בתשובה לדותן, 07/01/02 9:57
שבה נא 52553
ראשית הערונת.
שמעון גלבץ כבר העיר לכמה וכמה כותבים שהאייל איננו כתב עת אקדמי שכל מי שכותב בו מחוייב לאמות מידה קפדניות של מראי מקום, של שימוש מבוקר במונחים ושל סקירת נשואי המאמרים מכל הזויות האפשריות. (דבר שבכל מיקרה לא הייתי יודע ויכול לעשות). האייל הוא יותר קופסת-סבון בפינת הייד-פארק, שכל אחד לעמוד ולכתוב על נושא שמעניין אותו ושהמערכת חושבת שיעניין את הקוראים (ולא בהכרח יפתח דיון עתיר תגובות).

אני יודע שאתה תומך בדעה כזו משום כך שענית למאין דהוא:
"הדיונים כאן עוסקים יתר על המידה בניסיון הדנים לקעקע את בסיס טענות חבריהם ומעט מדי בנסיון...[ל]עבוד עם אותו טוען במטרה להגיע להיפותזות חדשות מוצלחות יותר"

אני חושב שדרך כלל זה מה שקורה פה באייל. בדיון הזה, למשל, אני למדתי הרבה על כלום (צחוקים מוקלטים)

ולשאלתך.

השתמשתי במושגים תאוריה/היפוטזה/מודל/טענה באופן חופשי ולא נראה לי שצריכה הייתה להתעורר איזו בעיה להבין שמה שהצגתי הוא בגדר השערה היפוטתית, אם כי התייחסות תאורטית גם יכולה להתאים לה, אליבא דהספרות שנכתבת בנושא.

בסיום המאמר הראשון בסדרה כתבתי מפורשות ש[עדיין] אין תיאוריה אמפירית ברורה התומכת בתאוריה שלפנינו, אם כי יש ממצאים, היכולים להתפרש כתומכים בה, כמו היחס בין האונה הצידית המזהה פעילות באזורים הויזואליים באחורי המוח.

על קיומם של רמות תודעה/מחשבה/חישה שונות ידוע לאדם עוד משחר ההיסטוריה. די אם אזכיר את מיקרה קין והבל, ששירו המפורסם של ויקטור הוגו נותן לאות קין את הפרוש הרלוונטי של אותה "עין פנימית", קרי מצפון, שמתבוננת ומבקרת מחשבות ומעשה האדם.

כמוך, השתדלתי כמה שפחות לזרוק שמות, חוץ מאלה שאני מניח מוכרים למרבית הקוראים. ישנה התייחסות של הרבה הוגים ואנשי מדע לקיומן של רמות שונות.

לוק דיבר על ה"חוש הפנימי", ואפילו קאנט כמדומני כתב על משהו דומה. בפרויד נגלה את ההתייחסות הכי מפורסמת והמשפיעה בנוגע לרמות פסיכולוגיות-מנטליות שונות המקיימות יחס בינהן. איד, אגו, סופר-אגו (ולא חשוב עד כמה יש הסכמה או התנגדות לתיאוריות שלו).

ישנם ניסויים שמאששים את האינטואיציה לגבי רמות תודעה/מחשבה שונות, כמו ניסויים שבהם נבחנים נחשפו לשני גירויים שונים והגיבו על סמך גירוי אחד שהם נשבעו שהם בכלל לא היו מודעים לו, למרות שברור שהוא נקלט ועובד במוח. (גם הזכרתי במאמר הראשון את נושא הראיה העיוורת).

אני רוצה להדגיש דבר שכתבתי כבר בכמה וכמה תגובות. התאוריה הזו איננה אודות המושג תודעה אלא היא היפותזה שמנסה לבדוק מה דרוש למצב מנטלי כדי שיהיה מודע. במילים אחרות, מהן התכונות properties של מצב מנטלי מודע, וראה תגובתי על המטאפיזיקה של דברים
כמו כן אני בתחילת המאמר כתבתי שהניורופילוספיה המודרנית עובדת בצמוד לניורופיזיולוגיה ומנסה לחשוב על רעיונות לדרכי מחקר אמפיריים, זאת מתוך התפיסה הרווחת שהדואליזם כבר לא מספק טיעונים מספקים.

עצם העובדה שהתיאוריה שהיצגתי יוצאת מנקודת מבט נטורליסטית גורמת לכך שהיא תספק את כמה מהתנאים החשובים של פופר. זו הנחה נועזת, הנחה ממורכזת וניתן להפריך אותה על ידי מימצאים אמפיריים.

למשל, ההנחה שהתודעה היא איכותית, למרות שהחושים הם כמותיים. או, ההנחה שתודעה של האדם נמצאת ברצף אבולוציוני ואיננה יחודית לאדם אלא רק מפותחת יותר.

הבעיה שיש לי עם העמדה הדואליסטית לגווניה, היא משולשת:

הראשונה, ההתעלמות מהעובדה שלאפיסטמולוגיה יש אפיסטמולוג.

השניה היא שאם הם טוענים שלא ניתן לדעת מה זאת תודעה, כמו שלא ניתן לדעת מהם החלקיקים הבסיסיים, היא לא מספקת הסבר משכנע על פי מה נקבע התחום בין מה שאפשר לדעת ומה שלא אפשרי (כי הרי המדע לא טוען א-פריורי שאי אפשר לדעת משהו אלא שואף להרחיב את התחום תוך כדי דחיקת המיסטיקה, התאולוגיה והמטאפיזיקה).

הבעיה השלישית היא שהסברים דואליסטיים לא מתיישבים אם אף חוק פיזיקלי ידוע, כמו שימור אנרגיה או קוזאליות.

מקווה שהצלחתי לשכך את תמיהתך במעט, כך שתוכל לשבת בחזרה.
שבה נא 52575
בקצרצרה-

דומני כי ההנחות שהובאו אינן ניתנות לבחינה על ידי ניסוי.

המדע אינו מניח כי ניתן להסביר את כל הדברים שאינם ברי הסבר כרגע, אלא שהוא דוחק את גבולות ההסבר בצעדים זעירים פעם אחר פעם (לפי פופר ולא לפי קון) במקרה דנן נקשרה העגלה לפני הסוסים מבחינת ההנחה כי הדברים ברי הסבר (למיטב ידיעתי רחוקים העוסקים בנוירופיזיולוגיה מלהניח דבר שכזה או קרוב לו ומראש אבקש סליחתך על חזרתי לשימוש במונחים האמורים אך לא רק שאין תיאוריה בנושא אלא שגם היפותזה רצינית אינה בנמצא).
שבה נא 52577
כתבת
>דומני כי ההנחות שהובאו אינן ניתנות לבחינה על ידי ניסוי

בטח שאפשר לבחון אותן או אחיותיהן.

אבל לעומת זאת, לעולם לא תוכל לבחון הנחות דואליסטיות, אלא במסגרת לוגית או אפיסטמולוגית (ראה טענותיו של קאנט שהובאו על ידי שי, GodEatGod, דרך שטייניץ) בעוד הטוענים לוגית _מתעלמים_ מהעובדה שקיים מוח בו _מתרחשת_ הלוגיקה, ומתעלמים מהצורך להסביר כיצד המוח תופס או חושב "אפיסטמולוגית".

כל ההוגים, עד פחות או יותר ימינו (אולי למעט דקארט), התעלמו מהעובדה שהמחשבה מתרחשת
_במוח_ וראשית יש להבין כיצד פועל המוח. כמו שכבר הבאתי מדברי רורטי (שציטט פילוסוף אחר) לא ניתן לדעת מה "ניתן למוח" ומה "מתווסף על ידי המוח".

וכאן נדרש הדואליסט, להבנתי, להסביר כיצד הוא תוחם את מה שאפשר להבין על ידי שיטות מדעיות ובמסגרת כללית של פיזיקה כלשהי, ומה מורחק אל מחוץ לתחום.

זאת אומרת, מהם הקריטריונים לדבר הניתן לבדיקה מדעיות או לא. אתה הסכמת איתי שהמדע "דוחק את גבולות ההסבר בצעדים זעירים פעם אחר פעם" וזה בדיוק מה שמטריאליזם/מוניזם/פיזיקליזם מנסה לעשות בדיוק.
שווא נא 52590
בקשר לאפשרויות הניסוי רק לדוגמה
האם ניתן להוכיח את ההנחה שהתודעה היא איכותית, הרי כל דבר שימדד יתקבל באופן כמותי (אלא אם תבצע ''מדידה איכותית'' מונח המתייחס בדרך כלל לשגיאת מדידה אדירה מכדי להגדיר תוצאה כמותית)

שורד
עדיין
שווא נא 52651
בתגובה המקורית שלך ביקשת לראות אילו ארגומנטים יכולים להפריך את התאוריה שהבאתי, ובדיוק לשם כך הבאתי את הדוגמא הספציפית הזו.

אבל, מה בדבר שני החלקים הנותרים בתגובת שלי (1) כיצד נסביר את החשיבה הלוגית (2) איך קובעים מה ניתו לבדיקה מדעית ומה לא
שווא נא 52705
כאמור הדוגמה אינה עומדת בקריטריונים הדרושים לשם תמיכה בהיפותזה שלך.

חשיבה לוגית ניתנת להסבר על ידי מגבלותינו ועל ידי "מתת שמיים" לצורך העניין (במילים אחרות גם חשיבה לוגית תהיה בעייתית לאיתור בניסויים)
לגבי מה ניתן לבדיקה מדעית ומה לא, אני נוטה לקבל את עמדותיו של פופר אך קטונתי מלחייב אחרים בהן.
בגדול מהיפותזה עולות הנחות לגבי תוצאות צפויות ובפרט כאלו שאינן צפויות מהיפותזות קיימות אחרות. בחינה וקבלת/אי קבלת התוצאה הצפויה תאשש/תפריך (בהתאמה) את ההיפותזה (מה גם שעצם אפשרות הבדיקה המאוששת/מפריכה מקנה זכאות לתואר "תיאוריה"). לגבי הסתייגויות משיטה זו אני נוטה לעקוב אחרי דעותיו של המפל ובפרט לגבי הפרדוקס הקרוי על שמו (לפיו אי קבלת תוצאות לא צפויות מאששת כמו קבלת תוצאות צפויות)

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים