 |
|
 |
||
|
||||
 |
ובן לשנתון עוד יותר מוקדם בזמר ובבידור הישראלי עדיין מופיע באופן סדיר: שמעון ישראלי (1932). לפעמים בצוותא ת"א, לפעמים בחיפה, למשל במוצ"ש ה-6 במרץ. עבדכם ינכח וידווח. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ובכן, אפשר להבחין שהוא קצת פחות צעיר מפעם (מתקשה לפעמים למשוך הברות ארוכות, שמץ של רעד קל בידיים), אבל רק קצת. הוא שר ומדבר בקלות ובנינוחות, והבאס המיתולוגי עדיין רועם כשצריך. מתברר שהוא מגדיר את עצמו כשחקן יותר מאשר כזמר, ובהתאם המופע הוא של דיבורים (בעיקר על עצמו) לא פחות משל שירים. החומרים שלו טובים, יותר מכפי שחשבתי: השירים הסאטיריים (את רובם לא הכרתי) והמונולוגים עדיין עוקצים יפה, ובזכות מינון טוב של אירוניה עצמית הוא נחלץ מסנטימנטליות-יתר. ביתו אירית מלווה אותו בפסנתר חשמלי. יש לה מדי פעם שורה בשיחה פסאודו-ספונטנית איתו, ואז מבינים מה זה אומר שהוא שחקן, אבל היא באמת חמודה, והיטיבה לעבד את "עמוק עמוק העצב בעיניים" ואת "סתם יום של חול". הראשון הוא רגע שיא במופע: אחרי שהוא מקדים ומסביר למה הוא לא הקליט את השיר בעבר (אורלנד אמר לו שהוא צעיר מדי), הביצוע שלו מתחרה עם זה של אריק לביא. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
גם אצלכם הוא נתן רק קטע קטנטן מ"תורת היחסים"? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חשבתי שהוא שכח את המילים. גם ב''סתם יום של חול'' הוא לא שר את כל הבתים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לדעית השירים האלה נמאסו עליו מרוב שימוש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן. (אז מה, כולם כאן כבר ראו אותו לפני?) |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש והצהרת נגישות
|
© כל הזכויות שמורות |