בתשובה לאסף רומנו, 20/02/10 13:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כאמור, אני, כנראה באופן בלתי מייצג באוכלוסיה כאן, לא התקשתי בקריאת הטקסט האמור. אי אפשר אבל לטעון טענה הפוכה, לפיה טקסט שאינו נהיר ממבט ראשון יגרום לך לקרוא אותו שוב ושוב ויידרש בשל זאת להיות בעל תוכן, בעוד שטקסט נהיר של רטוריקן ממולח יגרום לך לחלוף עליו ביעף ולהסתיר את העובדה שאין שם תוכן או שהטענה בעייתית? |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לאעדיףפשוטלהשמיטאתהרווחים?זהיגרוםלקוראלהתעמקבטקסטביעילותרבה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי. לי קל יותר לזהות כשלים בטקסט כתוב היטב מבטקסט, שגם לאחר כמה כמה ניסיונות קריאה איני מבין את תוכנו עד תום. אבל, האם זו המטרה - שאעמיק? נאמר לי פעם, ואולי הטעו אותי, שהמטרה של כתיבה פוקויאנית היא "לא לסגור את הטקסט לפרשנות אחת". הטיעון הזה נשמע לי סביר יותר לאור האידאולוגיה של הטוענים אותו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
את זה הייתי מבינה יותר כקביעה לגבי הכתיבה של לאקאן, או דרידה. פוקו דווקא עושה שימוש חד משמעי יותר ברטוריקה. הוא נעים יותר לקריאה מהרבה מאלה שכתבו עליו, ולכן מומלץ כמקור ראשון. אומרים שלכל סטודנט בתארים מתקדמים יש תקופה פוקויאנית, אולי זה בגלל שיש משהו מלהיב באופן שבו הוא מנסח דברים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
באמת יש אצלו משהו מאוד טרי ומרענן יחסית לשני האחרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נהפוך הוא. מספיק פעמים ראיתי איך אנשים נכנעים בפני טקסטים מקצועיים שהיו כתובים רע ורעיונות מעורפלים, רק בגלל שלא הסכימו להודות שאין להם מושג מה כתוב שם (וגם, בתחום שלי, לראות מהצד שכשמישהו מודה, הוא חוטף מתקפה על טפשותו ובורותו - עד שכמה שנים אח''כ השתנתה המגמה ופתאום כולם הודו שלאותו טקסט לא הייתה משמעות רבה במיוחד). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |