בתשובה לדב אנשלוביץ, 27/01/02 6:41
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 54517
בראיון, בניגוד לפרסומת, המסר אינו מעוצב בלעדית על ידי המרואיין אלא תוצאה של שאלות המראיין. המראיין לא נולד אתמול ומודע לכך שהמרואיין רוצה להעביר מסר מסויים ולכן אמור לשאול שאלות שיכווינו את הראיון. כלומר, אני מוצא שהאנלוגיה המתאימה אינה דווקא לפרסומות אלא לתוכנית כולבוטק בה רפי גינת מתחקר את התעשיין היושב מולו ומעמיד אותו גם בפני שאלות מביכות ונוקבות. לכן, אני עדיין לא מקבל את הטיעון כאילו ראיון שווה בערכו (או אפילו מתקרב בערכו) לסוג של לוחמה פסיכולוגית.

המסמך שגלעד ברזילי תרגם וקישרתי אליו הינו מסמך המפרט כשלים לוגיים נפוצים. אחד מהם הוא התקפה אישית, כשל אחר למשל הוא "טיעון בשם המוניטין":
במלבן הקודם הסתמכת על המוניטין של בריטניה בטענתך ש"אם בריטניה צינזרה שידורי תעמולה אז מדוע לא אנחנו?". אבל טענתי היא שבעצם ביצעת "הרחבה של אנלוגיה":
כיוון שבמלבן זה אני טוען שאין דין ראיון כדין שידורי תעמולה.
? What crap is it 54519
Could you give reasons why this is not a valid argument?
He demonstrates a reasonable defense against Psychological warefare, and what you do?
You rename it, and say it is an extension of an analogy.
What the hell are you talking about?
Is it not a precedential instance?
Please note the all the Anglo-american law is based on the pragmatics of precedential instances
Could you give any reasons what is wrong about precedential cases applying to similar circumstances?
Man, is this bullshit necessary? and for whom?.
? What crap is it 54524
Why did US ban any interviews with El-Kaida speakers?
In interviews, like in any other suggestive circumstances, one can be induced by the speaker's retorics and suggestions.
Giving a propagandist broadcasting resources to deliver his messages is nothing but allowing his propaganda to capture his target audience

Are you out of your mind?
למען נפשות ילדינו הרכות 54525
למענך אחזור על הטענה: אין דין ראיון כדין שידור תעמולה. שידור תעמולה נשלט על ידי המשדר - הוא קובע באופן בלעדי את התוכן ומעצב אותו כרצונו. לעומת זאת, ראיון נשלט על ידי המראיין ולא המרואיין, המראיין יכול לקטוע את המרואיין אם הוא חש שדבריו הם תעמולה ולא תשובה לשאלתו, הוא שואל את השאלות ואמור לשאול גם שאלות נוקבות. התוצאה היא סינרגיה של השניים. זה ההבדל. לכן, אני טוען שהאנלוגיה אינה תקפה.

אשר לכותרת ולסיפא, אני לא אשלח אותך לשטוף את הפה בסבון, אבל לא ראוי במיוחד.
Hypnotizing hissing of a snake 54530
An interview can be far more effective than a monologue, once assuming the format of a lively dialogue

It contains turns - to encompass wider scope - and
emphases for focusing. These, mind you, are not self-initiated but initiated by the other person, to capture attention and to gain access for propoganda through current issues of interest

And furthermore, it withdraws attention from questions not asked, such as "why did you respond with war to Barak offers of much more than initially agreed upon"

Since it gives the illusion of responding to current
agenda, it has an "actuality value" which can still endow a worn-out propaganda with a disguise of confronting important issues.
נחש משקפיים 54531
אמנם אתה מתעסק בתקשורת ואילו אני, אפילו לא בתקשורת מחשבים. אבל כאדם אינטיליגנטי קשה לי לקבל את טענתך.

כאשר אני צופה בראיון, מתוך מודעות להקשר, להיסטוריה, למרואיין, אני מאמין שאני מסוגל לעמוד ב''מתקפת הפרופגנדה'', שגם היא עוברת מודרציה לא-מבוטלת על ידי המראיין. אם אדם אינו מפעיל את מוחו בעת שהוא ניזון מהתקשורת הרי שכל שידור הוא בבחינת תעמולה. מאותה סיבה, אגב, אני מתנגד לנורמה של אי שידור תמונות וראיונות עם פוליטיקאים סמוך למועד הבחירות. יש בזה מן הפטרנליזם כלפי הצופה כחסר ישע שאינו מסוגל להבחין מימינו ומשמאלו.

כמו שאמרתי, אני חש שאני אדם אינטיליגנטי ומסוגל לקלוט מידע רבים, להפעיל את מערכות הסינון שלי וליצור לי תמונת עולם. גם הצעדים האמריקאים בצינזור קלטות אל-קעידה נראו לי טפשיים וחסרי תוחלת (בעולם של טלפונים לוויניים ודואר אלקטרוני יש דרכים יותר מוצלחות להעביר מסרים אם רוצים). האנושות מתבגרת, לאט לאט, אבל הגיע הזמן להפסיק לנסות להגן עלינו מפני היכולת לחשוב.
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 54560
לא ידוע לי גם על כך שהיטלר רואיין עבור הבי בי סי ונשאל שאלות נוקבות.
וגם לא צרצ'יל ברדיו ברלין.
וגם לאעומר מנהיג הטאליבן או בן לאדן ב cnn וכו' וכו'.
אלה תמונות כל כך אבסורדיות שאין הן עולות על הדעת כלל.
חוץ מאשר אצלנו . . .

עצם הופעתו של האויב באמצעי התקשורת שלך נותנת לו לגיטימציה ומשרתת כך את מטרותיו.
ואנחנו יודעים גם שאם לא תפריע ממש למרואיין לדבר (כמו שעושים במקומותנו ליריבים פוליטיים של העיתונאים), הוא יצליח להעביר את המסר שלו ללא כל קשר לשאלות שיישאל.
היהפוך דב עורו? 54563
אני לא מבין משהו מאוד בסיסי אצלך. ניקח את המשפט:
"עצם הופעתו של האויב באמצעי התקשורת שלך נותנת לו לגיטימציה ומשרתת כך את מטרותיו."
כיצד הראיון משרת את מטרותיו או נותן לו לגיטימציה, כאשר אתה - דב אנשלוביץ - מודע לכך שמבחינתך הוא האויב? מה, אתה עשוי להתבלבל? לשכוח שהוא האויב? אני באמת ובתמים לא מבין.
היהפוך דב עורו? 54571
אני מוכן להאמין לך שאתה לא מבין, אך לצערי, איני יכול להסביר יותר ממה שהסברתי, וכל הסבר יהיה חזרה על דברים שכבר אמרתי, כמו שאת תהייתך זו היא בדיוק חזרה על דברים שאמרת קודם ושעליהם עניתי כמיטב יכולתי.
היהפוך דב עורו? 54613
דב אנשלביץ ושיכבת ה HARDCORE אולי לא. אבל חלק גדול מאוד בהחלט מתבלבל, מתחיל להרגיש רע עם הכיבוש האכזרי ועם ההתפלפלויות של מדינאי או איש טרור שנותנים במה לרעיונותיו על המסך או בשידור, ולפתע יש עוד אדם שספק קטן מחל לחלחל בליבו על צדקת המאבק שלנו בפלסטינים (בלי קשר להאם האו צודק או לא עכשיו) או על הדרך שבה אנחנו מנהלים מאבק זה.

אני לא רוצה שקרייני טלוויזיה ישראלים יזדהו בשידור עם פוליטיקאי פלסטיני שתומך ברצח ישראלים (או יהודים ישראלים שתומכים בכך!). ואני לא רוצה לשמוע משנת לאומנות פלסטינית על גלי האתר לאחר תגובה ישראלית על פיגוע כזה או אחר! ...אם מה שאני רוצה מעניין מישהו בכל אופן..
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 54567
בן לאדן אמנם לא התראיין ב- CNN, אבל הם שידרו קלטות פרופוגנדה לא-ערוכות שלו...! אני בטוח שלו היתה להם הזדמנות, הם לא היו מהססים לראיינו.

להזכירך, דוברים עירקיים רואיינו בתקשורת האמריקאית בזמן מלחמת המפרץ.

הדוגמאות האחרות שהצגת הן מתקופה בה התפיסה לגבי התקשורת בכלל, והתקשורת בזמן מלחמה בפרט, היתה שונה לחלוטין. באותה תקופה, גם כתבים המתארים את סבל העם היריב היו נחשבים לבוגדים. אתה יכול לתאר לעצמך כתב בריטי מדווח מאדמת גרמניה על סבל האזרחים הגרמניים בזמן ההפצצות במלחה"ע השניה? אבל זה בדיוק מה שקרה במלחמת המפרץ, ובמלחמה הנוכחית באפגניסטן.

לא רק בנושא התקשורת השתנו תפיסות. גם הרעיון של הצנחת מזון על מחנות פליטים של מדינה בזמן מלחמה נגד השלטון באותה המדינה ממש היה "כל כך אבסורדי שלא היה עולה על הדעת כלל".

כמו-כן יש להזכיר כי ממשלת ישראל מעולם לא הכריזה על ערפאת או על הרשות, באופן רשמי, כעל יריבים. בזמן אותו ראיון, ערפאת אפילו לא הוכתר בתואר "לא רלוונטי". השיקולים לכך הם ודאי פוליטיים, אבל אתה מצפה מעיתונאים להיות קדושים יותר מהאפפיור?
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 54569
העובדות שאתה מביא פשוט לא נכונות.
אמנם הייתה קלטת אחת של בן לאדן ששוררה ע''י אל ג'זירה עם תחילת המערכה, ואז היו גם כמה הופעות ספורות של הטאליבן. אבל זה היה תקופה מאד קצרה, ולאחריה שוב לא הופיעו דוברי האויב. תחנת אל ג'זירה בקבול הושמדה במתכוון כדי להבטיח שלא תצאנה הודעות של האויב גם בדרך זו.
אשר למלחמת המפרץ, שוב אתה אומר דברים לא נכונים. קודם לתחילת המערכה עוד ראינו את שר החוץ דאז טארק עזיז מופיע בטלויזיה, אך הוא נעלם מיד לאחר פתיחת המערכה. לא היה עולה על הדעת כלל לראינו. סאדם חוסיין שנעלם, לא הופיע בדברים אפילו בטלויזיה העירקאית, אם כי כל הזמן הופיע שם דובר מטעמו. לא היה שום ראיון עם נציג עירקי והאמריקאים הקפידו על כך מאד.
היה עיתונאי ששכתי את שמו שישב במלון בבגדד ושידר את אשר רואות עיניו שם, יותר נכון את מה שהערקים רצו להראות. על הופעה זו נמתחה ביקורת קשה, ונראה שלהבא לא נראה יותר דברים כאלה.
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 55217
נו - בדיוק כפי ששיערתי, הסיבה לכך ש- CNN לא שידרו ראיונות נוספים עם בן-לאדן עד כה היתה, שלא היה להם מה לשדר. ברגע שהיה מה - הם שדרו:

שים לב לכך שבניגוד לראיון עם ערפאת, כאן המראיין הוא לא "מהצד היריב", ואינו מנסה להתווכח או להתעמת עם המרואיין - כלומר, התוצאה הרבה יותר קרובה לתעמולה נטו. ובכל זאת, הקלטת שודרה.

גם האמריקאים "לא שפויים" כמונו? או שחוקי המשחק השתנו?
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 55219
המלחמה באפגניסטן הסתיימה. האויב הזה הובס ובן לאדן הפך לקוריוז חסר חשיבות גם אם הוא עדיין חי. (כשהמלחמה התנהלה פגעו האמריקאים בתחנת אל ג'זירה בקאבול, כפי שספרתי.)
היעדים הבאים עיראק ואיראן. אם ארצות הברית תחליט להמשיך לחלק העיקרי של המערכה בטרור (דבר, שבעיניי מוטל בספק רב), והקרב יימשך, תחדל ארצות הברית אחרי כמי ימי הסתגלות לשדר את תעמולת הארצות אלה.
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 55220
אשר לתעמולה ישירה או דרך מראיין, התייחסתי לכך אתמול בתשובתי לנתנאל, אחרי ששלח אותי לקרוא ב ''הארץ'' תעמולה נטו של האויב.
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 54575
"לאן הלכו אשכול, דיין ושאר חברי הכנופיה? הם ברחו למקלט כמו עכברים. השאירו אתכם דלק לקרב. הפקירו אתכם לגורלכם."

אני צעיר מכדי לזכור את זה בעצמי, אבל זה ציטוט מקרי אך מדוייק משידורי "קול הרעם מקהיר", שידורי התעמולה ששודרו בעברית עילגת ע"י תחנת רדיו מצרית במטרה לרפות את ידיהם של חיילי צה"ל בסיני. ממה ששמעתי, השידורים האלה שימשו גם אז אתנחתא קומית עבור החיילים שנהנו מאד להקשיב להם ולהתגלגל מצחוק. אני מסכים עם ערן בכך שהטענה שעצם שמיעת מסרים מטעם האויב מהווה סכנה אמיתית למורל העם, מבליעה זלזול בוטה באינטליגנציה של השומעים אשר כביכול אינם מסוגלים לשפוט את אמינות הדברים בהקשר בו הם נאמרים. יש בזה לדעתי גם סוג של הודאה באשמה מטעם הגוף המצנזר, שכן בצינזור הדברים הוא כביכול מאשר ששקיפות מלאה תחשוף את ערוותו של מישהו לעיני כל.

צנזורה של האויב בעת מלחמה היא התעסקות בסימפטום במקום בבעיה. אם ההנהגה המקומית לא מצליחה לשכנע את רוב הציבור בצדקת הדרך שבה הולכים, הרי שזו הבעיה האמיתית והיא עמוקה הרבה יותר ממה שאפשר לפתור באמצעות צנזורה. במצב כזה, הפעלת צנזורה צפויה אפילו להחמיר את הבעיה עוד יותר, שכן הציבור הספקן-ממילא ישאל את עצמו מה עוד מסתירים ממנו מנהיגיו ולמה בעצם עליו ללכת אחריהם למלחמה בזמן שמונעים ממנו אפילו לשמוע את עמדותיו של הצד השני.

ודבר אחרון, שוב אצטט את סר האמפרי המנוח שהסביר לשר שלו שאסור בשום אופן לנסות ולהסתיר מהעיתונאים את מה שהם יגלו בין כה וכה מאוחר יותר. אם ערפאת ינאם או יתראיין עבור הציבור הישראלי ולא תימצא בישראל תחנת טלוויזיה שתסכים לארח את הראיון הזה, הוא ישודר במקום אחר והתקשורת שלנו תפרסם את הדברים במלואם בין כה וכה. אפילו לשיטתך עדיף כבר שמולו ישב מראיין שלנו ולא מראיין פרו-פלסטיני שרק ירים לו להנחתות בלי לשאול אותו שאלות קשות שלפחות יגרמו לו קצת להזיע.
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 54577
הבעייה היא שמרואיינים פוטנציאליים דורשים לעתים לסכם מראש מה יהיו השאלות. ואז, גם אם הם יתירו שאלה קשה או שתיים, יש להם די זמן להכין תשובות מתחכמות/מתחמקות.
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 54579
בשתי מילים: אז מה?

ביור מילים: עיצונאי סביר יתווכח עם מרואיין שכזה ואולי אפילו יסרב לראיין אותו, שהרי הוא בעצמו לא רוצה להיות צינור אלא עיתונאי, ואמורה אפילו להיות לו מידה מסוימת של אתיקה. אבל יתרה מזאת, עדיין לא השתכנעתי מה הנזק האפשרי.

במקום אחר טען דב (במקרה הספציפי הזה), אם הבנתי נכון, כי הסכנה היא שערפאת יראה לנו "נלעג מדי" ואנחנו נהפוך לשאננים. מה אומר? "לא נראה לי", בלשון המעטה.
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 54581
תגובתי התייחסה לפסקה האחרונה בדבריו של אסף, לא לשאלה הכללית יותר.*
הלוואי והייתי יכולה להצטרף לדעתך על האתיקה של עיתונאים. יש עיתונאים שיפעלו כפי שאמרת- יתמקחו על השאלות, ואם צריך גם יסרבו לראיין. רבים אחרים לא יצליחו להתגבר על הסיכוי ל"סקופ"- ראיון בלעדי עם אותו אדם. ויסכימו לכל תנאיו של המרואיין. היו מקרים כאלה, אם כי אין לי דוגמאות ספציפיות כרגע. הנמוק-תירוץ שלהם במצב כזה הוא בד"כ, שיש ערך לראיון כדרך להבין או לאסוף מידע על האויב. וכמובן- זכות הציבור לדעת.

*לגבי שאלה זו, אני מסכימה איתך שלא ייגרם נזק מהראיון. אבל מה התועלת שבו?
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 54583
לא נראה לי שעיתונאי ישתמש בטיעון "לאסוף מידע על האויב"... בכל מקרה, גם אם עיתונאי נדרש למסור רשימת שאלות מראש, הרי שהוא יפרסם עובדה זו. אבל זו כלל לא הנקודה - הנקודה שלי היא שמלכתחילה ברור לצופה מול מה הוא ניצב, ושהמרואיין אינו משורר השופך את ליבו אלא פוליטיקאי ממולח. אסף הזכיר כאן את שידורי "קול הרעם" ממצרים. האם אותה "לוחמה פסיכולוגית" פגעה במשהו? במקרה הטוב היא הייתה נושא לבדיחות.

שאלת מה התועלת? זכות הציבור לדעת? סקרנות? איזה תועלת יש במדור שירה בעיתון? איזה תועלת יש כלל בעיתון, חוץ מלעטוף את הדג של מחר?
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 54584
אני כן זוכר את "קול הרעם" ואני כן הייתי בין אלה שהתפקעו מצחוק. אבל היה אז קל לצחוק. מלחמת ששת הימים הסתיימה לאחר שלוש או ארבע שעות. אני כחייל סדיר ידעתי זאת, וכל הציבור ידע זאת רק בתום היום, כשהופיעו הרמטכ"ל ומפקד חיל האוויר וסיפרו לציבור מה היה. אנשי "קול הרעם" ניזונו מאמת אחרת, ולפיה ארגנו את תוכניותיהם. זה היה מקרה מאד מיוחד ונדיר בתולדות המלחמות ואי אפשר ללמוד ממנו שום דבר.
אני יודע על סיפורים אחרים של השפעות חזקות שהיו לשידורים סוריים בעברית על מורל האזרחים במלחמת יום הכיפורים.

ובאופן כללי, אני מתפלא עליך ועל כל אלה שמתווכחים אתי בעניין זה. איך זה שבעולם אף אחד לא מבין את הדברים האלה שאתם אומרים ? אתם הכי חכמים ?
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 54590
The British people was rather confident in his war efforts to defend its freedoms
and values
So were the Americans.
Nevertheless, free-speech rights for the enemy's views
was not part of the war effort, since
words can sometimes themselves be a hostile act
Please note that even the worst scum of earth and the
greatest bastard can
often utter eloquent claims to confuse its audience
שיחה עם עיתונאי פלסטיני בכיר 54602
ואתה ללא ספק אחת הדוגמאות הטובות (או הגרועות) ביותר לאדם כזה.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים