בתשובה לאיציק ש., 17/07/09 18:04
פסק הדין 516966
כן, הם נפגעו בגב, ומלמטה למעלה, למרות שדרומי עמד על כך שירה מגובה החזה וכיוון לפלג גופם התחתון. השופטים זקפו לזכותו את האפשרות שהפורצים ברחו בריצה שפופה.
פסק הדין 516968
למה לא לבדוק את זה עם רובה צבע?
(!) 516970
עם הגופה המקורית, כמובן
פסק הדין 516977
למה לזכותו אם הוא ירה בגבם כשהם ברחו?
פסק הדין 516978
זאת אפשרות, לא ברור מה קרה שם. השופטים נותנים את הדעת לכך יש מספר תרחישים אפשריים, הם מאמינים לגרסה של דרומי.
פסק הדין 516983
לכולי עלמא, כשהתקרבו הפורצים לדרומי הוא היה בסכנה, או למצער חש כך. לפיכך מותר היה לו להתגונן בנשקו. מאידך, אין חולק שהוא ירה בהם בגבם. השאלה המרכזית היתה אם פגע בהם מייד כשהסתובבו והחלו לברוח, עוד בטרם היה בידו סיפק להבין שאינו בסכנה עוד, או שמא רדף אחריהם וירה בהם כשכבר ברור היה שלא נשקפת לו עוד סכנה. שני שופטים קיבלו את גרסת ההגנה, ושופט אחד לא קיבל.
פסק הדין 516995
מה זה משנה אם הם ברחו? הם לא יכולים לזרוק לאחור סכין ולפגוע בול?
פסק הדין 516991
אני מתקשה להאמין לגרסת הריצה השפופה. הרבה יותר סביר שהפורצים עשו מה שאני הייתי עושה למשמע היריה הראשונה - נשכבו. במצב כזה, אם אכן דרומי ירה כלפי מטה, הרי שהתוצאה היתה בלתי נמנעת.
פסק הדין 516998
לפי כל הידוע לי על גנבים, כול נסיון אישי, התגובה הטבעית למשמע רעש גדול כמו ירי קרוב היא בריחת אמוק.
פסק הדין 517011
לא הייתי גנב אף פעם, אבל ירו עלי.
פסק הדין 517012
טוב שפספסו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים