בתשובה לדובי קננגיסר, 26/05/00 1:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זה שיהיה קשה מאוד למישהו לשלול את צורת ההסתכלות שלך על החוקים, עדיין לא אומר שלך יהיה יותר קל להפריך את שיטת הסתכלותו הלא מדעית. אבל בכל זאת יחוס רצון (כח) לפריטים נשמע לך פרימיטיבי להחריד (אגב במה זה שונה מהותית מיחוס מטען שלילי לאלקטרון? האם מטען שלילי אין פרושו "רצון לחיובי"?) למה זה ככה? אופציונאלי (מודאג ז"ל) טוען שזה בגלל התועלת שיוצאת לך מצורת חשיבה כזו, המאפשרת לך צפי של מה שיקרה פחות או יותר. לדעתי יש פה משהו יותר משמעותי. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
יש כאן טעות תפיסתית חמורה שנובעת מהסדר שבו מלמדים את יסודות הטבע בבית הספר. בשלב הראשון התגלה המטען החשמלי ובאפן שרירותי לחלוטין הוא חולק לחיובי ושלילי. זה קרה הרבה לפני גילוי החלקיקים הבסיסיים יותר של האטום. לאחר שהתפתחה תורת החשמל, והתגלתה תופעה שנקראת קרני קתודה, (בתקופה ההיא המודל השליט היה המודל הגלי, קרני הקתודה נתפסו כסוג של גל אתר, כמו אור או גלי רדיו). מאוחר יותר התגלה שקרני הקתודה הם חלקיקים ורק אחר כך התגלה שהם חלק מהאטום. בסדר האירועים הזה, אין קונפליקטים תפיסתיים כדוגמת למה לאלקטרון יש מטען שלילי, האלקטרון מוגדר כחלקיק הבסיסי עם מטען שלילי. בעניין ההשוואה שלך בין מטען לרצון, יש בעיה אחת. עם ההגדרה שלך של רצון דומה להגדרה של רצון אנושי, אז רצון יכול להשתנות, וזה כבר דבר שצריך להוכיח. מעבר לכך רצון נובע מתודעה, וליחס לאלקטרונים תודעה זה דבר מאוד גדול שדורש הרבה יותר מסתם אמירה. אם ההגדרה של רצון קשורה בתופעה המדעית שדובי התלונן עליה קודם (מחזור מילים במשמעויות שונות) ולהגדרתך רצון הוא הקטנת אנרגיה פוטנציאלית או כוח משיכה, אז הרעיון נכון, אבל הוא לו תואם את הטרמינולוגיה המקובלת. זה בעייתי, אבל הרבה פחות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן מחזרתי מילים - אם כי נזהרתי תמיד לרשום בסוגריים את צורת הניסוח הקלאסית של המשפט. סוג הטעות התפיסתית שאתה מייחס לי מקורו באי הבנה. לא הצעתי תאוריה שונה מהו האטום (אטום- לצורך הדיון במשמעות של הבלתי ניתן לחלוקה) רק הצבעתי על שני אפשרויות להסתכל על *תיאור* התופעות. האחת היא המדעית המחפשת חוק - כלומר דרך נוחה לתיאור המצב, ולעומת זאת דרך חשיבה לא מדעית שמייחסת רצון - כלומר לא מתיימרת למצוא חוק שנאכף על הכל. תפיסה לא מדעית זו, חסרונה היחיד הוא בחוסר היכולת שלה לצפות דברים אולם לכאורה אין היא נחותה נכונותית, מהתפיסה המדעית. עכשיו נעשה קפיצה מחשבתית קלילה, ונבצע המרה משדה הנחות היסוד המדעיות, לשדה תפיסות העולם הדתיות, ונראה שקיימת התאמה די מוצלחת בין דת מונותאיסטית מקורית (כפי שניחשתם ישנה רק אחת כזו) לבין תפיסת העולם המדעית, לעומת התאמה בין שיטה אלילית מחד ופוסטמודרניסטית מאידך, לבין תפיסת עולם לא-מדעית. זהו זה הכל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תיאוריה דתית אינה ניתנת לחיזוק או הפרכה ע''י ניסוי מכיוון שאינה מתימרת לצפות דברים. היא לא נותנת אינפורמציה על דרך פעולתו של הטבע אלא מנסה לומר מה הסיבה לכך שהטבע פועל בצורה שהוא פועל (כל צורה שלא תהיה). אין פה ויכוח על מי יותר נכון או צודק משום ששני התחומים עובדים במישורים שונים. העימות בין המדע לדת מתעורר רק בנקודות מפגש כמו מחזירים בתשובה שמנסים לתת חיזוקים ''מדעיים'' לדת או ארכיאולוגיה שלעיתים חוקרת אירועים בעלי חשיבות דתית בכלים מדעיים. ישנם מדענים דתיים רבים ותפיסת העולם שלהם (לפחות אילו שזכיתי לשוחח עימם על הנושא) לא מתייחסת לדת כעניין מדעי מוסמך ולא מעמתת כל גילוי מדעי עם הידע הדתי. הקפיצה המחשבתית שביצעת אינה קלילה. הנחות היסוד המדעיות שונות מהותית מאילו הדתיות בכך שהן ניתנות לעדכון, פירוש וערעור בעוד שאילו הדתיות אינן ניתנות לערעור ואינן ניתנות לפירוש מעצם הגדרתן. לתפיסתי אין הבדל בין הדת המונוטאיסטית המקורית (והאחרות) לתפיסות פוסט מודרניסטיות ואליליות אחרות. על התפיסות הללו מבוססות על אמונה טהורה שאינני מוצא שום צידוק לקיומה. נ.ב סליחה על העיכוב בתגובה ועל קצב תחלופת השמות הגבוה, פשוט עשו לי אאוטינג. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |