בתשובה לצפריר כהן, 10/09/09 16:57
 |
|
 |
||
|
||||
 |
האמת, לא נראה לי שההבדל בניסוח הוא משמעותי. כי הרי מה זה אומר שאף אחד לא יתרושש בגלל שהוא חולה? כשבנאדם חולה במחלה סופנית כמעט אין סוף לכמה כסף אפשר להוצי כדי להאריך את חייו בחודש או בשנה או בעשר שנים. אם הייתי על ערש דווי הייתי מוחר את ביתי כדי לחיות עוד שנה. אם יאפשרו לי אני אמכור גם את ביתך כדי לחיות עוד שנתיים וכו'. אבל בגלל שלא נראה שבקרוב נתפטר מהמוות לגמרי, אני לא רואה איך אפשר לעשות מה שאובמה אומר (אפילו בגרסה האנגלית). אם התוכנית שלו תיתן לי מחיר של בית כדי שאחיה עוד שנה בלי למכור את ביתי, היא תצטרך לתת לי עוד בית כדי שאחיה עוד שנתיים, או שהיא תעצור בנקודה מסויימת שאחריה אני אתרושש בעצמי כי אני חולה או זקן או פצוע... |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מה לגבי מי שאינו חולה סופני? מישהו שבגיל 40 פתאום קיבל סרטן? אם לא יהיה לו כסף לשלם על הטיפולים, אולי הפסדנו משלם מיסים פרודוקטיבי. דרך אגב: בהחלט לא צריך לשלם כל מחיר להצלת חיים. אובמה לא אמר את זה. שום ביטוח רפואי בעולם לא עושה את זה. (ושוב, אובמה לא דיבר על מניעת מוות) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
1. אחוז פשיטות הרגל הפרטיות כתוצאה מהוצאות בריאות עלה מפחות מ 10% בשנות השמונים עד לכ 2/3 מכלל פשיטות הרגל היום. 2. מתוך אלה שפשטו רגל בגלל תשלומים על טיפולים רפואיים, לכ 80% היה ביטוח רפואי. 3. משנות ה- 80 הפרמיה לביטוח רפואי צמחה בערך פי ארבע מהעליה במשכורות. 4. בקצב הגידול הנכחי, הפרמיה לביטוח רפואי צפויה להכפיל את עצמה תוך 10 שנים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המקור לנתונים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תחושת הבטן שלי שהעליות הללו הן, אם בודקים לעומק, בעיקר בגלל פריחת הרפואה המתגוננת בארה"ב - הן בעודף בדיקות, והן בפרמיות ביטוח גבוהות למוסדות הרפואיים. אולי (אם אני צודק) כדאי לטפל קודם בבעיה הזו ולא בסימפטום שלה? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי גם פריחת הרפואה המתגוננת בארצות הברית היא סימפטום בבעיה עמוקה יותר, ההתרכזות בפן ההכלכלי/תועלתני על רפואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעתי זה יותר קשור למערכת המשפט וריבוי התביעות (שקשור אולי לכמות עורכי הדין וחריצותם). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שעורכי הדין וחריצותם רק ממלאים גומחה אקולוגית (גומחה? מכתש רמון אקולוגי). קיומה של הגומחה וגודלה נובעים מהחלטות המחוקקים והשופטים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ריבוי תביעות תורם כמחצית האחוז לעלות הרפואה, עפ''י החשב של הקונגרס. חוקים נוקשים שמגבילים תביעות רפואיות לא הורידו פרמיות, כמו מחוזות בטקסס בהם חוקי ה''טורט'' מאד מגבילים אבל מחירי הרפואה הם מהגבוהים ביותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למה אתה מתכוון ב-"בפן הכלכלי/תועלתני על רפואה"? אני חושב שיש לזה קשר לרפואה המונעת/מתגוננת יחד עם האופי הצרכני של החברה האמריקאית. - מצד אחד האופי הצרכני (כאילו "ככל שאני אוכל יותר אני שבע יותר") גורם להם להשמין ולחלות יותר. מי שיחפש ימצא מתאם בין נתון מס. 3 של רון לבין העליה באחוז השמנים באותן שנים. - מצד שני, האופי הצרכני(כאילו "ככל שאבדק יותר ואקח יותר תרופות אהיה יותר בריא") גורם להם לתבוע יותר שירותים רפואיים ותרופות מחברות הביטוח. העניין הוא שאופי צרכני של חברה לא מתיישב עם שירותים ללא תשלום. אוכל ותרופות חינם באמריקה יהרוגו יותר אנשים ממה שהם יצילו. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ככל שאני אוכלת יותר אני שבעה יותר מדי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לבריאות! | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שום דבר שגיהוק בריא לא פותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"בהחלט לא צריך לשלם כל מחיר להצלת חיים" מי לא צריך לשלם כל מחיר להצלת חייו של מי? אני, להצלת החיים שלי, מוכן לשלם כל מחיר - גם את כספך. ונדמה לי שרוב האנשים כך. בשביל מה אני שומר את הכסף (שלי או שלך) אם אוותר על חיי? אם זה נכון שאנשים מוכנים לשלם כל מחיר להצלת החיים של עצמם, אבל לא מוכנים לשלם כל מחיר להצלת החיים של זולתם, אז לא חשוב מה אובמה אמר (מה באמת הוא אמר?), בכל מקרה יהיו אנשים שיתרוששו בגלל מחלתם - ואחר כך חלקם בכל זאת ימותו ממנה. ===>"שום ביטוח רפואי בעולם לא עושה את זה" זה נכון והכרחי. בגלל זה הנתון מס 2. שהביא רון. בגלל זה מה שאמר אובמה (בגרסה האנגלית) זה סתם פופוליטיקה. המדינה יכולה לתת לכוולם רק תקציב בריאות מסוים - ונמוך יחסית. אחרי זה מי שירצה (ומי לא?) יקנה ביטוח משלים וביטוח אקסטרה - וגם אז חלק יתרוששו. אני לא רואה מה אפשר לעשות. אז כל השאלה היא איזו רמת בריאות המדינה צריכה להבטיח. אני לא יודע איך מחליטים דבר כזה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"אני לא רואה מה אפשר לעשות". מה עם, נגיד, מיסוי פרוגרסיבי שישמש לתקציב בריאות מסויים, גבוה יחסית? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הם *כבר* מוציאים אחוז גבוה מהתקציב. הרבה יותר מקנדה (או בריטניה). סיפור מוזר, ארוך ומאוד שנוי במחלוקת, ופירוט טוב בויקיפדיה: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"מה עם, נגיד, מיסוי פרוגרסיבי שישמש לתקציב בריאות מסויים, גבוה יחסית?" את זה אני כבר רואה שאי-אפשר לעשות. אם צרכני הבריאות הם אלו שקובעים - כל אחד לעצמו - כמה שירותים הם צריכים, אז הם תמיד יצרכו יותר מהתקציב שמיסוי פרוגרסיבי יכול לספק. לכן בכל מקרה תקציב כזה לא ייחשב ל"גבוה יחסית". |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
שגיא כהן כותב ב"הארץ" על סוגיית המחיר להצלת חיים, והדיון בשאלה מי צריך להחליט: "רפורמת הבריאות של אובמה מאלצת את האמריקאים להתמודד עם הבעיה האמיתית של הרפואה הציבורית: מי רשאי לקבוע מתי טיפול מציל חיים פשוט לא שווה את הכסף":http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1113764.html | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו באמת הבעיה האמיתית (או אחת החשובות ביותר) של הרפואה הציבורית. העניין הוא שזו לא בעיה טכנית שאפשר להושיב עליה וועדה של שנים-שלושה מומחים. זה עניין של השקפת עולם. והשקפת העולם האמריקאית (''האתוס האמריקאי'') היא, בגדול, שכל אדם רשאי לקבוע מתי כדאי להשקיע בהצלת חייו - ואז לשאת באחריות לקביעה הזאת. כשהאמריקאים יחליפו את האתוס הזה הם לא יהיו אמריקאים יותר - אלא חיקוי די עלוב ומעורבב של צרפתים או שבדים. כל זה לא אומר שהאמריקאים נגד ביטוח הדדי. ביטוח כזה (כשהוא לא חובה ולא חינם לכולם) בהחלט מתיישב עם האתוס האמריקאי. ואולי הם יצליחו הפעם להגיע להסדר יותר יעיל מהקיים - אבל צריך להבין שהוא אף פעם לא יהיה מושלם ואפילו לא קרוב להסדר של הצרפתים או השבדים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |