בתשובה לטווידלדי, 08/03/10 11:43
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני רואה שאתה מסתובב סביב עניין ההסכמה עוד מהדיונים על קצב. ההנחה הבסיסית השגויה אצלך היא שבכל מקרה יש כאן עניין עם שני אנשים שווים, עצמאיים, בעלי עוצמה שווה ויכולת שווה לעמוד על שלהם. אתה ממש אינך יורד למורכבויות במצבים הללו שמציגה קמיר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ואני רואה שאתה מתעקש להחמיץ את הפואנטה ולהתעלם מהתוכן עוד הרבה לפני זה. (ובניגוד אליך, כנראה, אני אשכרה קראתי את הספרים והמאמרים של קמיר.) |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא קראתי את הספרים של קמיר אלא שלושה מאמרים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל בתוך כך עמדתך נהיית יותר ברורה עבורי. אני לא מסכימה עם עמדתה של קמיר בקשר לתיקון בחוק. אם רואים את התגובות במאמרה בynet ניתן להבין שיש לא מעט מגיבים שהלכו שולל אחרי הסבריה ומאמינים שמדובר באמת ב"חוק הגנת האנס כביכול" שבו הם מבקשים לתמוך. נראה אבל שאמונך באותם שופטים שידעו היכן מונחים הסייגים של המושג "גרמה" נעלם כאשר מדובר בחוק הקובע שהעובדה שהוא שיכור והיא שיכורה לא מתרצים דבר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ראשית, כפי שציינתי, מוצדק לבקש מקמיר לעמוד בסטנדרטים שלה עצמה. ולפי סטנדרטים אלו, הניסוח הוא הכל. כלומר, לדעתי הניסוחים שלה אינם טעות או חוסר-תשומת לב, אלא היא מתכוונת *בדיוק* למה שמשתמע מהם. שנית, ציינתי כבר קודם שהניסוח של אותו חוק אינו מוצלח בעיני, כך שטענתך השניה נופלת. ושלישית, נקודה נוספת שאני מנסה להבהיר פה, היא שבחוק *הקיים היום* יש די מענה לרוב הטענות שמעלים פה כדי להצדיק את עמדתה של קמיר *שצריך להחליף את החוק במשהו שונה לגמרי*. החלפת החוק שקמיר רוצה בה לא נובעת מנסיון לפתור איזו בעיה שיש בחוק, אלא מתפיסת עולם מאוד דבורקינית (והיא לא במיוחד מסתירה את ההשפעות של מקינון ודבורקין עליה, כפי שאפשר לראות היטב בכתביה), תפיסת עולם שאני, אפעס, מתנגד לה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה כבר יותר מעניין. למה אתה מתנגד אצל דבורקין ומקינון? אני שואל כי גם אני לא אהבתי את הגישה של קמיר ואת טיעוני התמיכה שלה בחוק שהיא מציעה, אבל כן אהבתי את הדיון התיאורטי שלה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
המממ... בוא נתחיל. מקינון: בעד: הצלחה מרשימה להכניס את עברות ההטרדה המינית ומניעתן למסגרת החוקים נגד אפליה. נגד: נטיה לראות את כל העולם כמלחמת מעמדות ו\או מינים, נטייה לשימוש בטיעונים לא נכונים עובדתית (הדוגמה הבולטת: פורנוגרפיה ו'סרטי סנאף') כדי לקדם את טענותיה, והתעלמות מהפרט לטובת המעמד: בעיניה הכל הוא יחסי כח קבוצתיים, והאדם בעצמו הוא די פרט חסר חשיבות בתוך המעמד שלו. וזה לא במקרה שהיא מתייחסת לגברים בתור כאלה שניחנו בטבע גברי מדכא. דבורקין: בעד - כמעט כלום. נגד: הנטיה שלה לראות את הכל כמאבקי כח חד-חד ערכיים, עד לדוגמה המפורסמת ב'משגל', שם היא בעצם מסבירה איךיחסי מין הטרוסקסואליים מרצון אינם אלא סוג של אונס הנועד "להפוך את האשה לנחותה פיזית: לשדר לה תא אחר תא את מעמדה הנחות"(אגב, קמיר שואלת ממנה די הרבה טרמינולוגיה), עד כדי כך שכשהיא החליטה לחיות עם גבר היא נאלצה להסביר שכיוון שהוא הומו והיא לסבית, אז אין ביניהם את מימד הדיכוי והשליטה שיש לזוגות הטרוסקסואליים. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |