 |
|
 |
||
|
||||
 |
אחד ההבטים המעניינים יותר (לטעמי) בפרשה הזו הוא שהיא חשפה לרגע מה שבדרך כלל קשה לראות: את המחיר שמשלמים פועלי תעשיית הידוענות, כלומר הידוענים עצמם, את המתחים הפנימיים בתוכה ואת אופי ה-"השתמש וזרוק" שלה. בדרך כלל נדמה שהם חיים לא רע; הרי כל עיסוקה של התעשיה הזו הוא טיפוח הקנאה בהם והתקווה הבלתי-אפשרית להדמות להם. לכן בדרך כלל אנחנו לא מודעים למחיר שהם משלמים (וגם מה שהיה עשוי להגיע לידיעתנו מושתק בהצלחה). כאן התרחש משהו שהיה חמור מספיק כדי שאי אפשר יהיה להשתיק אותו; באופן פרדוקסלי הוא היה חמור מספיק, בולט מספיק עד כדי לשרת את התעשיה הזו, וכך במקום להיות מושתק הוא הפך למובלט. באותה הזדמנות זכינו לקבל הצצה לתוך מה שקורה מאחורי הקלעים, לתוך מה שהידוענות מסוגלת לגרום לאדם ולאופן בו מתיחסים בתעשיה למי שהמניות שלו בירידה. לא שבאמת לא ידענו על כל זה, אבל אינה דומה שמיעה לראיה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
רגע, לא הבנתי - מה התעשיה הזו עושה לפועליה? מה כבר עשו לטופז? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האנשים שמשתתפים במשחק הזה משלמים מחיר. יש ביניהם כאלה שמתמכרים לסמים או לאלכוהול, כאלה שלא מסוגלים ליצור או לשמר קשר עם בני זוג או עם ילדים וצורות אחרות של תשלום מחיר. טופז שילם ביציבות הנפשית שלו (וזה לא מפחית מהאחריות שלו למה שהוא עשה, מבחינתי). זה לא ענין של משהו ש-"עשו לו"; יכול להיות שאף אחד לא עושה למורה שום דבר ובכל זאת הוא נשחק בסוף, יכול להיות שאף אחד לא עושה לפועל בנין שום דבר ובכל זאת אחרי שלושים שנה הוא מגלה שהבריאות שלו נהרסה. הפרצופים החביבים שאנחנו רואים על המסך ובמגזיני הרכילות משלמים מחירים אחרים, גם אם בדרך כלל אנחנו לא רואים את התשלום הזה וגם אם הוא לא נובע מפגיעה ישירה של משהו מובחן. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה... נראה לי שאנשים שמתמכרים לסמים/אלכוהול יש בכל מקום. למה אתה מניח שזו דווקא העבודה בתעשייה שדוחפת אותם לשם? מורה נשחק בגלל שהתלמידים עושים לו את המוות שלושים שנים. פועל בניין נשחק כי הוא מבצע עבודה פיזית תובענית במשך שלושים שנים. מה כל כך מיוחד בתעשיית הבידור שהופך את השחיקה בה לראויה לציון יותר מאשר השחיקה שיש בכל מקצוע? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
החשיפה המוחלטת 24/7. ההכרח להציג כל הזמן פנים שהם כמעט לעולם לא אתה "האמיתי" (בחלק מהמקרים עד כדי סיגול הפרסונה המזויפת כאילו היתה האמיתית). התחרותיות הנצחית וההכרח לא לוותר אפילו לרגע כי מי שהפסיק לשניה יתקשה מאד לחזור. הערצת ההמונים המשכרת. הפתאומיות של הצלחות כמו גם של נפילות והעדר הבטחון. אלה רק חלק מהמאפיינים. מאפיין נוסף הוא העובדה שבתעשיה הזו אין שום רצון או אפילו יכולת להחזיק בך ברגע שתפוקת ביצי הזהב שלך ירדה. מורה שנשחק עשוי לקבל תפקיד של רכז שכבה או הוראה פרטנית או לעבור להיות הספרן של בית הספר. ידוען שהקהל הפסיק להתעניין בו פשוט ימחק. אתה לא סבור ששעורי ההתמכרויות בקרב ידוענים גבוהים יותר והיכולת שלהם להקים ולהחזיק משפחה יציבה נמוכים יותר? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא יודע, אין לי נתונים, מה גם שצריך לקחת בחשבון את הקורלציה ההפוכה שבוודאי יש - לתעשייה הזו אולי הולכים מלכתחילה אנשים שיותר סביר שיתמכרו ושלא יצליחו לתחזק משפחה. הצרות שאתה מתאר שם נשמעות לי - ובכן, כמו צרות של עשירים. כנראה שבלתי אפשרי יהיה לשכנע אותי שטופז לא היה בראש ובראשונה ילד מפונק שלא התבגר, ובגלל זה אותן צרות דחפו אותו לקיצוניות שאליה הגיע. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם צרות של עשירים הן צרות. טופז היה ילד מפונק, אבל ילד מפונק שיגיע לעבוד בעיסוק אחר יחטוף מהבוסים שלו עד שיבין שהוא צריך ללמוד להתנהג - וכאן הוא מקבל כל הזמן חיזוקים של "דודו אתה גדול, תמשיך". העניין הוא לא דודו אישית; התעשיה הזו קולטת אליה אנשים שבמקרים רבים הם אנוכיים, נרקיסיסטים וכו' - ואז מעודדת ומטפחת בדיוק את התכונות האלה שלהם. במקרים קיצוניים כמו זה, זה מגיע לידי הפעלת אלימות והתאבדות; הענין הוא שזה לא באמת חריג, זה רק הקצה של הזנב הסטטיסטי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא חושב שניתן להאשים כאן איזשהו אדם או מוסד בעניין זה, אך נראה שלעמידה באור הזרקורים לאורך זמן, ישנה נטייה לגרום לו לאדם להאמין בעצמו ובמגיע לו מעבר למידה הראויה והבריאה, הרבה יותר מאשר בתחומים אחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוקדמתי (תגובה 523518). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |