בתשובה לארז לנדוור, 10/01/02 13:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
על סמך מה אתה מבסס את קביעתך הנחרצת שתיאודור רוזוולט היה "לאומני מחרחר מלחמה ובהחלט לא מנהיג דגול"? תגובות כאלה פסקניות יכולות לבוא או רק כשרוצים לעורר פרובוקציה, דבר חיובי באייל, או סתם מראית שחור-לבן. מנסיוני המועט, אין הרבה דברים שאפשר לכתוב עליהם קביעות כל כך קטגוריות. לפחות מהפן הכלכלי אנטי-קפיטליסטי (דבר שהמאמר הזה מנסה לקדם) תדי רוזוולט זכאי לניקוד גבוה יותר. ההצלחה שלו לשבור מונופולים כלכליים ענקיים כמו ג'.פי. מורגאן, חברות הטראסט של הרכבות, או גם מיסוד אירגון הפארקים הלאומיים. מהבחינה הזו הוא גם צבר מעט נקודות במאבק נגד גזענות, כשהזמין לארוחה נשיאותית את בוקר טי. וושינגטון (למרות שת"ר מאבד נקודות במקום אחר). |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מתבססת על כך שבמלחמת ארה''ב-ספרד הוא היה אחד מאלה שמצאו תירוץ בהתפוצצות מכלית דלק בספינה אמריקאית לפתיחת מלחמה. ( דבר דומה נעשה גם במלחמת וייטנאם ב''התקפה'' במפרץ טונקין, בפלישת גרמניה לפולין על סמך ''התקפה'' פולנית ובמלחמת לבנון, כאשר התנקשות בשגריר ישראל בבריטניה- מצד אבו נידאל ולא אש''ף, היתה תירוץ לכניסה לביירות ולמלחמה מיותרת עם הסורים. ) הוא קיבל פרס נובל לשלום בגלל תיווכו בין הרוסים ליפנים, אבל זה לא הגיע לו. כמו כן, קרל סייגן כותב ב''עולם רדוף שדים'' שהוא כינה את טום פיין ''אתאיסט מטונף''. אכן, זהו אדם סימפטי ביותר שהיה מוצא שפה משותפת והזדהות נפשית עם מחנה הימין הישראלי ועם ראש הממשלה הנוכחי. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |