בתשובה לדובי קננגיסר, 10/01/02 18:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ומה המצב בערבית? |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לא יודע, אני לא יודע ערבית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאחר סמסטר אחד של לימודי ערבית ספרותית, אני כבר אמור לדעת מה שיש לדעת על הניקוד שם. כמובן, תופעות דקדוקיות שאני לא יודע עדיין - סיומות של פעלים, וכאלה - יתבטאו בניקוד של מילים, וישפיעו על הניקוד שלהן. אבל אני כבר אמור להיות במצב ש"ראיתי הכל". והמצב פשוט לעין ערוך מבעברית, ודומה להצעתו של דובי. רשמית יש בערבית ספרותית שלוש תנועות - A, I, U - וכל אחת מהן יכולה להיות ארוכה או קצרה. יש סימן ניקוד אחד בלבד לכל אחת מהן, סימן לאפס תנועה (שווא), וסימן לדגש מכפיל. עכשיו באים כל מיני סיבוכים: * אחרי סימן הניקוד יכולה לבוא אם קריאה (מקבילה לא', י', ו', ומשהו שמקביל לסיומת ה' למילים בנקבה) לציון תנועה ארוכה. יש כמה סיומות פעלים שבהן אחרי ו' כמאריכת תנועת U תבוא גם א' (כמו בעברית "הוא"). * כשהמילה נגמרת בעיצור, אז כמו בעברית לעתים יש שווא ולעתים אין. * ב-א' עיצורית, פרט לסימן הניקוד יש עוד סימן (המזה), שריד לאות היסטורית. עד כאן זה פשוט, הבעיה היא שהסימן הזה יכול לבוא ללא א' תחתיו (כאילו אות נפרדת), או מעל האותיות ו' או י' (בגרסה מנוונת). * הגרסה המנוונת של י' משמשת במילים מסויימות להארכת A, במקום א'. * בכמה מילים המתחילות ב-א', ה-א' עלולה להיות נחה כשאינה בתחילת משפט, ואז יש סימן מיוחד עליה (וסלה). בולטת בכך המילה "אל" - תווית היידוע (כמו ה' הידיעה בעברית). * ב"אל הידיעה", לפני מילים מסויימות גם ה-ל' אינה נשמעת. עדיין כותבים אותה, ללא שווא. * א' עיצורית עם תנועת A ארוכה, או עם A קצרה ואחריה א' שוואית, או צמד של א' עיצורית עם תנועת A, יסומנו כולן ב-א' אחת עם סימן אחר מעליה (מדה). ובטח שכחתי עוד כמה. לסיכום: אם אני אשמע משפט בערבית שנהגה היטב, ואם אני אדע נכון לחלק אותו למילים, אז אני לא אתבייש לנסות לכתוב אותו (כולל ניקוד): אני מועד לעשות מספר שגיאות, אבל כנראה שאחוזי הקליעה שלי (כתלמיד ערבית) יהיו טובים מאוד. מכל מקום, הבעיה שממנה התחיל הדיון לא קיימת בערבית, אני מניח. בערבית, כמו בעברית, העיתונים והספרים נכתבים ללא ניקוד. ובשונה מעברית, לערבי משכיל ממוצע (לאו דווקא משכיל מאוד, בוודאי ללא צורך בלימוד דקדוק) לא תהיה כל בעיה (אני מניח) לנקד טקסט ללא שגיאות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הפסקה האחרונה שלך היא התשובה שביקשתי, למעשה (וחשבתי שאקבל מניתאי ארטנשטיין, למען האמת :-). מדבריך אני נוטה להבין שההבדל הוא בין השפות ולא בין השכלותיהם הטיפוסיות של דובריהן-כותביהן. האם אתה חושב שזה נובע מכך שהמבטאים העבריים בני-זמננו הם מנוונים? (רמז נוסף לכך אני רואה בתיבה "שנהגה היטב" בדבריך. תלמיד עברית שישמע מילה בעברית שנהגית היטב יוכל לכתוב אותה מבלי לטעות בין ח' לכ' רפה ובין ה', א' וע', אולם סיכוייו לשמוע הגיה כזו הולכים ופוחתים). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול רק לחדד את שאלותיך ולהוסיף עליהן. מקובל, אכן, שהמבטאים העבריים המודרניים הם מנוונים. הבדל אחר מערבית הוא שבערבית ההפרדה בין השפה הספרותית למדוברת היא חדה. משהו שאיני יודע הוא עד כמה מושפעת ההגיה של טקסט ערבי-ספרותי מהמבטא של ההוגה. מצד אחד, יש להניח שהם לומדים להגות ערבית ספרותית בצורה סטנדרטית למדי, מקריינים ומורים. מצד שני, בהגיה המצרית, למשל, העיצור J (כמו ג'יימס) נהגה G (כמו 'גדול', ומכאן גמאל עבדול נאצר), והעיצור המקביל ל-ק' (גרוני, להבדיל מ-כ' שנהגה כמו כ' ו-ק' אצלנו) נהגה כמו א'. אין לי מושג האם מרבית המצרים מסוגלים בכלל להגות J ו-ק', שהרי ספק עד כמה הם רכשו את העיצורים הללו בגיל המכריע. במקרה של J-G אין בעיה, שהרי בכל מקרה אי אפשר לבלבל אותו עם עיצור אחר. במקרה של ק', יש בעייה1. לא יודע מה קורה בפועל. ניתאי? 1עושה לי את המוות בנסותי לעקוב אחרי דף המילים כשאום כולתום או עבדל ווהאב שרים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לטעמי ,אחד החסרים העקריים בעברית היא אותיות גדולות ,כך שאפשר בריפרוף מהיר במאמר ארוך למצוא היכן כתוב Yarden | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, הבעיה היא שהמבטא העברי של ימינו מנוון. בבואנו לנסות ולמצוא מהו המבטא ה"נכון" והקרוב ביותר למבטא המקורי, נקודת ההנחה צריכה להיות שלשני סימונים שונים היו במקור משמעויות שונות. זאת אומרת, שהיה הבדל בין מבטא הקמץ והפתח ובין מבטא הסגול והצירה, אך לא היה הבדל בין מבטא הקמץ והקמץ הקטן (שכן סימונם זהה). המבטא התימני מקיים כמעט במלואו דרישה זו. הקמץ, הפתח, הצירה, החולם - כולם נשמעים שונים זה מזה. הסגול נשמע זהה לפתח - ואכן, בניקוד התימני ללשון חכמים לא קיים כלל ניקוד הסגול; במקומו מופיע פתח (הסגול מכונה, גם בפי מדקדקי ספרד, בשם "פתח קטן"). גם בין האותיות הכלל ניתן ליישום: יש הבדל בין מבטא אותיות דגושות ורפות, בין כ"ף לקו"ף, בין טי"ת לת"ו, בין בי"ת לו"ו, והדברים ידועים. התוצאה של השמירה על המבטא הינה שנער תימני ממוצע מסוגל לנקד כל טקסט במידת הצלחה גבוהה מאוד (כפי שציין כבר אסף שרעבי). גם אלו הפחות בקיאים מסוגלים לנקד טקסט ע"י הצלבה בין המבטא התימני למבטא הספרדי. אלו הבקיאים יותר, ביניהם אחד ממכרי, מסגלים לעצמם שליטה מלאה כך ששגיאת ניקוד צורמת לעיניהם ממש כשגיאת כתיב (ויעיד על כך כל מי שביקר בבית כנסת תימני: הטעות הקטנה ביותר במבטא, ולו תהי זו הנחת שווא נע, תגרור נהמות תיקון מכל המתפללים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המבטא הישראלי אינו מנוון אלא פשוט נמצא במצב שאינו דומה למה שהיה במקורו. זה עוד לא עושה אותו מנוון או פחות טוב. בכל השפות ישנה התקדמות והשתנות לאורך השנים, זה עוד לא אומר שזה רע. ואם כבר מדברים, גם מי שכן מדבר בדיוק לפי הניקוד אינו בהכרח תואם את מה שהיה במקור. קודם כל כי אין לנו מושג באמת איך דיברו במקור ואלו הן רק השערות, שנית כי המקרא נוקד זמן רב לאחר שעברה תקופתו ולכן הדבר מעשה על פי מסורות הגייה ולא על פי אנשים שהגייה זו היא שפת אימם ושלישית כי כל הפונטיקה של השפה השתנתה: דגש באות היה פעם הרבה יותר "דגוש" מאשר הוא היום וכן לגבי עיצורים אחרים. זו גם הסיבה לכך שהיום יש חוקים שחובה ללמוד אותם כמו איבוד הדגש הקל כשכבר לא בראש מילה. במקור פשוט לא היה אפשר אחרת. כל הפונטיקה השתנתה. חוץ מזה, מי אמר שההגיה המקורית היא הנכונה? ההגייה המקורית היא ההגייה המקורית. לא יותר מזה. אולי גם נעבור להשתמש בתחביר המקראי? ואולי במקום סימני פיסוק נשתמש בטעמי המקרא? מי אמר שמה שהיה במקור הוא ה"נכון"? שפה היא דבר חי ומתפתח ומה ש"נכון" הוא מה שנמצא בשימוש, פחות או יותר. אי אפשר לדרוש מן הדובר העברי לשמור על גרוניות ונחציות כאשר הוא שומע אנגלית כל היום כל היום שאין בה חצי אותו גרונית. חוץ ממבטא גרוע בכל שפה זרה לא יצא לו מזה כלום. לדרוש מדובר עברית לשמור על שווא נע זה כמו לדרוש מאנגלי להגות את הK בראש המילה KNIFEאו את הT בLISTEN . השפה השתנתה. חוץ מזה, גם העברית התפתחה משפה אחרת: אז אולי גם עברית היא שגויה ועלינו לחזור לכנענית עתיקה או בכלל לפרוטושמית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
''מנוון'' הוא מושג מדויק. פירושו שהבדלים טושטשו ובין סימוני הגיה שונים אין עוד הבדל. כמובן שאי אפשר לדעת איך ביטאו את הסימונים בעבר, אבל יש יסוד סביר להניח שסימונים שונים מסמלים אופני הגיה שונים. כאשר הם מאבדים את משמעותם, הדרישה לשנותם היא הגיונית מאוד, ולפיכך אין לך מה לתמוה על אלו שמאסו בניקוד. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בוא נבטל את ההבדלים בין א ע ה ונוריד את האותיות הנחות מסופי המילים, נאחד ח ו-כ ו-ט ו-ת ובכלל יהיה נחמד וקליל. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, סביר שזה מה שיקרה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה עשתה לך ה-ה'? אמנם יש מגזרים מסוימים שכבר ויתרו לגמרי על הגייתה, אבל הרבה מאוד אנשים עוד מתעקשים להגות אותה בכל מופע. זה לא כמו ט' ו-ת' שאף אחד לא יודע מה אמור בכלל להיות ההבדל ביניהם. לגבי כ' ו-ח', כל עוד יש הבדל בין כ' דגושה ללא דגושה, אי אפשר לאחד את האותיות. לא שאני בעד לאחת ט' ו-ת'. אני חושב שזה יהיה פשוט לא נוח למרבית כותבי העברית, ובאמת יצריך שינוי של כל הטקסטים העבריים שנדפסו עד כה. זאת לעומת הניקוד, שמצריך כמעט אפס שינוי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לומדת עכשיו צרפתית, ולפעמים מתחשק לי שהצרפתים היו עושים את זה- חצי מהאותיות שהם כותבים הם לא מבטאים. כששאלתי, ענו לי שפעם היו אכן הבדלים במבטא (וכיום יש מחקר ענף על זה, לעיתים בעזרת פירוש רש''י, שנהג לכתוב מילים צרפתיות בנות זמנו בתעתיק עברי, ובכך השאיר רמז על מבטאן) אך כיום, הרבה מההבדלים נשארו בכתב בלבד. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |