בתשובה לברקת, 08/02/10 10:21
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לדעתי הדיבורים האלה על "חזרה ליידיש" הם מוגזמים ואכן התרבות האמריקאית קרובה אלינו הרבה יותר. אני עצמי השקעתי כמה שנים בלימוד שפת היידיש המדהימה אבל על אף היותי אשכנזי פר-אקסלנס משני הצדדים מדובר בלימוד של תרבות זרה. מה יש לי ממורשתי האשכנזית? כמה ביטויים אולי, כמה מאכלים. נוכחותה של תרבות אשכנז מורגשת הרבה פחות מזו המזרחית אולי דווקא משום היותה תרבות שלטת בישראל ואולי משום מחסום השפה. "לחזור ליידיש" פירושו ללמוד אותה בעוד שמורשת מזרחית היא הרבה פחות לשונית, פשוט כי נוצרה שם פחות ספרות כתובה. תרבות מזרחית גם נתמכת בתרבות הערבית שבינינו בעוד שעולם השטעטל אבד לנצח. יש שיאמרו לטובה. אל תיטעו בכל מיני סיפורים נוסטלגיים. החיים בשטעטל היו קשים מנשוא עבור חלקים ניכרים באוכלוסיה. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
מורשת מזרחית היא פחות לשונית? אולי היא פחות כתובה, אבל השפה המדוברת והעשירה-מאוד ממלאת תפקיד נכבד בתרבות זו. (אולי בעצם לא "השפה" אלא השפות המדוברות; שכן קרוביי המבוגרים שולטים ב-2 דיאלקטים של ערבית ובעוד שפה זרה אחת לפחות, בד"כ צרפתית, חוץ מעברית). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אמת, פחות כתובה. בעצם למיטב ידיעתי מעט מאוד כתובה, ודאי ביחס למה שנכתב ביידיש וודאי ביחס למה שעומד על המדף לקריאה. וזה לא פלא, גם התרבות הערבית הסובבת אותם הפיקה הרבה פחות טקסטים ממקבילתה האירופית. הרומן הערבי, גיליתי להפתעתי לא מזמן, נולד רק בתחית המאה העשרים. מבחינת השפה המדוברת, כמה מיוצאי ספרד/ מזרחים היום שולטים בשפות יהדות זו? יש הרבה פחות תלמידי לדינו או ערבית-יהודית מאשר לומדי יידיש. נראה לי שמורשתם משתמרת ללא המרכיב הלשוני, אולי מן הסיבות שציינתי קודם. תמיכת התרבות הערבית בזו המזרחית והיות אשכנזיות הרוב הדומם והמתאדה בישראליות. מי יגן על הרוב מדומיננטיות המיעוט? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יהיו שיאמרו לך שהחיים כאן קשים לא פחות. מה שמטריד אותי יותר הוא שנראה שרק אני מתחלחל מול הגישה המבחילה של ה"מקופחים עלי אדמות": "העיתונאי והסופר הצעיר ניר ברעם דיבר באירוע על "הרצח הכפול שביצעו האשכנזים" - מחיקת התרבות המזרחית והתרבות שלהם עצמם. "בניגוד לתרבות המזרחית שדוכאה בבירור, האשכנזים הציונים רצחו את התרבות שלהם במו ידיהם" מי ישים עפר לפיו של האידיוט הטלביזיוני המלמלם הזה? הורינו (לפחות חלקם) ביקשו לשכוח את תבנית נוף מולדתם אשר הקיאה אותם ולבנות לעצמם מקום ועתיד חדש והנה צאצאיהם רואים בהם ז'דאנוביסטים שלא זו בלבד שרצחו את התרבות המזרחית אלא גם את תרבותם שלהם. ממש גינג'יס חאנים של התרבות. אני פשוט חייב לצטט כאן קטע המביא תמונה קצת פחות היסטרית והרבה יותר שפוייה של העבר, ואפילו אם יהא זה בבחינת קול במדבר מול גל עכור של רביזיוניזם פוסט-תרבותי: "אירוע נוסף שגרר דיון ציבורי סוער הוא הקמת קתדרה ליידיש באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1927 אושרה התכנית לייסוד הקתדרה ליידיש באוניברסיטה, אך זו נדחתה למועד לא מוגדר עקב התנגדות חריפה מצד גדוד מגיני העברית. לקתדרה נמצאו מתנגדים נוספים, דוגמת הפרופסור יוסף קלוזנר, מנחם אוסישקין ודוד ילין. כך קרה שרק בשנת 1951, 24 שנים לאחר אישור התכנית, נחנכה הקתדרה ליידיש בראשותו של דב סדן, מגדולי החוקרים של ספרות היידיש והספרות העברית. באופן מפתיע קמו בארץ אגודות עיתונאים וסופרים דוברי יידיש, ואף יצאו לאור עיתונים בשפה זו. "מועדון הסופרים והעיתונאים ביידיש בארץ ישראל" הוקם בשנת 1928 והוציא – עד שנת 1939 – 19 קבצי ספרות, שירה וביקורת21. מעניין לציין שבמקביל לאיסור העלאת הופעות בשפת היידיש ולמלחמת החורמה בשפה זו, ייסד בארץ המשורר המוערך אברהם סוצקבר, בתמיכתו של שלטון מפא"י דאז, את הרבעון הספרותי החשוב די גאלדענע קייט (שרשרת הזהב). ברבעון פורסמו יצירות ורשימות ביידיש. רבעון זה המשיך להתקיים במשך עשרות שנים, עד לשנת 1998." |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |