בתשובה לירון, 28/05/10 11:51
 |
|
 |
||
|
||||
 |
לשלטון יש עוצמה גם היום. העובדה שהשלטון האמריקאי הצליח לשכנע את הצבור לנהל במקביל שתי מלחמות שדי קשה לראות איך הן מגינות על ארה"ב ושעלו באלפים רבים של חיילים אמריקאים ובסכומים שהיו יכולים לצמצם את הגרעון האמריקאי במדה רבה היא עדות לכך, לא ראיה לכיוון ההפוך. אילו היתה מתרחשת מלחמה כמו מלה"ע היום היית רואה שגם מלחמה כזו ניתנת לניהול היום. בשנות התשעים גם מנהיגים כמו רבין וברק סברו שהצבור בארץ לא יהיה מוכן יותר לנהל מלחמות; בעשור הנוכחי ראינו שכשהוא חושב שזה מוצדק הוא מוכן לעשות זאת. למרות חששותיהם של ראשי צה"ל, הצבור היה מוכן לספוג נפגעים בחומת מגן, לבנון 2 ועופרת יצוקה - הוא רק לא היה מוכן שזה יקרה בלי להשיג מטרות. ארה"ב לא הופכת לשום מדינת רווחה אירופית. היא מוכנה לממן טיפ-טיפה יותר מתוך החשבון העצום והמנופח של הרפואה שלה. זה שינוי די זניח, במאזן הכללי של הדברים. ארה"ב לא נמצאת בחובות כי היא מוציאה יותר מדי על רווחת האזרח אלא כי היא גובה פחות מדי מהאזרח המרוויח. אם היא תבחר באינפלציה זה שווה ערך להטלת מס. אני מאמין שבמצב משברי גם העלאת מסים תתקבל שם בהבנה, כשם שכאן הצבור קיבל את הפגיעה בזכויות הפנסיה שלו והעלאת גיל הפרישה. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אין לי ספק שהציבור האמריקאי יקבל את ההתרוששות שלו בהבנה. אתה יכול לספר איך הציבור בישראל קיבל בהבנה את רפורמת הפנסיות למר נתניהו. הוא היה צוחק צחוק מהול בדמעות. זה נגמר בשבילו ב12 מנדטים כזכור. מבחינת דימויו הציבורי זה לא יגמר עד יום מותו. ביחס לארה"ב אני לא רוצה להכנס לויכוח הסטוריוסופי על השינוי בכושרה של לנהל מלחמות. צריך אולי להתבונן ביחס ביו התעוררות שיח "אסטרטגית היציאה" ומספרי האבדות. ההתנהלות הכלכלית בארה"ב ידועה היטב. מתחילת המאה העשרים ועד עכשיו תקציבי הממשלה, המיסים, החוב ביחס לתל"ג, והזכויות הסוציאליות גדלו. אתה יכול לקרוא לכך איך שאתה רוצה, ולהתיחס ערכית איך שאתה רוצה, אבל אלה הנתונים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מבחינת דימויו הציבורי זה לא יגמר עד יום מותו"? אתה מדבר על האדם שהציבור בחר בו לפני שנה לנהל את המדינה? אגב, שנים עשר המנדטים לא היו קשורים כלל להשגים הכלכליים שלו (או העדרם) אלא ליציאה שלו נגד ראש ממשלה לא מוצלח במיוחד אבל פופולרי להפליא. כשאתה נכנס למלחמה שלא היית צריך להכנס אליה, העובדה שמתעורר בכלל שיח "אסטרטגית יציאה" במקום השיח שנעדר על (אי) אסטרטגיית הכניסה היא ראיה לכוחו של השלטון. ג'ורג' בוש הצליח להכניס את ארה"ב למלחמה מיותרת לחלוטין בעיראק פשוט כי הוא החליט; העובדה שלקח להם כל כך הרבה זמן לקלוט את זה (ורבים לא קולטים עד היום) מראה כמה כוח יש לשלטון לעצב את התודעה. לגבי הנתונים שאתה מתאר, הם רחוקים מלהיות מדויקים. קח למשל את החוב ביחס לתמ"ג; החוב הזה היה בשיא היסטורי לאחר מלחה"ע ואחר כך ירד באופן מתמיד עד 1980 (אז הגיע לכ-30%). עם כניסתו לתפקיד של הכהן הגדול של "ממשלה קטנה שלא מתערבת ולא נותנת שרותי רווחה", מר רייגן, הוא התחיל לטפס עד שהגיע לכ-70% בסוף תקופת בוש האב. בתקופת הדמוקרט קלינטון הוא נעצר והחל לרדת; עם כניסתו של בוש הבן לתפקיד הוא ירד ל-58%, אבל בוש המשיך את המסורת והעלה אותו חזרה לכ-70%, ובנוסף תרם לנו משבר כלכלי שגורם להמשך העליה גם היום. בקיצור, הטענה כאילו יש איזו עליה רציפה בנתון הזה פשוט אינה נכונה. גם היום הוא נמוך בהרבה ממה שהיה פעם, והעליה בו לא היתה בתקופות של דמוקרטים מחלקי-שרותים אלא של רפובליקאים מקצצי-מסים. אגב, השעור הכולל של מסוי יחסית לתוצר נשאר די יציב מאז אמצע שנות הארבעים, ולא כפי שאתה מתאר - ראה כאן למשל: |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נכון, משנות החמישים שיעור גבית המס ביחס לתוצר קבוע פחות או יותר. אבל אם תתבונן בגרף הוצאות הממשלה ביחס לתוצר לכל אורך ההיסטוריה של ארה"ב, תראה מגמה ברורה של עליה. המגמה הזאת מתחזקת בדיוק במהלך המאה העשרים שבה הדמוקרטיה נכנסת להילוך גבוה יותר. נתון רלוונטי נוסף הוא הגידול בהוצאות החברתיות ביחס לתוצר: התקשורת האלקטרונית, ובמיוחד הטלויזיה, חושפים את הציבור בזמן אמת למצוקות ולפוליטיקה פופוליסטית שמאשימה את הממשלה בכל דבר ודורשת סיוע וחילוץ מיידיים. אפילו במקרים של שיטפון או דליפת נפט, הנשיא נמדד מיד באופן שהוא "מטפל" בבעיה. אם הציבור מתרשם שהנשיא מתעצל קצת בהתערבות והקצאת תקציבי סיוע - אבוי למעמדו הציבורי. אני חייב להעיר שהליכוד, מפלגתו של מר נתניהו זכתה רק ב 26 מושבים, ובלי שום קשר לשאלת היחס בין 27 ו 26 (שהיא חלק מההתלהמות המקובלת), רוב הציבור בהחלט לא בחר במר נתניהו. מספיק לקרוא קצת בטוקבקים המלווים כמעט כל מאמר שמזכיר את מר נתניהו כדי להתרשם שהציבור לא שכח ולא סלח. מה שקרה לנתניהו הוא תמרור אזהרה לכל פוליטיקאי שינסה לעצור גלישה של המדינה לפשיטת רגל לפני שמגיעים לסך התהום עצמה והציבור יכול לראות את התנינים ממתינים למטה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שיש עליה, אבל מגמת העליה לא מתחילה (כפי שתארת קודם) מהפופוליזם של התקשורת האלקטרונית אלא מאמצע שנות השלושים, כלומר הניו-דיל. המערכת האמריקאית הגיעה למצב שהצבור האמריקאי לא היה מוכן לסבול, והיא שינתה כיוון. זה לא הפך אותה למדינת רווחה בנוסח האירופי, רק למדינה קפיטליסטית קצת פחות קיצונית. הנשיא בהחלט צריך להמדד (גם) על האופן בו הוא מטפל באסונות - בין אם הם מעשה ידי אל-קאעדה, הוריקן או BP. אם עיר מרכזית בארה"ב מוצפת, הנשיא צריך לטפל בזה. אם מפרץ מקסיקו מוצף בנפט ו-BP לא מצליחה להשתלט על הדליפה הנשיא צריך להפעיל את חיל ההנדסה או כל כוח אחר שברשותו כדי לעצור את זה. נשיא לא נבחר כדי לשבת בחדר הסגלגל, להתבונן באסונות על מרקע ה-CNN ולצקצק בלשונו אלא כדי לפעול. על אף העובדה שאין לנו היום, לשמחתי, בחירות ישירות לראשות הממשלה, הצבור בהחלט בחר בנתניהו. אם טוקבקים הם הקריטריון שלך, אז "הצבור" (כלומר אלה ששנאו אותו כל הזמן) לא שכחו ולא סלחו לו גם על רצח רבין - אישום קצת יותר חמור. למרות זאת, בכל סקר דעת קהל שנערך כאן בשנים האחרונות הוא חוזר ומופיע כמי ש-"הצבור" רואה כמועמד המועדף לראשות הממשלה. אגב, את הצעדים ההם הוא ביצע כשהמדינה היתה קרובה למדי לפשיטת רגל והצבור בהחלט היה יכול לראות את התנינים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שיפה באינפלציה זה שהיא מס שמוטל לא רק על אזרחי ארה''ב אלא על כל מחזיקי האג''ח הממשלתיות, כך שאזרחי ארה''ב אמורים להעדיף אותה על פני העלאת מסים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
בלי ספק, אם כי כדאי לזכור שיש לאינפלציה גם עוד השלכות פחות נוחות. האמת היא שיש משהו אפילו יותר טוב: פיחות. זה דופק את כל הזרים ופוגע רק מעט בתושבי ארה"ב (סחר חוץ מהווה רק כעשרה אחוזים מהקף התמ"ג האמריקאי). הבעיה היא שקשה יותר לבצע את זה, בפרט לנוכח ההתנגדות הסינית העיקשת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
איך מבצעים פיחות כאשר המסחר במט"ח חופשי, אם לא ע"י תהליכים אינפלציוניים? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אפשרות אחת היא להצליח סוף סוף לשכנע את הסינים שיהפכו את הסחר ביואן (או איך שקוראים לו היום) לחופשי. זה יחולל פיחות מרשים מאד מול היואן. בכל מקרה לא התכוונתי לזה במלוא הרצינות. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |