בתשובה לאפופידס, 21/03/10 6:26
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כפי שכתב עומר, התכניות האלו לא עוסקות בתרבות (לא עילית ולא עממית) אלא ברכילות על "פעילי" התרבות. כמוכן, אין לי שום הערכה מבוססת על רמתם התרבותית והפרודוקטיביות החברתית של צופי התכנית (שאני נמנה עמהם). מה שמפריע לי הוא החשיבות המופרזת וחסרת הפרופורציות שמיחסים לכל הגה ותנועה של אנשי הבידור. נוצר הרושם כי דוגמנים ושחקני הבמה והאצטדיון הם חוד החנית של החברה האנושית. מדוע כל הילדים שואפים היום להיות דוגמנים זמרים ושחקנים ולא מגדלי קישואים, אופי לחם או נגרים? האם אתה משוכנע שאין לכך כל קשר עם העיסוק הבלתי מוגבל בעלילותיהם ואפילו בלבושם של ה"אלילים" הללו? יתכן שאין קשר והתופעות האלו הן בלתי נמנעות. גם כך, האם המצב הזה צריך לשמח אותנו? אפרופו ההקשר שלך, האם אתה באמת סבור שמי שמעביר זמנו במעקב אחרי חיי האהבה של דוגמניות ישראל, ימצא עניין לפנות זמן לנבוכותיו ונפתולי ההתבגרות של הולדן קולפילד? הצופה היצרנית שלך קראה בנעוריה את סאלינג'ר. האם אתה בטוח שהעובדה שבזמנו לא היתה בנמצא אלטרנטיבה דלת משקל וקלה לעיכול כמו התכנית של פינס לא תרמה לכך? האם אתה חושב שגם ילדיה יטרחו לקרוא את ה"תפסן"? הולדן קולפילד בוער בזעם חסר אונים כנגד החברה המנסה לחברת אותו לתוך ערכי מעמד הביניים שעל פיהם היא חיה. פינס מנסה לחברת את צופיו (שרובם ככל הנראה בני גילו של הולדן ק.) על פי ערכים ודפוסים שרובנו לא חי בהם ורוב צופיו לא יוכלו לחיות לפיהם גם אם ירצו בכך מאוד מאוד. צופיו וחניכיו של פינס עשויים להתפתח למבוגרים שתסכוליהם ימשכו הרבה מעבר לגיל הנעורים של הולדן ק. |
 |
 |
 |
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |