בתשובה לאיילה, 10/01/02 21:13
ספרים? 52104
כן, אבל אפילו שאני קונה בערך פי שלושה ספרים משאני קורא, הרי שרכישת הדיסקים שלי היא הרבה יותר תכופה - פשוט משום שיש לי יותר זמן עבורם. כמה כבר אפשר לשמוע את אותו הדיסק?
כמה פעמים אפשר לשמוע אותו דיסק? 52116
את סרג'נט פפר והתקליט הלבן של הביטלס שמעתי להערכתי יותר מ-‏400 פעם כשהם יצאו בשעתו על תקליטי ויניל (ועל הפטפון הדפוק שהיה לי, באמת היה צריך להקשיב הרבה פעמים כדי להתחיל להבחין בפרטים שבפלייבק).

דיסק מהשנים האחרונות שמתקרב למספר כזה של שמיעות ואולי אף עובר אותו Night in the City, צ'רלי היידן (בס) קני ברון (פסנתר). הופעה חיה מושלמת, רגוע, ומה-זה מוסיקלי.

בשנים שכתבתי עבודות לאוניברסיטה תמיד התנגן ברקע איזה ויוולדי או באך (בין היתר, הפרטיטות בביצוע הקלאסי של גלן גולד), פה כבר מדובר במאות רבות מספור של השמעות, אבל איני בטוח שזה ממש נחשב להאזנה כי את העבודות הצלחתי להשלים, לאמור, כנראה שלפעמים לא הייתי מרוכז במוסיקה.

בשעת כתיבת הודעה זו מתנגן אצלי ברקע "ז'אק לוסייה מנגן דיביסי" (פיוז'ן של קלאסי וג'ז), דיסק מעולה; וכנ"ל הביצוע שלו לקטעים של סאטי.
כמה פעמים אפשר לשמוע אותו דיסק? 52119
אם כבר חשיפה אישית: קני ברון עם דייב הולנד ודניאל הומייר הם טריו מדהים. ראיתי אותם בפריז בבר אפל בקרב קהל עצום של חמישה אנשים - סוג של חוויות שאפשר למצוא רק בג'אז.
ופסנתר ובס - מעט שונה, אבל אין כמו קרלה בליי וסטיב סוולו.
לא רק ג'ז 52169
כשהייתי בקנדה, הייתי בהופעה של איזו להקת רוק אלטרנטיבי כלשהי בפאב אפלולי, כשהקהל כלל אותי, את הסאונדמן, ואת שני הברמנים שיצאו החוצה. במהלך ההופעה הגיעו שתי בחורות שכנראה הכירו את חברי הלהקה, אבל אפילו הן יצאו החוצה עד מהרה. באמצע ההופעה, עצר הסולן ופנה אל איש הסאונד, ושאל אותו אם יש טעם להמשיך. הוא הצביע ישירות עלי, ואמר שצריך לתת לי תמורה לכספי (לא שילמתי גרוש, כמובן). הסולן ניהל איתי דיאלוג קצר (היי, מאיפה אתה? ישראל? מה באמת? וואו, זה נורא רחוק! נכון. טוב, אז אני אקדיש לך שיר על מלחמה. (לעצמי) יו, תודה.). אחרי זה, כמובן, כבר לא יכולתי להמלט. בסוף ההופעה, המתופף ניגש אלי והודה לי שנשארתי עד הסוף...
לא רק ג'ז 52170
כן, אבל השמות שציינתי הם של ענקי-ג'אז בין הגדולים שחיים היום. השווה זאת ללראות הופעה של הצ'ילי-פפרס עם עוד חמישה אנשים.
סמי דייויס ג'וניור 53343
רוב השירים והתקליטים שלו רוויים במנייריזם, ברצון המביך והמעצבן לחקות אחרים, ביצר האקסטרוברטי שלו להיות "גדול" בסגנון ההגשה, בשימוש בקול, ובגימיקים הבידוריים שהוא זורע לעבר הקהל כל הזמן.

לאחרונה קניתי שני תקליטים שמראים את היכולת האמיתית והכנה שלו כאמן רציני של שירי פופ-ג'אז ושל בלדות ושירי "סטנדרט" מהרפרטואר האמריקאי הקלאסי (פורטר, גרשוויין). האחד שמו The Wham of Sam שלמרות שמו הוא תענוג לאוזן. השני הוא תקליט בו דיוויס שר רק בליווי הגיטרה של אלמאידה. מומלץ למי שאוהב שירת ג'אז על גבול הבלדות של שנות ה-‏40-60, כמו פרנק סינטרה, בינג קרוסבי, טוני בנט ואחרים.
לשמוע את סרג'נט פפר פעם אחת נוספת 692983
ראיון על ג'יילס מרטין, בנו של ג'ורג' מרטין, על הוצאה מחודשת של האלבום סרג'נט פפר.

ג'יילס מספר שרוב העבודה והמחשבה של מהנדסי הקול הושקעה בהכנת גירסת המונו הראשונה שנשכחה די מהר כשיצאה גירסת הסטריאו. עכשיו הוא חזר לגירסת המונו על התיעוד הנרחב שלה וניסה לחפות על הפגמים וקיצורי הדרך שנעשו בגירסת הסטריאו. בין השאר הוא מדגים כיצד נעשו שינויים מכוונים במהירות ההקלטה וההשמעה כדי לשנות את גובה השירה של פול מקרטני (להצעיר אותה), או עמעום התופים כדי שלא לגרום למחט לקפוץ על על התקליט.
לשמוע את סרג'נט פפר פעם אחת נוספת 692995
תודה על הלינק. בדיוק אתמול בלילה הקשבתי ביוטיוב לראיון טרי עם ג'ף אמריק, טכנאי האולפן של הביטלס ב"סרג'נט פפר", לרגל יובל החמישים לאלבום שחל בימים אלה. גם הוא מדבר (באיזור 33:00) על זה שגירסת המונו המקורית היתה הרבה יותר מושקעת מגירסת הסטריאו המקורית, ומוסיף שהוא התחלחל כשהוא שמע את אחת מגירסאות ה-reissue החדשות, שלכאורה היתה משופרת מהבחינה הטכנית, אבל בעצם פיספסה את הכוונה האמנותית (אני לא חושב שהוא התכוון לגירסה ההכי אחרונה, זו שג'יילס מרטין מדבר עליה).

לפני כמה חודשים קראתי את האוטוביוגרפיה של אמריק, שנקראת Here, There, and Everywhere - מומלץ ביותר למי שמתעניין בהיסטוריה של הביטלס, ובפרט בהיבטים הטכניים של עבודת האולפן שלהם. בעיניי זה ספר הרבה יותר מוצלח מהאוטוביוגרפיה של ג'ורג' מרטין. כתבתי עליו טיפה במקום אחר.

ועכשיו אני רואה, בתגובה שאתה מגיב לה, ששמעון גלבץ משבח את Night in the City של צ'רלי היידן וקני ביירון. אני הייתי בהופעה שבה הוקלט האלבום הזה! (כלומר באחת מהן - האלבום הוא לקט של קטעים משלושה ערבים). בטח יש בהקלטה מחיאות כפיים שלי. זה היה באירידיום הישן בניו יורק, בביקור הראשון שלי בעיר. היו זמנים.
לשמוע את סרג'נט פפר פעם אחת נוספת 693011
הקשבתי לראיון עם אמריק, מעניין ביותר (נשמע קצת כמו חקירה משטרתית, לא?), ועם השוונג המשכתי לפרק הראשון של תוכנית BBC על התקליט בהגשת מרטין פרימן (מה- Office).

משם שלפתי שתי חידות קטנות:

1. איך מתקשר מאמר ישן שלי הקומיקאים שאמא ואבא לא ירצו שתכירו לסרג'נט פפר?
2. מה רינגו סטאר למד בעבודה על התקליט?
לשמוע את סרג'נט פפר פעם אחת נוספת 693024
2. זה קל: שחמט.
1. הקשר הוא שגם דאדלי מור עבד עם ג'ורג' מרטין?

(הכל מהראש - לא נכנסתי לקישור ל-BBC שבתגובה שלך, ולא גיגלתי שום דבר.)
לשמוע את סרג'נט פפר פעם אחת נוספת 693025
2. כן. הוא סיפר שהיה לו הרבה זמן פנוי בגלל ששאר חברי הלהקה הקליטו קולות (למרות שאמריק מספר שרינגו עבד הכי קשה כי הוא היה צריך לתופף לאורך כל ההקלטות. אולי מדובר על שני פרקי זמן שונים).

1. קרוב. דאדלי מור ופיטר קוק היו חלק מרבעיית beyond the fringe (קטע שלהם שממש רלוונטי לימינו), והקהל שנשמע בתחילת שיר הנושא של סרג'נט פפר הוקלט בהופעה שלהם.
כמה אפשר לשמוע את אותו דיסק: 54420
בוא ואספר לך כמה אפשר לשמוע:
אטום הרט מאדר של פינק פלויד: הרבה. והזרוע עוד נטויה. אני מדבר על סדר גודל של שנים, 7-8.
את לייט אז א פדר של צ'יק קוריאה גם הצלחתי לטחון איזה שנתיים וחשבתי שאוכל להמשיך עוד הרבה, עד שהשמעתי אותו לשני חברים שאמרו לי שזה נשמע כמו מוזיקה מספינת האהבה. מאז לא שמעתי אותו יותר פעם אחת אפילו.
כוחו של ההמון הנבער 54442
ממש סינדרום מורדוך, כפי שסיפר עליו ילקוט הכזבים.

מורדוך הדייג לקח את חבריו לשיט לילי בכינרת. הם התחילו לצחוק עליו ואמרו "אתה לא גבר, זרוק את מנורת הלוקס למים". מודוך ניסה להתנגד ואמר שהלוקס זה הפרנסה שלו ומה פיתאום שהוא יזרוק אותה למים. החברה המשיכו ללחוץ "אתה לא גבר, נראה אותך זורק את הלוקס". מורדוך התעצבן "אני לא גבר?" וזרק את הלוקס למים וצרח "אז מי לא גבר, הא?" והחברה השיבו "אתה לא גבר, כל אחד יכול להשפיע עליך"
כוחו של ההמון הנבער 54459
ממש סינדרום סאורון, כפי שסופר עליו בבית הקולנוע.

סאורון השר לקח את חבריו לפונדו בהר הדין. הם התחילו לצחוק עליו ואמרו "אתה לא גבר, אין לך טבעת כמו לנו". סאורון ניסה להתנגד ואמר שהטבעות זה סתם בשביל היופי ומה פתאום שהוא יצטרך אחת. החבר'ה המשיכו ללחוץ "אתה לא גבר, נראה אותך עושה טבעת אחת". סאורון התעצבן "אני לא גבר?" ועשה לעצמו טבעת וצרח "אז מי לא גבר, הא?" והחברה כרתו לו את האצבע עם הטבעת. עם כאלה חברים מי צריך אויבים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים