 |
מתוך דו"ח וועדת שמגר שדנה בעניין מעמדו של היועץ המשפטי לממשלה. להלן הדברים:
"המשקל של דבריו ועצותיו של היועץ נובע במידה רבה מאוד מן השילוב והריכוז שבסמכויותיו, והם כוחו על פי דיני העונשין והרצף ההגיוני שבין הסמכות לנקוט בהליכים בבית המשפט, וההכרה בעצמאותו הנדרשת לצורך מילוי תפקידו, במסגרתו נדרשת שמירה על האינטרס הציבורי ולא רק סיוע משפטי לממשלה. אם מפרקים את תפקידו לחלקים, נוצרת הפרדה המחלישה בסופו של דבר את כל אחד מהגורמים המפוצלים בשל הפיחות במעמדו. נעלמים הריכוז והשילוב ועימם הכוח המגובש, לרבות היסוד המרתיע אשר בסמכות לנקוט בהליכים פליליים"
עד כאן הציטוט.
ועדת שמגר מדברת על "הרצף ההגיוני" שבין עצותיו של היועץ לבין הסמכות שלו לנקוט בהליכים בבית המשפט, כלומר להעמיד את השר לדין.
ובכן, הרצף הזה הוא הגיוני - אבל רק בימי גשם.
אמת, יש הגיון בכוחו של היועץ להעמיד שר לדין - אם השר סוטה מעצותיו באשר לחוקיותה של פעולה כזו או אחרת.
אלא שהכוח הזה אמור להיות מוגבל להעמדה לדין בגין העבירה שבוצעה כתוצאה מהסטייה האמורה, ולא בגין עבירות או חשדות שאין להם כל קשר עם הסוגייה.
כלומר, מנקודת ראותו של השר, הוא אמור להיות צייתן ולחשוש מהיועץ מהסיבה הרלוונטית לפעולה שהוא מבצע, ולא עקב כך שעל שולחן היועץ מונחת, נניח, תלונה נגד השר על הטרדה מינית המצפה להכרעתו של היועץ – על כל הכרוך בכך לגורלו האישי של השר.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש