בתשובה לשוקי שמאל, 07/06/10 1:59
 |
|
 |
||
|
||||
 |
א. אני מסכים. את השגותי לגבי ההצעה פירטתי אצל קרני. ב. תעלול השרפרף לא עמד לעלות לנו באובדן קרדיט בינלאומי בסדר־גודל אסטרטגי, אז מן־הסתם להתנצל עליו לא שינה הרבה. גם היה הרבה יותר ברור לכולם עד כמה הוא מפגר. ג. אני לא חושב שזה מה שקרני אומר בכלל. אני ממליץ שוב על 2-3 הרשומות האחרונות שלו בנושא. הוא אומר שארדואן הוא מנהיג שקול ומחושב שקיבל החלטה אסטרטגית להביא את טורקיה לעמדת מנהיגות בעולם המוסלמי, מכיוון שהמערב חסום בפניו. השפלת ישראל ובריתות עם מדינות וארגונים באזור שמצאו את עצמן מחוץ לקונסנזוס המערבי (אירן, סוריה, חמאס) מהוות את הגישה המיידית לעמדה כזו, ופרשת נאבי מרמרה היא הצלחה משמעותית בדרך. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ג. OK. ולכן ארדואן לא ישנה את המגמה שלו בגלל מהלך "מתוחכם" של ישראל. מה שנותר לישראל הוא לפעול באופן כזה שיעלה למקסימום את המחיר של המהלכים היותר מסוכנים בארסנל של ארדואן (שימשיך לקלל ובלבד שלא ישלח את הצי שלו לעזה). התנצלות גורפת לא תשיג דבר בכיוון הזה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הוא לא ישנה את המגמה שלו, אבל ספק אם שוב תקרה בדרכו הזדמנות יפה כמו זו. עדיף להגיע לעימות בתנאים הנוחים ביותר לנו, והתנאים הנוכחים כמעט חסרי־תקדים בחוסר־הנוחות שלהם. או אולי לא. אם אכן העימות עם טורקיה בלתי־נמנע, לא ברור לי בכלל אם הזמן משחק לטובתנו או לטובתם. ארדואן מתנהג כאילו עכשיו הזמן האופטימלי מבחינתו לעימות, אבל זה לא אומר שזה נכון. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |