בתשובה ליהונתן אורן, 16/09/09 22:30
עכשיו זה כבר לא כל כך מצחיק 525336
זו בקשה לגיטימית, אבל בשביל לפרט עליה אני צריך לקרוא מחדש ספרות על האנתרופולוגיה והסוציולוגיה של הידע, ואלוהים עדי שכרגע אין לי זמן. יחד עם זאת, הניסוח שאתה מצטט כאן היה קיצוני מדי, ואני חוזר בי: ידע אנושי רב דווקא נשמר, אבל רק אם הוא מועבר למדיום ששומר אותו - למשל ספר (ולא על זה אנחנו מדברים כאן). נכון יותר, אולי, יהיה להגיד שידע אנושי אינו נוטה *להצטבר* בצורה שיש מאחוריה הגיון כלשהו.
עכשיו זה כבר לא כל כך מצחיק 525340
אני לא אכניס אותך לדיון שאין לך זמן אליו עכשיו. אוסיף רק הערה שחשבתי עליה כשקראתי עכשיו את תגובתך.

הטענה המקובלת היום, כפי שאני מכיר אותה, מפרידה בין ידע "אמיתי", או כזה שאנחנו מתייחסים אליו טנטטיבית כאמיתי עד שניווכח אחרת, לבין מידע ספקולטיבי כמו מסורת. ידע אמיתי אכן לא בנוי בצורה הצברית. המדע אינו בנוי ממבנה של עובדות ותיאוריות שנאספו ונערמו זו על גבי זו לאורך הזמן. תצפיות ותיאוריות חדשות דורסות את התצפיות והתיאוריות הישנות, בין אם בצורה של הפרכות ובין אם בצורה של מהפכות. זה נכון במגבלות סוציולוגיות מסוימות. למשל, ההפרדה של קון בין תקופות של Normal Science שבהן מעמיקים בצורה הצברית את ההבנה שלנו את הפרדיגמה לבין תקופות של אנומיה בשדה המדעי שאחריהן מתחוללת מהפכה לא הצברית. אבל ההתקדמות החשובה של ידע אמיתי (טנטטיבית) היא אכן לא הצברית, אם כי בכל רגע נתון קיים מצבור של ידע כזה.

לעומת זאת, המבנה של ידע מסורתי דווקא כן נוטה בעיקרו להיות הצברי. אמנם, גם כאן הדברים לא כה חד משמעיים. אפילו ידע שצבור במדיום ששומר אותו כמו ספר, פתוח לפרשנויות תלויות קונטקסט, שמשתנה מדור לדור, וזאת כבר המשימה של ההרמנויטיקה להבין כיצד, אם בכלל, אנחנו מסוגלים להיות שותפים לאותו ידע עם אנשים בעלי עולם הקשרים שונה. אבל הטענה שהידע אינו נוטה להצטבר באופן הגיוני מבטלת, לדעתי, את הרעיון של קיום מסורת. ואולי מעניין יותר, מבטלת את האבחנה, שכל כך הרבה מנסים להגן עליה, בין מצבורי ידע אמיתי לבין מצבורי מידע מסורתי.
עכשיו זה כבר לא כל כך מצחיק 525341
מקובלת על-ידי מי? אשמח לקרוא ספרות בנושא.
עכשיו זה כבר לא כל כך מצחיק 525361
אני מניח שהטענה שידע אמיתי אינו הצברי בעוד שמידע ספקולטיבי הוא בחלקו הצברי מקובלת על סקאלה די גדולה. מעבר לקצה אחד שלה אפשר למצוא את יורשי הפוזיטיביסטים שחושבים שהמדע הוא כן לגמרי הצברי, אם אמנם נשארו אנשים כאלה. קצת קשה לי להאמין שיש כאלה לנוכח המהפכות שהמדע עבר במאה שעברה ולנוכח הכישלון של הפרדיגמה המתודולוגית הזאת. מעבר לקצה השני של הסקאלה נמצא את הפוסט-מודרניסטים הקיצוניים, שחושבים שידע מדעי אינו נבדל מכל ידע אחר. גם כאן הם לא רבים. למיטב ידיעתי רוב הפוסט-מודרניסטים כן מקבלים את הטענה שהמדע הוא שדה נפרד משדות ידע אחרים, אם כי הם לא יקבלו את האיפיונים המסורתיים של המדע (למשל ליוטר או רורטי. אני לא ממש מכיר את הפוסט-מודרניסטים הקיצוניים שאלון כל כך אוהב). אני מודה שכשאמרתי שהטענה ''מקובלת'' התייחסתי לתחום כמו שאני מכיר אותו, ואחרי הכל אני לא מומחה ואני שבוי בעצמי בשדה סוציולוגי מסוים.

ההיפרדות מהטענה שהמדע הוא הצברי היא של פופר ואחריו של קון. שניהם מתעניינים מאוד במסורת ומייחסים לה חשיבות גדולה. פופר רואה את המסורת כמקור להשערות ולניחושים של המדענים. המדע הוא מוסד חברתי שמעבד השערות וניחושים לכדי ידע מדעי טנטטיבי באמצעים לוגיים. הוא כותב גם על המסורת המדעית שהכרחית לקיום מדע. למרות זאת, בסופו של דבר, הוא רואה את המדע כתהליך לוגי (ורוב תלמידיו כבר לא מסכימים איתו). מכאן, שההעמדה של מדע מול מסורת וההבדלים ביניהם היא חיונית עבורו ובכך הוא ממשיך את הקו הקלאסי של הנאורות. קון מכניס את המסורת הרבה יותר עמוק לתוך המתודה, וטוען שהפרדיגמה עצמה היא סוג של מסורת ושתהליך ברירת הפרדיגמות אינו תהליך לוגי. אבל עדיין - ידע נחשב לאמיתי ויהא רציונאלי להאמין בו כל זמן שהפרדיגמה שולטת, וכל ידע מחוץ לה נחשב ל''מסורתי''.
אני יכול לפרט שמות של תלמידים עכשיוויים שלהם. במיוחד פופריאנים שהם יותר השדה שאני מכיר, אבל התרשמתי שאתה לא זקוק לי כדי להכיר את השדה הזה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים