בתשובה לירון, 18/06/10 11:04
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני לא מקבל את הקביעה "...תכונות אלה אינן חזקות כמו מנגנון של תחרות וכסף". אני חושב שהכל תלוי בסיטואציה הספציפית. למשל תחרותיות יתר עלולה להעכיר את האווירה והרוס את אווירת הצוות וכד'. בהרצאה שהעלמה קישרה אליה הדובר מציין במפורש מס' פעמים "מעבר לגבול מסויים", כלומר להערכתו התופעה שהוא מתאר נכונה לגבי אנשים שמרוויחים מספיק כסף עד כדי שהכסף הופך להיות מבחינתם פחות אטרקטיבי, וגורמים אחרים נעשים משמעותיים יותר. דוגמא אחת (שמופיע בהרצאה) היא תנועת הקוד הפתוח שהיא דוגמא לקהילה "מריטוקרטית" שמייצרת הרבה מוטיבציה ותחרות ללא שום גמול חומרי. אני תרמתי מספר פעמים קוד לפרוייקטים פתוחים או שחררתי קוד או תוכנה שיצרתי בחינם. תמיד כשעבדתי על דברים כאלו הייתה לי הרבה יותר מוטיבציה מאשר בעבודה בגלל שיכולתי לכתוב קוד *כמו שאני רוצה*, ולא לפי אילוצים עסקיים או אחרים של החברה שאני עובד בה. גם הערכת התודה והפידבק החיובי מצד משתמשים או מתכנתים אחרים תרמה הרבה למוטיבציה. בחלק מהמקרים ביליתי תקופות של עבודה מאוד נמרצת בשעות הפנאי לאורך שבועות עד השעות הקטנות של הלילה, ואפילו תוך קיצוץ בשעות שביליתי בעבודה. בכל המקרים שהייתי לי רמה דטמה של מוטיבציה בעבודה זה היה מסיבות דומות ולא בגלל כסף (פרוייקט אישי / מעניין / high profile וכד'). דוגמא אחרת היא ה Demo Scene - אמנם יש פרס כספי אבל חבר טוב שלי שמשתתף בתחרויות האלו כל הזמן אמר לי פעם "אני עושה את ה-tickets פה בשביל הכסף, הדמואים זה בשביל הכיף" וגם "אתה לא מבין איזה הרגשה זו ככמה מאות אנשים יושבים וצופים בעבודה שלך על מסף ענק". הפרס הכספי לא מעניין אותו כ"כ והוא היה עושה את זה גם אם לא היה שום פרס חומרי. הרמה הטכנית הדרושה ליצירת דמואים ד"א היא מאוד גבוהה - למעטים מאוד מקרב קבוצת המתכנתים יש את הכישורים לכך ורמת ההשקעה האישית מאוד גבוהה. הרבה פעמים ה- Demo Scene מציגים טכניקות מתקדמות שתעשיית משחקי המחשב מאמצת לאחר מכן (ומשם מגיע הרבה המימון לאירועים האלו). עוד אנקדוטה אישית היא שבתפקיד הקודם שלי הבוס שלי ניסה בדיעבד להכניס סכמת בונוס לחוזה שלי כמה חודשים אחרי שהתחלתי ואני התנגדתי בתוקף. הסכמה הייתה אומר אך ורק להוסיף לסכום שכבר היה נקוב בחוזה, כלומר אני *סירבתי בתוקף לקבל יותר כסף*. למה? כי היה מדובר בסכום מגוחך, וסכמת בונוס כזו היתה לדעתי מציגה הרבה מתח ו"דם רע" למערכת היחסים ביננו ואני לא חושב שניתן למדוד את הביצועים שלי באופן אובייקטיבי ואני רציתי להימנע מכך בכל תוקף. גם בתפקיד הנוכחי שלי אני מתנגד בתוקף לצגה של סכמת בונוסים לי או לצוות שלי. אלו רק מספר דוגמאות ומן הסתם ניתן למצוא דוגמאות הפוכות, אבל השורה התחתונה היא שזה לחלוטין לא מובן לי מאליו שיותר כסף = יותר מוטיבציה. לי דווקא ברור שקיימות סביבות או סיטואציות שבהן המצב יכול להיות הפוך לחלוטין, והגורמים השולטים הם שונים בתכלית. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
המתקן שגיאות הידני שלי לא עבד כמו שצריך במהלך כתיבת התגובה הזו... | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אנשים שמרוויחים מספיק - אפשר להתייחס לזה כסוג של תועלת שולית פוחתת - השקל ה-10,000 שאתה מרוויח שווה לך פחות מאשר השקל ה-1000. לכן, מעבר לגבול מסויים, כל שקל נוסף הוא מספיק שולי כדי שגורמים אחרים אחרים יכנסו לפעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
פרשנות יפה, שכמעט מצילה את תפיסת האדם כ"הומו-אקונומיקוס". בפועל, במקרים שנסקרו בסרטון, חשיבותו של הכסף אינה יורדת מעבר לסכום מסויים, אלא עולה - ומזיקה: "A larger reward led to poorer performance". | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שהתגובה של דובי הייתה סרקסטית. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מסכים שלחברי צוות צריך להיות אינטרס משותף. מהותו של צוות היא שיתוף פעולה, תמיכה והפריה הדדית. אם חבריו הופכים ליריבים בתחרות, תהיה בכך סתירה לתיפקוד הרצוי שלהם במסגרת הצוות. ברור לי שתחרות ושיתוף עומדים בסתירה אם מנסים לקיימם בעת ובעונה אחת בתוך אותה קבוצה של אנשים. קביעה זו מותירה מספיק דרגות חופש כדי ליצור בכל זאת תרבות של תחרות ותיגמול בתוך האירגון. אני חייב להודות שאין לי הוכחה מתמטית ש"כסף מסובב את העולם". זו ההתרשמות האישית שלי. האנקדוטות שלי... האנקדוטה הראשונה שאני מעלה בדעתי היא "הבהלות לזהב" במהלך המאה ה-19. הבועות הכלכליות שבהן אנשים רצים לרכוש מוצר או נייר ערך שערכו עולה במהירות. יזמות, ובמיוחד סטארטאפים שמוקמים ע"י אנשים פרטיים. כן, כן, אנשים רוצים לשפר את העולם, אבל אם במקרה של הצלחה הייתה צפוייה להם משכורת של פקיד ממשלתי, אז בכלל לא בטוח שהיו נכנסים לעסק. אני יכול להפנות אותך אולי לתעשיית ההימורים כאנקדוטה אחרונה לכך שכסף הוא מקור עצום למוטיבציה. אני לא מתכוון לסתור את האנקדוטות שלך, פשוט מפני שאני לא טוען שכל המוטיבציות בעולם הן כספיות. ברור שאף אחד לא משלם לאנשים כדי לצרוך ניקוטין או להתמכר לאלכוהול, ובכל זאת יש אנשים שעושים זאת. החיים מסובכים. אני פשוט חייב להעיר בקשר לתנועת הקוד הפתוח; שכפי שידוע לך בוודאי, לא הכל אלטרואיסטי שם. גם לתורמים הבלתי תלויים, שאני לא מפקפק במניעים הטהורים שלהם, לא מזיקות כמה שורות ברזומה שלהם, דימוי של תורם לקוד פתוח וקשרים עם אנשים בתחום שהם מעוניינים בו גם כן לא מזיקים. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כאמור, אני לא מנסה לטעון שכסף הוא לא מניע עיקרי לעולם, או שתנועת הקוד הפתוח מונעת מאלטרואיזם טהור - ממש לא. הטענה שלי היא שישנם מצבים/סיטואציות שבהם הכסף הוא לא המניע העיקרי אלא גורמים אחרים כמו אלו שצויינו בסרטון. זה לא סותר את הטענה שישנם מצבים הפוכים שבהם כסף הוא המניע העיקרי. אני גם בכלל לא טוען שכל מי שתורמים לקוד פתוח עושים זאת מתוך אלטרואיזם טהור. הנאה מכתיבת קוד, גאווה אישית ("אני תותח"), הזדמנות לעבוד על פרוייקטים מעניינים עם מתכנתים מוערכים אחרים, קבלת פידבק חיובי, שיפור יכולות, למידת נושאים חדשים, וכמובן הסיפוק שבלראות את היצירה שלך קורמת אט-אט עור וגידים ותופסת את מקומה בעולם - כל אלו הם מניעים אנוכיים מאוד חזקים שאף אחד מהם הוא לא כסף, גם לא באופן עקיף. כלומר זה נכון שתרומה לקוד פתוח תורם לרזומה, אבל זו לא הסיבה שבגלל אתה עושה את זה, זה רק בונוס. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כדאי לציין שכל האנקדוטות שאתה מביא מאפשרות (באופן פוטנציאלי) להרויח סכום גדול מאד תוך זמן קצר. הבהלות לזהב, הבועות בבורסה והסטרטאפים אינם שונים מתעשיית ההימורים - הם עובדים על אותו יצר בסיסי של האדם. זה לא אומר ששכר גבוה יותר הוא מניע לעבודה קשה, לא מתגמלת בדרכים אחרות וארוכת שנים; למעשה, רוב מי שבוחר בעבודות קשות בשכר גבוה (דיג מסחרי באלסקה, נניח) מגדיר לעצמו מראש שהמטרה היא "לעשות את המכה", כלומר להרויח סכום גדול שיאפשר לו דווקא להמנע מעבודה לאחר מכן. | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |