בתשובה לאיציק ש., 10/11/09 5:33
 |
|
 |
||
|
||||
 |
1) הרבה החלטות ממשלה צריכים לעבור את אישורה של המערכת המשפטית.בעיקרון חוץ מאשר במקרים קיצוניים המערכת צריכה לאשר את ההחלטה, אולם היא יכולה להשתמש בכוחה כדי לקדם אג'נדה שונה מאשר האג'נדה של הממשלה וזה לא תקין. 2) המצב היום שבו הממשלה והרשות השופטת נמצאים בתוך מאבק כח אינפנטילי אולי מרתקת, אבל לא מוסיפה כבוד לאף אחד מהצדדים. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אילו החלטות ממשלה צריכות לעבור את אישורה של המערכת המישפטית?נדמה לי שהחלטות ממשלה אינן צריכות לעבור את אישור המערכת המישפטית אלא של הכנסת בצורת חקיקה או אישור ועדות. אם מישהו חש נפגע מההחלטות הממשלטיות או מהתנהגות המעאכת הממשלתית, הוא יכול לעתור לבג"ץ. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רק שניה, בג"ץ זה לא המערכת המשפטית? העובדה שאם מישהו עותר נגד החלטת ממשלה לבגץ יש את היכולת לבטלה או לשנותה היא אחד משורשי הכח של המערכת המשפטית כולה. בטח אחרי שבגץ איפשר לכל אחד לעתור ולא רק לנפגעים ישירים. אחד הסיבות שליועץ המשפטי יש כח היא העובדה שהממשלה לא רוצה להחליט החלטות שיפלו במבחן בג"ץ לכן אם היועץ אומר שזה לא יעמוד במבחן בג"ץ אז קודם כל אין לממשלה דרך לברר אם זה נכון או לא (תאורטית, לא מדבר על מקרים מיוחדים) ושנית היא מפחדת שהעובדה שהיועץ לא ייצגה תשפיע על ההחלטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בודאי שבג"ץ היא מערכת מישפטית; אבל אתה ציירת תהליך קבלת החלטות בו המערכת המישפטית צריכה לחתום על ההחלטות. בג"ץ ומערכת המישפט כולה היא מערכת מגיבה ולא יוזמת. לכן בג"ץ מגיב כשעותרים אליו ואינו יוזם וודאי שאיננו חלק בתהליך קבלת ההחלטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב כנראה לא ניסחתי במדויק את מה שרציתי להגיד אז אני אסביר שוב(קצת מוזר לי לתת פירוש רש''י לעצמי אבל זה מה יש). כתבתי ''הרבה החלטות ממשלה צריכים לעבור את אישורה של המערכת המשפטית.'' המשפט הזה הוא סביל ולכן לא בעייתי . ''בעיקרון חוץ מאשר במקרים קיצוניים המערכת צריכה לאשר את ההחלטה'' פה אני חושב שהובנתי לא כהלכה, התכוונתי להגיד שבמקרים שבהם המקרה מובא לבג''ץ אזי בג''ץ צריך לאשר את ההחלטה (שוב חוץ מאשר במקרים קיצוניים). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אכן, זה *בדיוק* תפקידו של בג"ץ: במקרים המובאים לפניו עליו לבחון את ההחלטה. ברובן המכריע של העתירות הוא לא מתערב, בנימוק שההחלטה התקבלה ע"י מי שמוסמך לקבלה בנוהל הראוי1. אז המקרים הקיצוניים (אם כי, באופן טבעי, תופסי הכותרות) הם אלו בהם בג"ץ אכן נדרש לדון בהחלטות הממשלה. ___ 1 ובכלל זה אותם מקרים בהם בג"ץ לא נדרש להכרעה, כיוון שהעותרים מקבלים את המלצת בית המשפט ומושכים את עתירתם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יש לך איזשהן סימוכין למילים "ברובן המכריע"? אני לא שואל את זה בהתרסה, פשוט מעוניין לדעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
===>"אכן, זה *בדיוק* תפקידו של בג"ץ: במקרים המובאים לפניו עליו לבחון את ההחלטה." מסכים לחלוטין (וגם לא טענתי אחרת) ===>"ברובן המכריע של העתירות הוא לא מתערב, בנימוק שההחלטה התקבלה ע"י מי שמוסמך לקבלה בנוהל הראוי1" לא ממש הבנתי, אבל אם המקרים היחידים שבהם בג"ץ היה מתערב היו חריגה מסמכות או הליך לא תקין לא היתה בעיה (לא לי וכנראה גם לא לפוליטיקאים). ===>"אז המקרים הקיצוניים (אם כי, באופן טבעי, תופסי הכותרות) הם אלו בהם בג"ץ אכן נדרש לדון בהחלטות הממשלה. " טוב פה בדיוק הבעיה (שלא ממש רציתי להיכנס אליה אבל נו, מילא) איך מגדירים "מקרה קיצוני" והאם כל מקרה שבו בג"ץ התערב היה "מקרה קיצוני" שכזה? אם נקבל את החלוקה של יהונתן לימין ושמאל אז ימין קיצווני יגיד שלבג"ץ מותר מתערב רק אם היתה חריגה מסמכות או הליך לא תקין(לא יודע אם זה הכי קיצוני שיש, בכל מקרה זה יותר קיצוני ממני) שמאל קיצוני יגיד שמותר לו להתערב איפה שהוא מוצא לנכון, והעמדה שלי שמותר לו להתערב (חוץ מחריגה מסמכות וכו') במקרים שהיה זדון כלומר מקרים שבהם מטרת ההחלטה היא גרימת עוול או סוג של שוחד. אם לוקחים את העמדה הזאת אז חלק מהחלטות בג"ץ לא היו במקרים "קיצוניים". |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |