בתשובה להאייל האלמוני, 11/05/10 10:36
 |
|
 |
||
|
||||
 |
ציניות היא דבר נחמד, אבל אתה מפספס כאן משהו. לצערי גם גדעון לוי מפספס אותו. לכאורה, הטענה של מר לוי סבירה: הוא לא מתיימר בכלל להיות אובייקטיבי, אלא להביא באופן מוצהר את עמדת "הצד השני", ובכך לאזן את הדיווחים המרובים מעמדת "הצד שלנו". בפועל, כשהוא מגמגם ומתפתל בהישאלו לגבי הלינץ' בראמאללה, אם ניקח דוגמא אחת, במקום להגיב עליו כמו בן אנוש רגיל ולהגיד בפשטות את מה שצריך להגיד, בלי "אבל" ובלי "אולי" ובלי שום הסתייגות - ובכן, *הרבה* אנשים הפסיקו לקרוא אותו, וכך הוא מאבד את מעט האפקטיביות שהיתה יכולה להיות לו. נדמה לי שיותר חשוב לו הדימוי העצמי שלו כלוחם ללא פשרות מאשר ההשפעה על הציבור הישראלי. אפשר אולי להבין את זה כפרס ניחומים לכך שהשפעתו לא גדולה ממילא וכתרופת הרגעה לתסכול שלו מכך, אבל קשה להצדיק את זה אצל אדם חושב. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אבל על כל גדעון לוי אחד יש מאה אנשי קונצנזוס שכשהם מדברים על מצבה המדיני-בטחוני-תדמיתי של ישראל "שוכחים" להזכיר שכבר יותר מ40 שנה אנחנו שולטים על עם אחר וממררים את חייו, מקימים התנחלויות בקירבו ונוטים לטרפד מהלכים מדיניים. אם אתה מחפש אוביקטיביות והתאמה למציאות, אתה צריך להתחיל אצלם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת בדיוק הגישה הגדעונלויסטית שתיארתי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זאת לא גישה, זו המציאות שבסיסה הוא הכיבוש וחוסר המעש המדיני (ולא הטרור, האינתיפאדות והמלחמות שהם תוצאה של מציאות זו). את המציאות הזאת ישראלים רבים מסרבים לקבל או להפנים והם חד-צדדיים לא פחות מגדעון לוי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מדבר כאן על המציאות אלא על הגישה העיתונאית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
יפה. אבל הואיל ויש גדעון לוי אחד על כל 100 אנשי קונצנזוס, היה ניתן לצפות שגדעון לוי ינסה להשפיע על אנשי הקונצנזוס לשנות את עמדתם. ואת זה הוא לא עושה. לאנשי הקונצנזוס יש את הפריבילגיה, מבחינתם, לותר על גדעון לוי. לגדעון לוי - אם הוא מעוניין לשנות את המצב הקיים1, אין. 1 אולי הוא לא. לך תדע. איזה מקום יהיה לגדעון לוי בתור לוחם הצדק חסר הפשרות, אם יום אחד יהיה כאן שלום? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(1) אם יום אחד יהיה כאן שלום, הוא יילחם על הצדק. שנאמר, "כולם מדברים על שלום, אף אחד לא מדבר על צדק". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר היום, צדק מעניין את לוי הרבה יותר משלום, לפחות יותר משלווה ואי-לוחמה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"נכון, קרו גם דברים טובים. אין יותר נשק במחנה, אין יריות אפילו בחתונות, ואין בעיות בין האנשים. גם מרחיבים את בית החולים, יש יותר כבישים ויותר ילדים בבתי הספר, יש יותר חוק וסדר ויש יותר ביטחון לאנשים. אבל לא בשביל זה נלחמנו כל כך הרבה שנים. לא בשביל זה נפלו כל הרבה חללים, לא בשביל זה הפכו כל הרבה לנכים. לא בשביל זה ישבנו בבתי הסוהר. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו כבר באמת הוצאה מההקשר: עוד ציטוט מהמאמר: "היו לנו מטרות גדולות ודבר לא הושג. כלום. מה שקרה בעזה הרס הכל. הייתם פה לפני הפלישה ואחרי הפלישה וכולנו היינו ביחד. לא היית מבדיל בין פתח לחמאס. היום, אם השכן שלך חמאס, אתה מלשין עליו. רוב האנשים שהולכים לעבוד בשלטון לא מאמינים בשלטון. הם עושים את זה בשביל 1,500 שקל. אין עבודה אחרת במחנה. כל מה שעושה סלאם פיאד ייהרס ביום אחד. עוד אינתיפאדה והכל ייהרס שוב, כמו אחרי 96'. " בהמשך: "הרשות קנתה הרבה מהצעירים ב-1,500 שקל לחודש, אבל אם האירופאים והאמריקאים יפסיקו את הכסף, הכל ייהרס." כזכור, בזמן "חומת מגן", במחנה הפליטים בג'נין הייתה הנהגה מאוחדת של כל הפלגים. יש לו סיבה לגיטימית מספיק לנוסטלגיה (שהיא, כידוע, מסנן ורוד על העבר). אבל עיקרה של הכתבה הזו הוא דאגה שהשלום הנוכחי (היציבות הנוכחית?) לא נשען על יסודות יציבים. הדאגה לצדק כאן משנית. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עיקר הכתבה הוא על כמה המצב בלי מחסומים ועם ''חוק וסדר'' הוא מייאש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זה ממש נקרא כמו פרודיה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לפי תחושתי רבים מה"שוכחים" שוכחים באמת. ובדרך כלל אין מי שיזכיר להם. ראה את התדהמה שתפסה רבים מהעם כששרון התחיל לדבר על כיבוש. הדעה הכללית הייתה ש"אנחנו? מה פתאום כבשנו?" | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
חוץ מהמשפט הראשון שלך, אני חותם על הכל. אם גדעון לוי היה שואל אותי, הייתי אומר לו את זה. אבל אני לא מדבר עם גדעון לוי, אני מדבר איתך ועם דרור. וגם אתה ודרור מפספסים משהו. נכון, גדעון לוי לא אובייקטיבי, הוא לא מסוגל לזהות מעשה טוב עם מי שעושה אותו הוא ישראלי, או מעשה רע אם מי שעושה אותו הוא ערבי. *אבל* זה שאתה (או דרור) לא קורא אותו אתה לא מעניש אותו, (או את שוקן; אם לא היית קונה את הארץ זה היה סיפור אחר), אתה מעניש את עצמך. אתה זה שלא קורא, אתה זה שלא מודע למה שהוא כותב, אתה זה שלא נותן לו להשפיע עליך. ההפסד כולו שלך. וזה נכון לכל מי שמחרים פובליציסטים מימין או משמאל. אני יכול להבין את מי שלא קורא את לוי בגלל שהוא משעמם, נדוש, חוזר על עצמו, צפוי או כל סיבה אחרת... אני יכול להבין את מי שלא קונה הארץ, מעריב או בשבע בגלל שהוא רוצה להחרים אותם, אבל לא *לקרוא* פובליציסט בגלל שהוא פעם כתב משהו שלא מוצא חן בעיניך (או אפילו לא נכון) זה פשוט לא חכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא דיברתי (לפחות כאן) על מה אני קורא. אני מסכים איתך לגבי "*פעם* כתב משהו שלא מוצא חן בעיניך (או אפילו לא נכון)" (הדגשה שלי). כאשר זה לא "פעם" אלא "הרבה פעמים", המסקנה שונה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עניתי ל<542807>. שם הוא בפירוש מדבר על להפסיק לקרוא. אמרת לי שפיספתי משהו.... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מניח שאתה מתכוון לתגובה 542807. יש לך הוראות שמפרטות איך ליצור הפניה כזו בטופס כתיבת ההודעה (למעלה). נסה לענות להודעה הזו כדי לקוראן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא מעניש אותו. אני פשוט מתעלם ממנו כי קריאתו לא מועילה להשכלתי: יש סיכוי גדול מדי שהתרומה תהיה שלילית (שקר בתור עובדה ידועה). גדעון לוי לא כתב פעם אחת משהו שגוי. אותה הפעם שבה הוא כתב משהו שגוי בצורה ברורה היתה (לפי תאורו של דרור, ואם הבנתי נכון) הקש ששבר את גב הגמל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אתה קורא רק דברים שמועילים להשכלתך? אז מה אתה עושה כאן? תמצא לי כותב שלא טעה אף פעם ואראה לך כותב שלא כתב שום דבר מעניין. אדם צריך להטיל ספק בכל מה שהוא קורא, ולהפסיק לקרוא אנשים בגלל שהם טועים זה לא דבר חכם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נדמה לי שמחרימי גדעון לוי טוענים להטעיות ולא לטעויות- תקנו אותי אם אני טועה. אני אינני חושב שגדעון לוי מטעה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הבעיה עם שעון שמראה את השעה הנכונה פעמיים ביום אי הידיעה מתי הפעמיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אינני קורא כל מאמר שלו במוסף הארץ אך מה שקראתי היו סיפורים על אנשים ספציפיים שנפגעו ממשטר הכיבוש או משטר השחרור-קרא לזה איך שאתה רוצה. לא ניתקלתי שם בעיתונאות שיקרית שהופרכה. זו העבודה העיתונאית העיקרית שלו. מאמרי הדעה שלו הם תחום אחר שאני מסכים עם רוב הכתוב בהם, אך הם לא עיקר עבודתו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חייבת להודות שכמו רבים ממכריי, הפסקתי לקרוא את גדעון לוי לפני שנים - מתוך שעמום. וכמובן בהרגשה שאנ יכולה לוותר על זה לעצמי: הרי אותי לא צריך לשכנע בצד שלו, אני שם ממילא. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |