בתשובה להאייל האלמוני, 08/10/09 14:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
נו, "שיר העבודה" (כחול ים המים), עכש"י, נכתב באמת כפארודיה על סימפוניית הפטריוטיזם הציוני, ונדמה לי שאלתרמן עצמו לא היה קורא לו "יצירה"... :-] ___ מה זו יצירה? זה הרגע ההוא שבו משיל המשורר קליפותיו בזו אחר זו ומתערטל והולך לעין השמש עד עריה ועירום עד אם אין לו עוד אלא כנותו ואומץ ליבו, כסות לבשרו ועוד עליו אז לסיים המלאכה: לירוק דם. ויתערב דמו בדם קוראיו, אולי בדם האנושות, ובכך נמצא הוא מעלה עצמו לעולה על מזבח הקיום החי והנושם, צרותיו ויסוריו וכל כאבו עלי אדמות ורווח להם ולו מכל מלאכתו אשר עשה. ___ מכתם הנונסנס ההוא שבו איימתי שאברח פאריזה עם העלמה עליזה, נולד מתוך אסוציאציה שנוצרה אצלי כשראיתי את המילה "כרמיזה" בתגובה 526673, למילה הארמית "כורמיזא" (אגרוף). יש בו חריזה ומשקל טובים ואיזון עדין בין משלבים לשוניים שונים, החל מן הפומפוזיות שבציטוט ארמי ועד להטיות סלנג עכשווי. מבחינת "מה רצה המשורר לומר", יש בו איזשהו ביטוי לכמיהות שלי, מיניות ואחרות, אך ככלל - משקלו משקל נוצה. דיון 3146, לדוגמה, הוא ההיפך הגמור: לדעתי, אמנם, הוא כתוב רע, בהשוואה לשיריה האחרים של המשוררת - אך הוא עומד בגבורה בכל הקריטריונים שהזכרתי כאן. הוא עשוי, ללא ספק, מחומרי חייה האמיתיים, הטראגיים, הכאובים, של הכותבת, גליה אבן חן - והוא מתאפיין בחשיפה כנה ובאומץ. אם אגייס את כל רוע הלב הדרוש לשם משפט צדק, אומר כך: דיון 3146 - משקל כבד, תוכן בלי צורה. תגובה 526677 - פחז וריקנות, צורה בלי תוכן. עכשיו קאפיש? :-] (אה, והשיר כאן, בתגובה זו - אני משערת שכשיר, אולי הוא אפילו לא יכול להיקרא שיר. מביני דבר מוזמנים לקטול אותי..) |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
תודה על ההסבר ובאמת לא ידעתי שהשיר של אלתרמן הוא פרודיה. אני לא סמכות בתחום כך שאגיד רק דעתי, דעת הדיוט. השיר בתגובה הזאת. אני לא יודע אם הוא שיר או לא (למה לא?), אבל הוא עשה לי קצת צמרמורת (וגם לאשתי), כך שכנראה שהצלחת לעשות בו משהו נכון. גם את השיר במדור השירה אני מעריך, אני לא יודע למה את מתכוונת, במה הוא כתצוב רע, אבל הוא מתאר בהצלחה בעיות בקשר הזוגי. בסופו של דבר כל מה שאנשים יוצרים הוא יצירה. ובקשר לשיר עם החרוזים, את מתארת את התהליך שעבר עלייך עצמך אבל שוכחת את הצד של הקוראים- אם הקוראים נהנים כפי שאני נהנתי, אז אין סיבה לא לראות אותו כיצירה. חוץ מזה הומור נונסנס הוא מחלקה מקובלת ומכובדת ואין מה לזלזל בו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לעולם אין לדעת מה מתגלגל משיר מסוים (או, למען האמת, מכל טקסט שהוא), ויהא מבודח וקל דעת ככל שיהיה. פעם שרבטתי ''שיר'' בשעת נונסנס כמו זו הנוכחית והראיתי אותו בצחוק לחברה העוסקת בספרות. היא קראה אותו, אמנם, ברוח הנכונה, אבל אחת משורותיו נתקעה בזכרונה בעקשנות, וזמן לא רב אחר כך היא ציטטה לי אותה ושאלה של מי זה. אמרה שהיא ממש לא מסוגלת לזכור את שם המשורר, וזה הטריד אותה. כיוון שהתביישתי להזכיר לה במה מדובר, העמדתי פנים שהשורה אינה מוכרת לי, והיא המשיכה לשאול על כך חברים אחרים המתעניינים בתחום. שלא במפתיע, איש מהם לא זיהה את הציטוט, אבל חלקם גם הם המשיכו לדון בכך ועם הזמן שמעתי אותו מפי אנשים שלא היכרנו, לא היא ולא אני, כציטוט של משורר אלמוני... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
או, בניסוח קצת פחות מוצלח: http://benyehuda.org/bialik/bia053.html | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |