 |
בזמנו גרתי במקום מסויים שמפאת עינא בישא לא אציין את שמו. במקום זה היה מבחר עצום של חנויות לממכר קסטות. חנות טיפוסית כזו כללה מעמד שהכיל כמה עשרות קסטות ודיסקים, בד"כ קסטות בשפות זרות של עדה זו ואחרת. תמיד תהיתי כיצד מצליחות כל אותם חנויות עלובות לפרנס את בעליהן. ברבות הימים התברר לי שהחנויות/דוכנים הללו היו פשוט חזית ("פרונט" בלע"ז) לחלפני מטבע זר בלתי חוקי.
אני חושב שכל הסיפורים על חרדיות המחליפות מתכנתים הודים הם בקטגוריה של אין לומדים על הכלל מן היוצא מן הכלל ואולי אף "ירחיק עדותו".
בטח יש כמה נשים חרדיות שעברו קורסים לתיכנות "כשר למהדרין", ואולי יש אפילו כמה עילויים ממין נקבה שהצליחו ללמוד בהתכתבות מדעי המחשב (אולי חוזרות בתשובה) או משהו מקביל. כל זה לא משנה את העובדה שהחינוך של בית יעקב עם "מבחני החוץ" וחצי תריסר זאטוטים בבית הם לא בדיוק הפרופיל של עובדי הייטק. אעז אפילו לנחש ולומר שאם מישהו יבדוק את הכלכלה ה"נשית החרדית" הזו הוא יגלה שם מימון מכספי הציבור או מכספים יחודיים ב-150%.
ההכנסה של רוב משפחות ה"תורתו-אומנותו" בנוייה מ-1000-2000 ש"ח התמיכה לבחורי הישיבה (זהו שכה"ל שמשלמת ממשלת ישראל לסטודנט החרדי), מכספי העברה של ממשלת ישראל (קצבת ילדים, ביטוח לאומי, עזרה סוציאלית) וסכום קטן של צדקה פנימית. מי שחושב שבמציאות הזו הבעל ישב על תלמודו כבטלן שוטה ולא יסייע בכלכלת הבית - הוזה. הכלכלה ה"טהורה" המחזיקה את הראש החרדי מעל המים, יוצרת מצב בו התסריט של נשים חרדיות המשתכרות סכומים מגוחכים בעבודת דמה הייטקית כלשהי רק כדי ליצור בסיס לקבלת תמיכות (כמו השלמת הכנסה מביטוח לאומי) הרבה יותר סבירה מתסריט המניח שבעבודות האלו יש איזה בסיס כלכלי.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש