51739
קודם כל, אני חושש ששיטת המיקרו קרדיט לא מתאימה לישראל, או למדינות מתועשות בכלל. הדבר יותר בגדר תחושה מאשר בידע כלכלי מוצק, אבל אולי העניין נעוץ בכך שבישראל אף אחד לא מקיים את עצמו מאוכל שהוא מגדל ובבית שהוא בונה - כוחה של שיטת המיקרו קרדיט בכך שהיא מאפשרת לאנשים להשתחרר מהצורך המתמיד לדאוג לקיומם הפיזי, ולנסות לעבור למצב של יצרנות מעט צרה יותר (לדוגמא - רק תפוחי אדמה, במקום תפוחי אדמה, שאיבת מים, תיקון גגות, חליבת פרה, וכו') אך בהיקף גדול יותר (טון תפוחי אדמה, במקום מאה קילו תפוחי אדמה, שאיבת 300 דליים, תיקון גג אחד וכו'). האמת שאני מתקשקש פה קצת. לא נורא.

שנית, הנאום. סתם נאום פרווה. באמת לא נעים שאנשים סובלים כשארצות הברית דורכת להם על הראש בדרך לכל מיני מטרות, ולאנשים הטובים באד באסטרס זה ממש מציק. אז מה? ממתי (ואיפה?) העניין מהווה שיקול? ההיפך - שנאה ומלחמה הן דלק התעשייה. וגם, אני מופתע מחוסר הציניות שלך בקשר לנושא. ממתי נהיית תמים כזה?

הרשו לי להציב כאן לינק, גם אם הוא מגיע למקור מעט מפוקפק (המאמר מתורגם, ארגיעכם): http://www.indymedia.org.il/imc/israel/webcast/displ...
אוף. 51740
אפס בבהירות.

*מ*מקור מפוקפק, זה קודם כל.
מלבד זאת, הכוונה ב"מתורגם" הייתה שהוא לא הופיע שם במקור. אינדימדיה (כמו האייל הקורא במקרה הספציפי של מאמר זה) תרגמו מאמר שכתב מישהו אחר. הוא אפילו פרופסור!
פרוות חורפן למהפכן המעוצבן 51747
אכן, המאמר של מונביו חודר עמוק לבסיס האינטרסים הכלכליים והגיאופוליטיים של ארה"ב באזור האגן הכספי.

אך בוא לא ניתמם, היום בו נשיא ארה"ב היה מעז לפעול לפי, או אפילו לנאום בהתבסס על, המאמר של מונביו, יהיה היום בו רלף ניידר יהיה נשיא. (קרי: לא בזמן הקרוב)

למרבה הצער, אפילו נאום "לכל המשפחה" הזה נחשב כאנטי-אמריקאי בתקופה זו של גריסת החוקה בידי ג'ון אשקרופט והפיכת כל אבן באפגניסטן, תוך חיפוש אחר הארכי-נבל השטני, שחמק עם חבר חסידיו היישר מספרי הקומיקס והסרטים ההוליוודיים אל מרכז החרדות האמריקאי המצוי.

באשר לשיטת המיקרוקרדיט, אם הבנתי אותה נכון, ויתקן אותי ליאור אם לא, הרי שמדובר בסכומים שלא נועדו לסעד (קניית מנת תפוחי האדמה הבאה), כי אם לפתיחת עסקים פרטיים ועידוד יזמות ברמה המקומית והקהילתית, מה שעשוי בתורו לתרום לקידום כללי של השכבות הבינוניות-נמוכות של החברה, ולהמעיט את יחסי העובד-מעביד הנצלניים שמעודדות חברות זרות, באמצעות הגופים הפיננסיים הבינלאומיים.
פרוות חורפן למהפכן המעוצבן 51750
כל מה שאמרת על המיקרוקרדיטס מוסכם עלי. הבעיה שלי היא הקישור שליאור עושה בין שיטה זו לבין פתרון בעיות מקומיות.

הסכומים לא נעדו לסעד, כמובן - הם הלוואות. הם נועדו לשמש כמנוף לפתיחת עסקים ויצרנות. בישראל, לא יהיו לסכומים כאלה משמעות. ההבדל בין ישראל למדינות אלה הוא בעיקר שיעור החלק באוכלוסיה המתפרנס מהיד אל הפה, מילולית (כמעט) - שיטה שלא מאפשרת רווחים. בארץ, אין כאלה. חוץ מכמה עשרות אלפי בדואים, בעצם (נו, ומה? כשהם יקבלו את המאה דולר - הם יפתחו קיוסק בדימונה?).
קומיקס ומציאות 51756
אני לא מבין את הציניות שלך. מה, בין-לאדן הוא לא ארכי-נבל? רציחת אלפים חפים מפשע היא לא מעשה שטני? "מרכז החרדות האמריקאי המצוי" - יופי שאתה מלגלג, אבל אני מבין יפה מאוד בן-אדם שמקבל חרדה כשהוא רואה שגורדי שחקים נופלים לו פתאום על הראש. אני לא יודע מה איתך, אבל לדוגמה לי אישית אכן עלתה רמת החרדה בזמן האחרון כתוצאה מהפיגועים שמתרחשים בארצנו.
צריך להסתכל על המציאות: נהרגו אלפים חפים מפשע באקט מלחמה מובהק. למדינה המותקפת יש את כל הזכות להחזיר מלחמה. כמה פשוט, ככה מוסרי.
נמאס גם מכך שחוגי השמאל ממהרים כל הזמן לערבב את הביקורת שלהם על המדיניות הכלכלית של ארה"ב עם נושא המלחמה הנוכחית. אין קשר בין הנושאים. ארה"ב הותקפה ע"י פנאטים מוסלמים, ולא ע"י סוציאליסטים קיצוניים. מטרת בין-לאדן היא כפיית האיסלם על שאר האנושות, ולא הטבת מצבה הכלכלי. השמאל העולמי מנסה להדחיק עובדה זו בגלל שהוא חולה במחלת הנפש הנקראת "שינאה עצמית" (גם בישראל נדבקו רבים במחלה זו).
ובקשר למאמר - מעניין מדוע הכותב שש לגייס לצידו אישים כמו תאודור רוזבלט ווינסטון צ'רצ'יל. על סמך מה הוא עושה זאת?
זה שרוזבלט זכה בפרס נובל לשלום עדיין לא אומר שהוא היה נותן לארצו להיות מותקפת בלי להשיב מלחמה.
ובנוגע לצ'רצ'יל - נו באמת. צ'רצ'יל אחראי למותם של אזרחים חפים מפשע רבים במלחמת העולם השנייה. אבל הוא עשה זאת בלב שלם מתוך ידיעה שהתקפת פושעים מסוכנים תוך כדי סיכון חייהם של אנשים חפים מפשע ביודעין היא מעשה מוסרי.
באותו אופן דמם של האפגנים המתים במלחמה האחרונה הוא לא על ידי ארה"ב, כי אם על ידי הטאליבן.
קומיקס ומציאות 51760
The issue is a different one. Even if we all agree on the justification behind retaliation (a very popular word here in the US for the past 4 months), what do you do when you have no enemy to fight against? Bush seems to have directed his war efforts toward terror funders/protectors/etc since he could not fight the REAL enemy (200 guys in the middle of the Afghani desert). Gilad is correct in his reply - the American people needed a villain, and needed to feel that they have the ability to fight back. Anti-war criticism here (US media) is very rare and is being pushed away from mainstream journalism.
On the other hand, who are we to judge them, with "retaliation" being our bread and butter for years now...
הקלות הבלתי נתפשת של המציאות 51762
כמובן - העם האמריקאי, וכמובן גם העם הישראלי-יהודי, זקוקים למנוולים וזקוקים לחווייה שהם יכולים להילחם חזרה...
במציאות צריכים שני עמים אלו לרבוץ על ספת השרינק החומסקאי ולבקש סליחה על חטאיהם הרבים כנגד האנושות וחיזריה, הבאים לידי ביטוי בדמויות אנושיות [ומדוכאות] כבן לאדן ועראפת - משחרריה המודרניים של האנושות מעול ארה"ב, ישראל והמערב.

א. מאן
קומיקס ומציאות 51770
צ'רצ'יל ושות. הם דוגמאות למנהיגים עם שיעור קומה, שידעו לקבל החלטות היוצאות מנקודת מבט רחבה יותר מאופק האירועים המיידי.

דמם של של האזרחים האפגנים המתים במלחמה האחרונה הוא על ידי ארה''ב, שרצחה אותם על לא עוול בכפם. בעוד שבדרזדן שימשה ההפצצה המחרידה לפגיעה במורל הגרמני, כאן מדובר ברצח חסר תכלית. מה יותר גרוע - לרצוח אזרחים כדי לערער את יציבות המשטר או לרצוח אותם בשגגה - אני לא יודע. בכל אופן, כשם שישראל אחראית למותם של הפליטים בכפר כנא, למרות שהחיזבאללה והאו''ם היו מעורבים מעל לראש בנסיבות התקרית, כך גם ארה''ב אחראית למותם של האזרחים האפגנים, כמו גם לפליטים ולרבים שאיבדו את כל אשר להם בהפצצות.
איפכא מסתברא, ידידי take 2 52163
פרוייקט מיקרוקרדיט מיושם בהצלחה גם בארה"ב ובקנדה. המתכונת אמנם מעט שונה, שהרי ערכם של 50$ לעני בבנגלה-דש רב מערכם לעני האמריקני, אבל העסק מתקתק גם שם.
מעבר לכך, עיון קצר בסיפורי ההצלחה השמאלציים-קמעה המובאים באתר מיקרוקרדיט, היה מגלה לך שלרוב משמשות ההלוואות להקמת עסק יש מאין, ולא להרחבת תחום פעילות יחיד מני רבים בעסק קיים.

הנאום באמת די פרווה, כפי שניתן לצפות ממנהיג העולם החופשי, קל וחומר ממנהיג היפותטי כגון דא. גם במתכונתו הפרוותית, שונה נאום זה במובהק מנאומיו הפרוותיים לא פחות של הנשיא האמיתי. באופן מוצהר חותר נשיא ארה"ב לשלום ולא למלחמה, למרות התלות הנצחית של תעשיית הנשק בעימותים עולמיים. אם מחסור ושנאה מונעים שלום, זה שיקול. אם מדיניות ארה"ב פוגעת באינטרסים המוצהרים שלה, זה שיקול.

הרשה לי להציב כאן לינק שקשור ללינק שלך (המאמר לא מתורגם, אחרידכם): http://www.counterpunch.org/tomenron.html

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים