בתשובה לשוקי שמאל, 25/08/09 14:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אמנון ותמר היו אח ואחות, לכן נישואים לא עמדו על הפרק. הדוגמה שלך עצמה מוכיחה את ההפך מטענתך. אם אונס הוא עבירת רכוש, למה מתואר במילים "חרפה", "עינוי", "נבלה", "רעה גדולה"? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אולי כדי לרמות אנשים בני ימינו, שיחשבו בטעות שבתנ''ך יש גם צדדים מוסריים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא כל כך בטוח. תמר אומרת לאמנון "וְעַתָּה דַּבֶּר-נָא אֶל-הַמֶּלֶךְ, כִּי לֹא יִמְנָעֵנִי מִמֶּךָּ." שמ"ב יג יג. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. זה שהם היו אח ואחות (לפחות למחצה) זה כתוב במפורש. 2. בקשר לפסוק יג-יג, אני משער שנשים אומרות כל מיני דברים כשהן רוצות להימנע מסכנה מיידית של אונס, וחוצמזה בסוף דוד באמת כעס על אמנון, וגם אם זה היה כל כך פשוט יונדב היה חושב על זה בעצמו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. מה שניסיתי לומר הוא שצריך להזהר מאנאכרוניזמים. נישואי אח ואחות בפרט בבתי מלוכה היו מאוד מקובלים במזרח הקרוב (למשל אצל הפרעונים). 2. מן הנאמר במפורש בפרשה קשה לקבוע מסמרות. אני מפרש את שמ"ב יג טז כך: הפשע הראשון היה האונס והפשע השני החמור ממנו הוא שאמנון סרב לקחת את תמר לביתו. אפשר לשער מרוח הדברים שנישואי אח ואחות בבית המלוכה בישראל, בזמן שהדברים היו אמורים להתרחש, היו לא מקובלים אך לא אסורים. אך זוהי רק השערה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה רשאי ''לשער מרוח הדברים'' מה שאתה רוצה. לדעתי הקפיצה שלך מביטויים כמו ''לא ימנעני ממך'' או ''אל תשלחני'', לאפשרות של נישואין היא בלתי נסבלת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה? ואגב, תמר היא אחותו או בת־אחותו של אמנון? (ר' סוף פרק ט"ו) האם יש כאן הרכבה של שני סיפורים שבאחד מהם תמר היא בת־אחותו של אמנון ולכן לא מדובר על גילוי עריות? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרות אחת היא שהמבנה המשפחתי המקראי, אב, אם, בנים, אחים, דודים, בני בית אב ועוד, היו שונים במשמעותם המילולית מהמקובל בימינו. דוגמא בולטת במיוחד: דוד. (בערבית יש הבדל מילולי בין דוד מצד האם לדוד מצד האב) אפשרות אחרת, משמשת הרבה אצל החוקרים המודרניים, שיבוש ז"א טעות העתקה והשמטת המילה "בת". לדעתי אם היתה כאן מניפולציה מתוכננת בכדי לבטל את אפשרות העריות, היה המעבד מוחק כל זכר לגירסת ה"אחות". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
וכמובן האפשרות הטריוויאלית מכולן, מדובר בשתי נשים שונות. (תמר הוא שם של אלה, וככזה הוא שם נפוץ). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סוף פרק י"ד, כמובן. באותו מקום שפתאום מציגים את אבשלום, לאחר שהוא היה כבר שחקן מרכזי בפרק הקודם. הפרק הקודם (י"ג) כולל גם הוא פסוק תמוה: וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח, וַיֵּלֶךְ אֶל-תַּלְמַי בֶּן-עַמִּיהוּד מֶלֶךְ גְּשׁוּר; וַיִּתְאַבֵּל עַל-בְּנוֹ, כָּל-הַיָּמִים הפסוקים הבאים הם: וְאַבְשָׁלוֹם בָּרַח, וַיֵּלֶךְ גְּשׁוּר; וַיְהִי-שָׁם, שָׁלֹשׁ שָׁנִים. וַתְּכַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ, לָצֵאת אֶל-אַבְשָׁלוֹם: כִּי-נִחַם עַל-אַמְנוֹן, כִּי-מֵת |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמהתי. כשקראתי קודם את הפרק נחרט בזיכרוני שם מלך גשור, תלמי בן עמיחור. תלמי הוא שם פרסי/מצרי . עמי חור, פירושו יכול להיות עמי - דודי מצד אבי (הסנדק) הוא האל חור (חורון, הורוס). והנה אתה כותב "בן עמיהוד", עיינתי שוב ואכן "עמיחור", בדקתי את העמודים הראשונים והתברר לי שבידי עותק מסיונרי כולל הברית החדשה. בדקתי עותק אחר (הוצאת צה"ל) ושם כתוב עמיחור ןבשוליים תיקון לעמיהוד. האם המפרשים מזהים את חור עם הוד(הדד הארמי, או אדד, נותן שם לשבט יהודה?) ולענין"בנו" , כנראה טעות העתקה ובנו השתרבב מהפסוק הקודם ומדובר בבנו של דוד. אפשר לפתח רעיון שלאבשלום היה בן שפרשת הירצחו כנקמה על רצח אמנון הועלמה מההיסטוריה. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |