בתשובה ליהונתן אורן, 29/11/09 21:48
530952
באמת יש אנשים שרודפים אחרי האושר בצורה אובססיבית, ומנסים כל הזמן להשיג את מה שנדמה להם שיעשה אותם מאושרים. הרבה פעמים הם טועים, ולא רק שהם רודפים אחרי הנאות רגעיות ומבזבזים המון אנרגיה וזמן (וכסף) במרדף עצמו, הם גם לא נותנים לעצמם לעצור ולהתחבר לרגשות האמיתיים שלהם ולהכיר בהם (דבר שהוא בדרך כלל הכרחי בשביל אושר) והם נאלצים לשחק את הדמות שהם שואפים להיות או לזייף את הרגש שהם שואפים לחוות.

יחד עם זאת, בסופו של דבר אני חייב להסתייג מהדברים שאמרה שלי. האושר הוא כמעט ע''פ הגדרה הדבר החשוב ביותר בחיים (האושר שלי והאושר של אנשים אחרים). השאלה איך להשיג אותו היא סבוכה מאד, וכנראה שלרדוף אחרי רשימה של דברים שלכאורה הם התמצית של האושר זאת לא הדרך האידיאלית. אבל אני דווקא חושב שהבעייה הנפוצה יותר היא הבעייה ההפוכה - אנשים ששוכחים לחפש אושר, או לא מעיזים, או לא מגיעים לזה. אני רואה המון אנשים שעובדים בעבודה שהם לא אוהבים, נשארים במערכת יחסים גרועה כי הם לא מעיזים לעזוב, לומדים את מה שההורים שלהם רצו שהם ילמדו, עושים את הדברים שהם חושבים ש'נכונים' או שאמרו להם שצריך.

סיבות נפוצות להמשיך במשהו שלא גורם לך אושר הן פחד משינוי, ייאוש, הישבות בקונספציות מוטעות (שאין ברירה, שלא באמת טוב יותר במקום אחר, שמה שאתה עושה נחשב לטוב), הבושה הכרוכה לפעמים במה שמביא לך אושר, הקרבה מוצדקת או לא למען הסביבה, היעדר מחשבה ועיסוק ברגשות שלך, או סתם שמרנות. מן הסתם, לפעמים באמת אין ברירה או שאין משהו יותר טוב. אבל בדרך כלל אנשים באמת לא מעיזים לעשות את מה שגורם להם אושר, ואני חושב שבדרך כלל יש דבר כזה.

אני לא מכיר טוב עמים אחרים, אבל נדמה לי שהישראלים גרועים במיוחד בחיפוש אחר האושר. לא שאנחנו פחדנים או פרייארים (חס וחלילה), אלא שיש קונבנציות שכל כך מוטבעות בנו, שאנו מתקשים לראות את מה שאנחנו באמת רוצים. גם אנשים שנראה שדואגים לעצמם ולרווחתם תמיד, לוא דווקא מחפשים את האושר במקומות הנכונים. לפעמים הם רודפים באובססיה אחר הדברים שלא גורמים להם אושר, אבל הם חושבים שאמורים לגרום להם אושר. וכשהם לא מאושרים מהם, נדמה להם שהסיבה היא שלא השיגו מספיק. אז אולי לפעמים מה שנראה כמו חיפוש אובססיבי אחר האושר הוא למעשה התעסקות פחדנית או מוטעית בדברים שכביכול אנחנו אמורים לרצות. בכל אופן, נראה לי שבדרך כלל לא מתקיים חיפוש אחר האושר כלל, בודאי לא חיפוש מעמיק ואמיץ.

אה, ואל תחשוב שאני נאה דורש נאה מקיים - אני אישית נמצא במקום ובמצב שאני לא מאושר בו, ואני לא באמת מאמין שאני תורם בו הרבה לחברה. במקרה שלי זה הצבא, והגורמים להישאר הם מן הסתם בושה ופחד משינוי. אבל בכל זאת אני קצת מקיים - בסוף השירות הסדיר אני אנסה לצאת ממנו בכל דרך.
530955
באופן כללי, אני מסכים עם דבריך. נדמה לי שהבלבול - לא שלך, אלא הכללי - הוא בהגדרת האושר. נהוג לומר שאין לנו מילה מקבילה להגדרה של היוונים לאושר. מדובר על משהו מקביל ל"רווחה" במובן הרחב שלה: תחושה, מעמד בקהילה, אמצעים חומריים ובריאות. ראיתי כבר גם תרגומים של "אושר" יווני כ"peace of mind". נדמה לי שאושר במובן הזה יכול להתקיים רק בחברה פחות אינדיבידואליסטית ואנומית משלנו.
הפרויקט הגדול של הפילוסופיה - לפחות בחלקיה הרציונאליסטיים - הוא למצוא זיהוי, או לפחות לעשות רדוקציה, בין רציונאליות, אתיקה ואושר. עד כה נראה שהישגיה בעניין מוטלים בספק.
מנגד, האושר במובן המבוקר הוא "מה שטוב לי" במובן מאוד מצומצם. הוא מניח במרכז את "האני" והופך את כל המושגים המסורתיים לתלויים בו: האמת נתפסת כ"התאמה לאני האמיתי", החובה או המוסר הם "חובתי לעצמי". זאת תפיסה שבעיניי יש לדחות. לא קיים מין "גרעין של האני", והאמת, הצדק והמוסר הם דברים חיצוניים לנו.

אז לחפש את האושר - אני לגמרי בעד. למרות שגם אני נותן לפחדים ולייאוש לשתק אותי. אבל זיהוי האושר עם "מה שטוב לי" במובן הפשטני של "התאמה לגרעין הפנימי" שלי, נראה לי כטעות מסוכנת.

אם לא אכפת לך לשתף, באיזה דרכים תנסה לצאת מהמקום שבו אתה נמצא?
530957
הזדמנות להמליץ על "להיתקל באושר" של דניאל גילברט, ספר נחמד מאוד. (אם כי היו צריכים לתרגם את שמו האנגלי, Stumbling on Happiness, אחרת - אולי "פגישה מקרית עם האושר". סתם הצעה).
530966
אני ממש מבין את החשש שלך מתפיסה מוסרית אינדיבידואלית שעלולה פשוט להתאים את עצמה לאגואיזם טהור, ולהותיר את החברה שלנו נטולת סולידריות, טוב לב, אמפתיה ויושר. הבחירה מתי לעזור לאחרים ומתי לעזור לעצמי היא דבר שחייב להתבצע בכל חברה, וגם אני מרגיש שיש בשנים האחרונות איזו נטייה בעייתית לאגואיזם שאינו מתנצל, אגאיזם כאידיאל.

יחד עם זאת אני לא חושב שהצדק והמוסר הם דברים חיצוניים לנו. אני חושב שהם מוגדרים ע"י בני אדם, ואין להם שום קיום מחוץ למוחם ש בני אדם, אם כי ייתכן שיהיה טוב יותר לחברה שלנו אם נתפוש אותם כקבועים ולא כנתונים לבחירה אישית של כל אחד (אבל כך או כך זו הרי פיקציה - בסופו של דבר אנשים המציאו את זה).

אז לגביי, אני עתודאי בשירות סדיר, עוד 8 חודשים בקבע. אני הגעתי כבר לפני כמה חודשים למסקנה שהתרומה שלי למדינה במקום שאני נמצא בו היא כנראה קטנה יותר מהתרומה שתהיה לי בתור אזרח (פר ימי עבודה). מסקנה שהגעתי אליה לפני ויתר משנה היא שלא טוב לי וככל הנראה לא יהיה לי טוב במקום שאני נמצא בו, ובכלל במסגרת צבאית. למעשה, אני יכול לומר די בוודאות שהשירות הצבאי הזיק לי מאד, ואם הייתי יודע מראש איך הוא יהיה, אולי הייתי הולך לשירות לאומי.

יחד עם זאת החלטתי לסיים את השירות הסדיר, כי אני לא מרגיש שיש לי זכות מוסרית לקצר אותו. אבל בעוד 8 חודשים, אני הולך לנסות כל דרך לצאת מהצבא.

אני אתחיל מלהבין ולמצות את הדרכים הפורמליות - נדמה לי שיש אופציה להפרת חוזה, שבמסגרתה צריך לשלם איזשהו סכום כסף לצבא (שהוא החזר על התואר + פיצוי על ימי קבע). אם זה לא יעבוד, אני אנסה לבדוק האם הצבא הפר איזשהו סעיף בחוזה שלו כלפיי. אחר כך אני אנסה לפנות לכל מי שקשור לקבל ההחלטה הזאת, ולהסביר לו למה אני חושב שזאת תהיה טעות להשאיר אותי בצבא. אם כל זה לא יעבוד, כנראה שאני אעשה שביתה איטלקית כדי להוכיח שאני באמת לא מועיל, וחבל על הכסף של משרד הביטחון. כמובן שתוך כדי, אני אמשיך לנדנד למקבלי ההחלטות. בסופו של דבר, אם יהיה צורך, אני מוכן גם לצאת על 21, אם כי זה יגרום לי להרגיש קצת דפוק אחרי שסיימתי את כל השירות הסדיר.
530968
צדק ומוסר הם דברים חיצוניים לנו כאינדיבידואלים. לא התכוונתי לטעון שהם חיצוניים לנו כחברה או כמין האנושי.

אבל באיזה דרכים תנסה למצוא את האושר? (אני מחפש רעיונות).
530969
אה, זאת כבר שאלה אחרת.
יש כמה דברים שאני יודע שגורמים לי להרגיש מאושר ואפשר לומר שנותנים משמעות ועניין לחיים. אחד מהם הוא אמנות, בעיקר הלחנה, ציור, נגינה, ולאחרונה אני מנסה את מזלי בכתיבה (לא ברור מה ייצא מזה עדיין). דבר אחר הוא תחושת הצלחה והערכה מאנשים אחרים. וגם, אני מצטער אם זה נראה מאכזב - כסף. יש המון דברים שאני רוצה לעשות וצריך כסף בשבילם. למשל ליסוע לחו"ל, לקנות בית בגליל (עם גינה כלב וסוס כמובן), בגדים יפים, אוכל טוב, ועוד.

בגדול אני אוהב לעשות דברים יצירתיים, ויש לי כמה רעיונות שהייתי רוצה לנסות. למשל, ליצור כנפיים שמכפילות את תנועת הגוף בעזרת מנוע ומאפשרות לעוף בצורה שמרגישה טבעית, לקנות אי (ידעת שיש איים ממש זולים?) ולהקים פארק מים שבו המים הם מי ים שמורמים בעזרת אנרגייה זמינה, לבדוק האם יש אפשרות לשנות הוריקנים או להזיזם ממסלולם בשלבים מוקדמים ע"י הפצצה ממטוס (את הרעיון הזה קיבלתי מסרט), ועוד ועוד... אני יודע שחלק מהרעיונות נראים נאיביים, אבל שווה לבדוק. בקיצור, אין לי מושג מה אני הולך לעשות באזרחות, אבל זה לא יכול להיות גרוע יותר מהצבא. גם עבודה רגילה עם משכורת נאה זה נחמד מאד.
530970
אגב, יש לך המלצות מהעולם האזרחי?
530974
לא. האמת היא שאין לי כאלה. לא מעבר לבנאליות הרגילה.

התוכניות שלך נשמעות מאתגרות. ואם במקרה אתה משיג את האי הזה, ויש בו גם כמה נערות בביקיני, אני אשמח להזמנה לאיזה סופשבוע.
530997
שמעתי שבדובאי אפשר לקנות עכשיו איים בזול.

אולי כדאי להקים פארק מים מתחת למים- אז יש מים בכל מקום, ולא צריך להעלות אותם.

אני לא יודע אם אפשר להזיז הוריקנים באמצעות פצצה, אבל למה שלא תפציץ את העיר שבדרכו של ההוריקן, וכך להזיז את האוכלוסיה?

גם אני ממליץ מאוד על עבודה עם משכורת נאה.
531005
אני ממליצה על אבא עשיר.
531061
למה לא אמא עשירה?
531080
אמא עשירה שיש לה שליטה מלאה ברכוש שלה היא עניין נדיר הרבה יותר מאבא עשיר. למרות כל המהפכות, הקפיטל עדיין נמצא בידי הגברים.
531090
לגברים עשירים יש יותר בנים מאשר בנות?
531060
הכוונה להפצצה מעל הים, שלא אמורה להיות קטלנית.
531084
לא קטלנית אם אתה לא הוריקאן, זאת אומרת.
531120
כן, להוריקן עצמו זה אמור להיות לא נעים

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים