוון השנה". ב. משפט צייקובסקי: אני מצטט מתוך פסק דין אחר: גניבת תחמושת מן הצבא היא, כשלעצמה, בעלת חומרה רבה. יש בה משום מעילה קשה באמון. אכן, לא ניתן להציב שומר על כל חייל המשרת בצבא, בין בסדיר ובין במילואים, כדי להבטיח כי לא יטול שלא כדין תחמושת השייכת לצבא. מטבע הדברים, ניתן אמון בכל חייל המתגייס לשירות, כי לא יטול שלא כדין תחמושת. בהפרת אמון זה יש משום פגיעה ממשית באינטרס הציבורי הכללי של ביטחון הציבור ושלומו. בשל כך קיים אינטרס ציבורי חזק בכך שמי שמרשה לעצמו ליטול לרשותו תחמושת מן הצבא, שלא כדין, ייענש באופן הולם. כבר צויין בהקשר זה, כי "מתיקים לא מעטים הבאים לפנינו מודעים אנו לשכיחות גניבת נשק מצה"ל, פשיטא כי הוא מוצא דרכו למטרות עברייניות או חבלניות. האינטרס הציבורי מחייב מלחמת חרמה עם תופעה זו וענישה הרתעתית היא מחוייבת המציאות" (דברי כב' השופט מ' בייסקי בע"פ 150/87 צייקובסקי נ' מדינת ישראל, מא(4) 492). בית המשפט הוסיף ועמד על חשיבותו של אינטרס ההרתעה הכללית בסוג נפוץ זה של עבירות, וציין כי "אם אמנם יודעים אותם 'האחרים' הצפוי להם על גניבת נשק מצה"ל, דרוש הוא כי מודעות זו לא תוחלש על ידי ענישה בעבודות שירות לתועלת הציבור; זה דוקא יפחית גורם ההרתעה, ונוכח שכיחות המקרים אין לוותר עליו". לא יודע אם שמת לב, אבל המשפט (חוץ מכך שמשתמשים בו כדי להביא את הציטוט שעוד מעט אביא) - מתייחס לאדם שמחזיק באופן בלתי חוקי בנשק. ג. אני לא רואה צורך להתייחס למה שכתבת כאן, כי לא אמרת שום דבר משמעותי. אבל כל אלה רק זוטות - הנה עוד ציטוט ממשפט צייקובסקי - "בסופו של דבר, שוקל השופט - לפי מיטב הבנתו בעשיית משפט צדק - את חומרת העבירה, הצורך בהרתעת הנאשם בפניו ובהרתעת אחרים מחד גיסא, ואת אישיותו של הנאשם העומד בפניו ועתידו מאידך גיסא. התוצאה - העונש אינה אלא פונקציה של מציאת האיזון הנכון שבין הגורמים השונים או המינון הנכון של כל גורם במרשם הסופי." זה מה שהשופט דרורי עשה, בשני המקרים. אולי הוא טעה בשניהם, אולי באחד מהם, זה הכל. לא הייתי מגן כל כך על השופט דרורי אם הטענות שהיו מביאים כנגדו היו קצת יותר שקולות וקצת פחות מתלהמות מההאשמות שלך. למשל, הטיעון של אין לי כוח לקאמבק בשביל התגובה נראה לי הגיוני מאוד (עם כמה הסתייגויות) - "דרורי בחר בקייס הלא נכון להכניס לקורפוס המשפטי את הגיגי הרמב"ם והצדקת השימוש במשפט הדתי. אם היה בוחר לזכות מישהו קצת פחות עבריין, במקרה קצת פחות ברור, עם קצת יותר חרטה ראויה לשמה ואולי אף כפרה מרצון חופשי, תאמין לי שלמרות שאני חילוני הייתי מסוגל להבין את זה. הבעיה היא שזה לא הקייס הנכון, ואם זו הסיבה לפסק הדין הזה אז דרורי קפץ על הזדמנות לאישוש מעמד החרטה היהודית או מה שזה לא יהיה במקרה שלא הייתה בו חרטה מודעת וכנה, ולכן לדעתי מדובר בעיוות דין לשמו." למשל, אחרי דין ודברים ארוך בעניין ה"סליחה" עם גדי אלכסנדרוביץ אנטילופה ועוד כמה אנשים הבנתי שלרעיון המעניין מאוד של שילוב סליחת הנפגע בהכרעת הדין יש מגרעות רבות, הוא יכול לפגוע בקורבן, בנאשם, ובהכרעת הדין הצודקת. לכן אני מסתייג היום מהרעיון היפה של השופט דרורי. שהגנתי עליו בכל כוחי לפני כן. בכל מקרה, בכל מה שנוגע ההשוואה בין פסקי הדין לעיל אמרתי את כל מה שיש לי להגיד, אתה רשאי להמשיך בטענותיך על גזענות ומשוא פנים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מי זה צייקובסקי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תגובה 516912 סעיף ב'. הסנגור במשפט שמוכיח לפי האייל האלמוני שלמעלה שדרורי הוא גזען, הביא תקדים של פסיקת בית המשפט המחוזי נגד צייקובסקי (מ1977), כדי לטעון להאשמה ללא הרשעה (כך נפסק במשפט צייקובסקי, שגנב נשק), ענה לו השופט שבערעור המדינה לבית המשפט העליון שונתה הפסיקה להרשעה ומאסר בפועל. בין השאר דנים שופטי העליון בערעור המדובר גם בהלכות "האשמה ללא הרשעה" ונראה שפסק הדין הפך לתקדים חשוב בהכרעות משפטיות בנושא, מהדיון שלהם לקוח הציטוט השני שלי בתגובה הקודמת. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תודה. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |