בתשובה להוגג, 07/04/10 15:49
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אגב, למרות שאני רואה בדבריך סטייה מהנושא שהוא התייחסות האום והעולם לקסאמים של מרץ האחרון או אם תרצה הפצמרים של היום (גם הערתי הקודמת לעניין הרשעות חיילים ב"עופרת יצוקה" היא מענה לסטיה שלך מהנושא הזה), בכל זאת מסקרן אותי עניין הזרחן שחוזר ונשנה בתגובותיך, ומזכיר לי קצת את עניין האורניום המדולל שעליו נהג לדבר חסיד אומות העולם הידוע ערפאת. זאת מלחמה. למה זרחן לא וטי אן טי כן ? החוק הבין לאומי לא אוסר זרחן. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אתה טוען שהזרחן שימש כאן כ־flame-bait? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כן, אבל לא במובן הרגיל. כי הסיפור הוא, שפגז ה'מדוזה' הוא בכלל פגז עשן, ולא פגז הצתה (כלומר, הזרחן בו הוא בכמות קטנה יחסית, מיועד ליצור מסך עשן, והרבה פחות כמות וריכוז מאשר פגזי הצתה), ומי שיחפש ימצא ידיעה שבה הצלב האדום טוען במהלך עופרת יצוקה שלפי כל הסימנים השימוש הזה תקין. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אלע״ד. עד היום חשבתי (וכך גם נאמר לי לפני שנות-קצת-יותר-מדור עת הייתי חייל) ששימוש בזרחן כנגד בני אדם אסור על פי הוראות\אמנות בינלאומיות כאלו ואחרות המסדירות את דיני המלחמה. אם טעיתי אודה למי שיפקח את עיני - התגובות הלא ברורות מישראל נשמעות יותר כמו "לא היה" מאשר כמו "אין עם זה בעיה", אבל כאמור לא התעמקתי. לגבי תגובת האו״ם וגופים אחרים: מה שאני מנסה לומר הוא שהדיון בשאלה האם יש צורך לחקור טענות כלפי צה״ל וישראל לגבי דברים שנטען שהתרחשו ב"עופרת יצוקה" הוא מנותק לחלוטין מהשאלה באיזו מידה העולם מבקר את התנהגות החמס. להסב את הדיון לסירוגין לדרזדן\נגסקי ושניה אחר כך לעוטף עזה וחוזר חלילה זה פשוט לעשות רעש כדי להסיח את הדעת משאלה לגביה אין תשובה טובה: למה ישראל מסרבת בעקשנות לחקור בעצמה. הסיבה שמוּנָה גולדסטון היתה שישראל סירבה לחקור לפני כן. כעת, משהגיש את הדו״ח לבוא ולהגיד "אני דווקא מעוניין בחקירה אבל בעצם אני מתתנגד בגלל שזה יראה ככניעה ללחץ חיצוני" זה תירוץ עלוב. במלים אחרות: תגובה 539518 לא מתקבלת על דעתי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טיעוני ''לא היה'' של ישראל מופנים כנגד הטענה שנעשה שימוש בזרחן בשטח מאוכלס, שזה אסור. הסיבה שגולדסטון מונה הייתה קשורה לגוף שמינה אותו, מועצת זכויות האדם של האו''ם, הנמצאת בשליטה טוטלית של מדינות לא בדיוק אוהדות ישראל, שניצלה את ההזדמנות לעשות זעץ לישראל. לא יותר, לא פחות. זה לא מינוי של העצרת, ובטח לא של מועצת הבטחון. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא אמרתי "כן היה" אמרתי "בבקשה לחקור אם היה או לא היה, מה בדיוק היה, על אילו מטרות, האם השימוש היה תקין, אם כן נא להסביר, אם לא נא לבדוק מי אחראי לשימוש לא תקין וכן הלאה וכן הלאה. אני לא מאלו שאומרים שכשנשמעות האשמות צריך לרוץ ולתלות מישהו, אבל אבל בהחלט הייתי חש יותר בנוח לגבי ההאשמות שנשמעות על התנהלות ישראל לו לא התעקשנו כל כך לא לחקור בעצמנו. המנעות זו מחקירה עצמית גם מעמידה באור לא מחמיא את כל הדיבורים על "צביעות", "איפה ואיפה" וכולי. אנחנו רוצים שהעולם יתייחס לראשי החמס כאל טרוריסטים ופושעים1 ואל ראשי ישראל כאל מנהיגי מדינה מכובדים, ולכן הדרישה שינהגו בחמס ובנו לפי אותם כללים וחוקים היא מופרכת מעיקרה: אם אתה דורש שידונו את החמס באותה החומרה שדנים את ישראל, אל תיילל כשמתייחסים למנהיגי ישראל באותו יחס שמתייחסים לחמס. בכבוד. 1 שלגיטימי להתנקש בהם בבגדד ודובאי, עם או בלי דרכונים בריטיים |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
האמת היא שלמרות שאני חוזר ואומר שכרגע לא מעניין אותי מה ענו לדוח גולדסטון ומה כתוב בו, בגלל שכל הולדתו בחטא, רציתי לראות מה בכל זאת ענתה ישראל לעניין הזרחן שעליו אתה חוזר שוב ושוב. ואז חיפשתי בגוגל "זרחן" ו "גולדסטון", ולהפתעתי מצאתי בדוח גולדסטון עצמו את הפיסקה: "ועדת האו"ם מציינת כי השימוש בפצצות זרחן ובפגזים מתפזרים אינו עומד אמנם בניגוד לחוק הבינלאומי, אולם השימוש שעשתה בו ישראל באזורים עירוניים מעוררים תהיות." כלומר, אין על מה לענות. לפי הניסוח הזה ספק עם גם מה שאומר טוידלי לפיו אסול לפי החוק להשתמש בזרחן באזורים מאוכלסים נכון. אפשר לסמוך על גולדסטון שהוא לא היה משתמש ב"מעורר תהיות" אלא "בניגוד לחוק" ו "פשע מלחמה", לו היה לו בסיס. לעניין תגובת האו"ם, פשוט עניתי על תגובה קודמת שלך. לגלגת על דבריי ע"י כך שהתחלת להזכיר אירועים קודמים בהיסטוריה לאלה שהבאתי, ואיזה אייל אלמוני אף הגדיל לעשות והפגין "ציניות מושחזת כתער" בהולכו עד לאדם הקדמון. אמרתי: בו נסיים את הויכוח על ההיסטוריה שלגבי הרלוונטיות שלו יש חילוקי דיעות, ונלך למה שקרה הבוקר. היה פשע מלחמה. פצמרים מעבר לגבול על יישובים אזרחיים זה פשע מלחמה. אבל אין שום סיכוי שזה ייענין את האו"מ. לגבי מה שאתה אומר עכשיו, שזה שאחרים לא בסדר לא אומר שאנחנו לא צריכים להיות בסדר, על כך כבר היה דיון בזמנו (איני זוכר אם השתתפת בו), וטענתי המרכזית הייתה ש"בסדר" מוכרח להיות עניין ייחסי ולא אבסולוטי, וללא השוואה לאחרים ולמקובל, ה"בסדר" חסר כל משמעות. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |