בתשובה לטווידלדי, 24/06/10 23:33
שכר וביצועים 546231
בכל הכנות, אינני מבין את דבריו של ורולניק.

איזה מנהל כושל (באופן סידרתי) יקבל משרת ניהול בכירה? הרי בדיוק כמו הספורטאים המנהלים מקבלים חוזים למספר שנים קדימה, על בסיס ביצועיהם (או מה שאנשים חושבים על ביצועיהם) בשנים עברו. אם אברם גרנט לא יעמוד בציפיות שתלו בו הוא עדיין יקבל את השכר שנקוב בחוזה - פשוט לא יחדשו לו את החוזה בשנה הבאה.

כך כל מנכל - החוזה והתשלומים הניגזרים ממנו מתקיימים גם כאשר האיש נכשל בתפקידו. פשוט לא מחדשים את החוזה. כך גם כשאני קונה מנה פלאפל וזה לא טעים - אני משלם מחיר מלא אבל פשוט לא חוזר שוב לאותו דוכן.

אם אתה אומר שהדרקטוריונים שוכרים שוב ושוב מנהלים כושלים, אז תחליף את הדרקטוריון, או אל תשקיע בתאגיד הזה.
שכר וביצועים 546255
הטיעון שלו הוא שאין קשר בין שכר המנהלים להצלחתם. אכן, לו כל העולם היה רציונלי למהדרין זה היה ממש לא הגיוני, אבל מסתבר שזה קורה - כי שכבת המנהלים דואגת לעצמה לא פעם. כשיש שוק חופשי זה גם לא קורה; אבל כשיש שוק קרטלי (בנקים, למשל, ובנק הדואר איננו דוגמה לשלילה וגם לא השוק האפור) שבו מנהל הבנק הרווחי ביותר באחוזים מקבל כבר שנים פחות ממנהל בנק קטן יותר ורווחי פחות, וכשמנהלים - שאמורים, אחרי הכל, לייצר ערך כלכלי לבעלי המניות ולארגון (בניגוד למשל למדונה, שכשאתה הולך אליה זה לא בשביל שהאלף שלך יהפכו לאלפיים) - מנמקים בסדרת תירוצים שלא מוצדק לדרוש מהם להראות תוצאות, שכשהם מצליחים זה בגללם וכשהם כושלים זה בגלל נסיבות שלא תלויות בהם, אז זה מעורר שאלות.
קל לומר 'להחליף את הדירקטוריון' ולא להשקיע בתאגיד; וגם הייתי עושה את זה לו הייתה בידי היכולת להכניס את החשבון שלי לבנק אמריקאי כלשהו שלא גובה עמלות כאוות נפשי. אבל כשחלק מהצלחתם של הנ"לים בא בגלל התערבות המדינה להגביל תחרות, אזי בהחלט היומרה שלהם לגאונות פיננסית בצד דרישה להיעדר אחריות מעוררת עצבנות.

החוק של חה"כ יחימוביץ' כנראה לא יוביל לשום דבר; אבל זה שאני מפקפק בתבונתו של החוק לא מחייב אותי להצדיק כל עיוות כזה - בפרט כאשר *לא* מדובר בשוק חופשי (ולכן, למשל, הדרישה בארה"ב להגביל שכר בכל בנק שיקבל סיוע מהמדינה הייתה הגיונית. אם יש דרישה להתערבות ממשלתית כשרע, קבלו אותה לא רק לשפוך כסף אלא גם למנוע את חלוקתו לבכירים).
שכר וביצועים 546261
אני מאמין שייתכן שהמנהלים דווקא מתוגמלים בהתאם להצלחתם, השאלה היא רק מהי ''הצלחה''. אילו ''הצלחה'' היתה ''הגדלת הערך לבעלי המניות'', הייתי מרוצה. אני חושש ש''הצלחה'' עלולה להיות ''הגדלת הערך לבעלי השליטה, גם על חשבון שאר מחזיקי המניות'', וזו בעיה.
שכר וביצועים 546267
בדבר אחד אני יכול להסכים: שאם המדינה מסיעת לבנקים כשהם נקלעים לקשיים אז יש בסיס להתערבותה גם כשהיא צריכה/רוצה. לכן חשבתי בזמנו שסיוע המדינה לגופים עסקיים צריכה לבוא באמצעות רכישת מניותיהם במחיר נמוך (שיגרום הפסדים לבעלי שליטה בלתי אחראיים). את הבנקים שהמדינה הצילה על ידי הלאמה היא יכולה למכור חזרה לציבור ואז להפסיק להתערב.

אפשר גם ליצור "מאזן הרתעה" שבו המדינה תערוב לבנקים שעומדים בדרישות מסוימות (למשל הגבלות שכר בכירים) ולא תערוב לבנקים אחרים. בצורה כזו, אנשים יכולים לעשות מה שהם רוצים ולשאת באחריות לבחירותיהם.

===>"שכשהם מצליחים זה בגללם וכשהם כושלים זה בגלל נסיבות שלא תלויות בהם"
עם זה אני פחות מסכים. אני חושב שמנכלים משלמים את המחיר (במוניטין) כשהחברה נכשלת. המעמד של "כוכב" מבוסס על הצלחות העבר. זה עניין סטטיסטי - אם הוא הצליח בעבר כמה פעמים, מאמינים שסיכוייו להצליח שוב גדולים משל אחד שאין בעברו סידרה של הצלחות. מי שיש בעברו סידרה של כישלונות (עם או בלי תירוצים) כבר לא יחשב לכוכב.
בקיצור, ההשוואה לכוכבי רוק איננה בפונקציה של הכוכב אלא באופן הערכתו: אף אחד לא יאמר שאם למדת בתלמה ילין אז יש לך ולמדונה אותה השכלה ולכן אותם סיכויים ולכן אותו שכר. כך גם לגבי מנהלים. העובדה שיש לך MBA לא הופכת אותך למועמד שווה לאלי הורוביץ, שזכאי לאותו שכר כי גם לו יש רק MBA (נגיד).

לבסוף, הטיעון ש"אין קשר בין השכר להצלחה" טריוויאלי עד כדי מוזרות: הרי אין גם קשר בין שכרם של המנקים לרמת הנקיון בבנק. הקשר שקיים הוא בין שכרם של המנקים לתפוקה המצופה מהם. וציפיות, יש להן נטיה לאכזב. הבעיה עם שכר המנהלים שהאכזבה מהם יקרה יותר ומעוררת טינה - צריך ללמוד לחיות עם זה.
שכר וביצועים 546293
הבעיה עם "מאזן הרתעה" היא שהוא עובד רק בתנאי שהצד המורתע אכן מאמין שהצד המרתיע אכן יממש את איומו.
להערכתי (וכנראה גם להערכתם של מנהלי הבנקים) גם אם המדינה תערוב (רשמית, באופן מוצהר וחוזי) לבנקים שעומדים בדרישות מסוימות ולא תערוב לבנקים אחרים, הרע כאשר ה"בנקים האחרים" יקרסו המדיה לא תעמוד מנגד. כתוצאה מהערכה זאת *כל* הבנקים יהיו "בנקים האחרים".
דרישות מסוימות 546295
אחד הטיעונים נגד הסיוע לחברות הקורסות הוא שהסיוע מתמרץ התנהגות מאותו סוג שגרם לקריסתן. איני מכיר תשובה טובה לכך פרט ל"זו הפעם האחרונה, באמת!" אתה מציע להפוך את הסיוע להסדר קבע, וכנגד התמריץ הבעייתי אתה מציע להניח הסדר פורמלי כלשהו - דרישות מסוימות. נשארות שתי שאלות סתומות: (א) האם פקידי המדינה יודעים מהן הדרישות המסוימות שימנעו מחברה גדולה לקרוס? (ב) ואם הם יודעים, מדוע צריך להבטיח להן סיוע כדי שינהגו לפיהן? איננו מבטחים, למשל, תגמול לאלו שלא שותים לפני שהם נוהגים.
דרישות מסוימות 546305
אם הבנתי אותך אז לא הבנת אותי.

1) אני בכלל לא מציע שהמדינה תסיע לבעלי המניות (וביחוד בעלי השליטה) בחברות קורסות. להפך, אני מציע שאם מחיר המניה של, נגיד, בנק דיסקונט מתדרדר, ויש סכנה שאם הבנק יתאדה יגרם נזק חברתי וכלכלי למדינה ולאזרחיה (מעבר לנזק של בעלי המניות), אז המדינה יכולה לרכוש את המניות הזולות וכך (א) לאפשר לבעלי השליטה לממש את הפסדיהם (ב) למנוע נזק חברתי של קריסת גוף גדול. כאשר המדינה הופכת כך לבעלת השליטה היא יכולה לשנות את ההנהלה ולהזרים מזומנים עד שהבנק יחזור להתנהלות תקינה ומניותיו יעלו. אז המדינה תמכור אותן ברווח. (אני מקווה שהמדינה תמכור בשלב מסוים ולא תחזיק את הבנק לעד בניהולו של עמיר פרץ, או ועד העובדים וכו')

2) פקידי המדינה לא יודעים כלום - בטח לא מה יגרום לקריסה של חברה עסקית. הדרישות והתנאים שהפקידים משיתים על החברות לא נועדו למנוע קריסה אלא לבטא את התנאים שבהם הציבור מוכן לערוב לכספי משקיעים. למשל, "אנחנו מוכנים לתת ערבות להפקדות הציבור רק בבנקים שמנהליהם מרוויחים לא יותר מ-X". אני לא אצביע בעד התנאי הזה, אבל אם זה מה שהציבור רוצה, זה לגיטימי. מאידך, "אנחנו לא נרשה קיומו של בנק שמנהליו מרוויחים יותר מ-X" זה לא לגיטימי.

(3) הפואנטה פה היא שהאחריות והסיכון מוטלים על מי שלקחו אותם ואמורים לדרבן אותם לנהוג באחריות. אבל גם אם הם נהגו באחריות והחברה בכל זאת הפסידה, בעלי המניות יהיו אלו שישאו בהפסדים, רק שההחצנות השליליות של ההפסד שלהם לא יזיקו לציבור (כל כך).
דרישות מסוימות 546310
אכן מיהרתי להגיב - חשבתי ששתי ההצעות, היינו קנייה בשער נמוך (במקום ''חילוץ'') ודרישות קדם לערבות, אינן תלויות זו בזו.
דרישות מסוימות 546326
לגבי 1 - אני מוכרח לציין כאן שהמדינה ביקשה לבחון את התאוריה שלך, והיא עשתה את התרגיל שאתה מציע עם מספר בנקים - ביניהם לאומי והפועלים. את הפועלים היא מכרה ברווח כאשר הוא חזר להתנהלות תקינה ומניותיו עלו, את לאומי היא מחזיקה עד היום בניהול "עמיר פרץ או ועד העובדים" או ליתר דיוק גליה מאור. התוצאה היא שהפועלים נסוג אחורה לאט אבל בטוח, והניהול הכושל של המדינה דרדר את לאומי מהמקום השני הקבוע שלו אל ראשות המערכת הבנקאית.
דרישות מסוימות 546329
===>" את לאומי היא מחזיקה עד היום בניהול "עמיר פרץ או ועד העובדים" או ליתר דיוק גליה מאור"

טוב, "יתר דיוק" לא ממש מיותר פה. כשעמיר פרץ יגיע לקרסוליה של "הכוכבת" גליה מאור, אני אמליץ עליו גם למשרת שר הביטחון. וועד העובדים בבלל מנהל לכל היותר את המתנות לחג.

אבל יש מקום לעוד דיוקים:
1. ככל הידוע לי המדינה איננה בעלת בלל ולא מחזיקה בגרעין שליטה בו, ולא מעורבת בניהולו.
2. נדמה לי שגם את החלק (אולי 10%) שיש לה היא מעוניינת למכור/להפריט
3. אם המדינה הרוויחה ממכירת בנק הפועלים אז התיאוריה עובדת - אפילו אם בנק הפועלים כושל מאז שהוא מנוהל בהדרכתה הרוחנית של אריסון.
דרישות מסוימות 546352
אין ספק שבתחום הבנקאות עמיר פרץ רחוק מלהשתוות לגב' מאור - אבל הכוונה היתה להראות שבעלות ממשלתית אינה עומדת בסתירה לניהול מקצועי (ושבעלות פרטית אינה מבטיחה כזה).

לגבי היתר: המדינה מחזיקה 11.46% ממניות בל"ל. זה הקף אחזקות נמוך, אבל בעולם העסקי הישראלי המשונה די בכך כדי להוות גרעין שליטה (אגב, גם הגב' אריסון נוהגת כבעלת בנה"פ לכל דבר אף שברשותה רק 26% מהמניות). למרות זאת, המדינה קבעה לעצמה כללים שיבטיחו העדר מעורבות של הדרג הפוליטי בניהול השוטף הבנק, והיא אכן מעונינת למכור את המניות האלה. לאורך השנים היא עשתה כמה נסיונות כאלה - בכל פעם הם עלו על שרטון מסיבה אחרת, ובדרך כלל זה היה לטובה. כעת היא הגיעה למסקנה שהיא לא תמצא קונה, אז היא שואפת פשוט לזרוק את המניות לשוק ולתת למי שירצה להשתלט בסופו של דבר על הבנק. הח"כים לא הצליחו היום להבין למה: http://www.themarker.com/tmc/article.jhtml?ElementId...

העובדה שהמדינה הרויחה אין די בה להצדיק את התאוריה הכללית. המטרה של המדינה בענין אינה רווח. המטרה היא יציבות המערכת הכלכלית. קריסתו של בנק גדול (בוודאי בסדר גודל של הפועלים, שיחסית לכלכלה הישראלית גדול בהרבה מכל בנק בארה"ב) עלולה להביא לתגובת שרשרת של התמוטטויות והמטרה של ההשתלטות היא מניעת המצב הזה. שאלת הרווח היא משנית. כאשר הבנק כבר מצוי בבעלות המדינה היא עשויה להחליט לממש את הבעלות הזו ברווח - אבל היא יכולה גם לקבל החלטות אחרות. בנק שונה מכמעט כל עסק אחר, בגלל המעורבות שלו בכל תחומי הפעילות הכלכלית והיכולת למנף את המעורבות הזו להשגת מטרות מקרו-כלכליות. המדינה עשויה לנצל את ההבדל הזה. היא יכולה להחליט להשתמש בבנק הזה כדי לעודד את התחרות במערכת הבנקאית. היא יכולה להחליט להשתמש בו כדי להפחית את הריכוזיות במערכת הכלכלית או כדי להכניס משקיעי-חוץ לבנקאות הישראלית. כל ההחלטות האלה עשיות לצמצם את הרווח, אבל יש להן יתרונות אחרים. היא גם עשויה להחליט להחזיק בבנק כנכס רווחי; אם תחת המשך הניהול של המדינה הבנק היה מצליח יותר, היא היתה מרויחה דיבידנדים ובסופו של דבר אם היתה מחליטה למכור היתה יכולה גם למכור ברווח גדול יותר. בנוסף על כל אלה, אם המדינה מוכרת לגורמים פרטיים והללו מפקידים את הבנק בידיו של גנב אז התוצאה עלולה להיות ערעור יציבותו של הבנק - וחזרנו לנקודת ההתחלה: מניעת הערעור הזה היתה המוטיבציה הראשונית של כל המהלך.
דרישות מסוימות 546355
===>"המטרה של המדינה בענין אינה רווח. המטרה היא יציבות המערכת הכלכלית."

כמובן. אבל...
1. צריך תמיד לזכור שיציבות זה כמו מתיקות - יש גבול מסוים שמעבר לו זה לא טוב. הרי המדינה יכולה להבטיח את יציבות המערכת הבנקאית אם היא תלאים את כל הבנקים.ובכל זאת איש לא מציע לה להלאים אותם. אני חושב שמטרת המדינה (המודרנית, ליברלית) היא שהמערכת תהיה יציבה אבל עצמאית. לכן אם המדינה נאלצת להלאים בנקים כדי ליצב אותם, עליה ליצב אותם כדי להפריט אותם בהקדם האפשרי.

2. ה"תיאוריה" שלי הציעה שהמדינה תלאים בנקים קורסים כך שרוב העלות מוטלת על בעלי המניות במקום על משלם המיסים הכללי. אם המדינה הצילה את ב"פ ומכרה אותו ברווח, אין לי בעיה ששרי אריסון מפסידה עכשיו משום שמניותיו יורדות. אם הן תרדנה נמוך עד כדי סכנה, התיאוריה שלי מציעה שהמדינה תקנה אותן שוב. לכן, אני מסכים שמטרת המדינה איננה רווח - אבל הרווח משקף את העובדה שהצלת הבנק לא עלתה למשלם המיסים אלא בעיקר לבעלי השליטה הקודמים.
דרישות מסוימות 546356
נראה שבסה"כ יש בינינו הסכמה ברוב הנקודות. נושא אחד שהייתי רוצה לחדד: יש הבדל בין "בעלי המניות" לבין "בעלי השליטה". אם יש לי 0.001% ממניות הבנק אין לי שום השפעה על התנהלותו. יותר מכך: גם אם יש עשרת אלפים כמוני, וביחד יש לנו 10% מהמניות, אין לנו שום השפעה (כמובן תאורטית יכולנו להקים גוש מאוחד ולשלוט בעשרה אחוזים מהבנק אבל בפועל אין מצב). המציאות היא שבבנקים הגדולים, לפחות, יש "גרעין שליטה" שכפי שהערתי קודם יכול להיות קטן יחסית, ובכל זאת להשאיר בידי המחזיק בו שליטה מלאה בבנק כאילו הוא היה הבעלים של כל המניות. לכן מדיניות נכונה צריכה להביא למצב שבו בעל השליטה ישלם מחיר הרבה יותר גבוה מהמשקיע הקטן. הוא טעה, והוא הראשון שצריך לשלם (המשקיע הקטן טעה גם הוא בהשקעה שביצע, אבל האחריות לטעות בניהול הבנק שהביאה בפועל לקריסה גדולה מהאחריות להשקעה בו). למשל, במצב של הלאמה אפשר לקבוע שהמחיר שיקבל בעל ענין בבנק תמורת מניותיו (דומני שבעל ענין בחברה הוא מי שמחזיק מעל 2% ממניותיה) יהיה נמוך משמעותית משל מחזיק מניות קטן, ואולי גם שבעל השליטה יחויב למכור למדינה בעוד המשקיע הקטן יקבל בחירה בין מכירה לשמירת המניות שערכן נפל.
דרישות מסוימות 546357
בעל עניין הוא מי שיש לו מעל 5%. ההצעה שלך מעניינת בעיני, זה אומר שאני בעל עניין?
דרישות מסוימות 546358
אבל בעצם יש לי עוד שאלה. אם לגוף מוסדי יש 10% מהמניות האם תראה בו "בעל עניין"?
(דרך אגב בכלל לא בטוח שזה אפשרי, אם אינני טועה יש מגבלות להחזקה בידי קרנות פנסיה ודומיהן).
דרישות מסוימות 546402
שאלה מענינת. אני מקווה שהכללים באמת מונעים מצב כזה, אבל אם יש גוף כזה אני מקווה שהוא מנצל את הכוח שבידיו לא רק כדי לקבל מהבנק דו''חות רבעוניים אלא כדי להושיב דירקטורים במועצת המנהלים, להעלות הצעות וכיו''ב. אם הוא עושה כך אז אחריותו היא מלאה (והוא צריך לדאוג שהמשקיעים בו ידעו שהוא חשוף לבנק הזה במדה רבה). נראה לי סביר שגופים כאלה לא יהיו מעונינים באחריות כזו (שגם מלווה בויתור על גמישות ההשקעות שלהם) ולכן ימנעו מראש מכניסה למצב כזה.
דרישות מסוימות 546369
במסגרת החידוד: אני מסכים שאפשר לדבר מדרג של אחריות, כשבראש בעלי השליטה, אחריהם בעלי העניין, ואחריהם בעלי מניות קטנים. אבל לא נראה לי שנכון לעשות זאת באמצעות מחיר המניה. ממילא משקיע שיש לו 10% מהבנק ישלם (יפסיד) יותר מכזה שיש לו 0.001% מהבנק ושאר השקעותיו מפוזרות במקומות אחרים. בסופו של דבר, גם משקיעים קטנים צריכים לדעת שבהשקעה במניות יש סיכוי תמורת סיכון, וחלק מהסיכון הוא שבעלי השליטה או קבוצת הניהול איננה מבצעת את עבודתה כהלכה. מי שרוצה להימנע מסיכון כזה צריך להשקיע באג"ח ולקוות שהממשלה תעשה את עבודתה כהלכה.

אגב, יש חברות ציבוריות שאין להן גרעין שליטה. במקרה של בלל, מאחר שהמדינה גזרה על עצמה לא להתערב בניהול הבנק, 11% שהיא מחזיקה לא מהווים גרעין שליטה.
דרישות מסוימות 546400
הם מהווים גרעין שליטה מבחינה זו שהמדינה היא שממנה את מנהלי הבנק. היא לא מתערבת בניהול השוטף, אבל היא יכולה לעשות זאת ואף אחד אחר לא. חוץ מזה, אם מחר היא תחליט לשנות את הכללים ולהתערב היא תוכל לעשות זאת.
דרישות מסוימות 546408
האמת, לא ידעתי שהממשלה ממנה את מנהלי בלל. אני מופתע וסקפטי. אם יש סימוכין - זה מסקרן.

לגבי השאר, אני מסכים. המדינה יכולה לנהוג כבעל שליטה.
דרישות מסוימות 546425
לא הממשלה אלא המדינה. בדרך כלל היא עושה זאת דרך ועדה, אבל כאשר הועדה עשתה לאחרונה שרירים וניסתה למנות את גליה מאור ליו"ר הדירקטוריון באופן הסותר לכאורה את החוק החליט שטייניץ להתערב ותת הנחיות ישירות לדירקטורים מטעם המדינה. המאבק הזה סוקר בהרחבה בעתונות לפני כמה חודשים - דוגמה אחת:
דרישות מסוימות 546426
"המדינה ממנה", "המדינה משפיעה", "המדינה בעלת השליטה" הם ביטויים קצת מעורפלים שתמיד יש בהם משהו מן האמת: המדינה קובעת את חוקי המשחק.

אם יש לך יותר פרטים (מי ממנה את הועדה ובאיזה הליך, כמה דירקטורים הם "מטעם המדינה" ומה המחויבות שלהם וכו') זה יהיה מעניין.

כרגע, עד כמה שאני מבין, ההתנגדות למינוי מאור ליו"ר לא באה מ"ועדת המניות הציבורית" (שמנהלת את מניות הממשלה בשם הציבור וללא התערבות ממשלתית), אלא משר הוצר, היועץ המשפטי, בנק ישראל וכמה עתירות לבגץ. כך שזה לא נראה לי דוגמה לשליטה של המדינה בבלל.
דרישות מסוימות 546431
אם ההתנגדות באה משר האוצר זו לא שליטה של המדינה?
דרישות מסוימות 546434
כן - אבל גם נגיד בנק ישראל הביא להדחת יו,ר בנק הפועלים, אז זה אומר שלמדינה יש שליטה בב"פ? כמובן. יש לה שליטה בכל היא הריבון, אבל אין לה שליטה של "בעל שליטה" לעניין ני"ע.

לא - גם אני מתנגד (נגיד) ואין לי שליטה. שר האוצר לבדו לא יכול היה להכריע בנושא. אין לו מספיק דירקטורים ואני לא בטוח שהדיקרקטורים כפופים לו. מה שפסל אותה, ככל הידוע לי, זה העניין המשפטי עם צינון בין מנכ"ל לדירקטור. היו טענות בעד ונגד.
דרישות מסוימות 546436
יש הבדל בין רגולציה לבין שליטה. למועצת הרשות השניה יש סמכויות מסוימות לגבי זכיניות אבל היא לא שולטת בהן באופן בו שולטים בהן בעלי המניות שלהן, כשם שהעובדה ששוטר יכול לומר לי לעצור בצד לא הופכת אותו לבעל האוטו שלי. בלאומי יש למדינה שליטה לא רק של רגולטור אלא גם של בעל מניות.

עכשיו הסתבר לי גם עוד דבר: על פי תיקון לפקודת הבנקאות מ-‏2004, כדי לשלוט בבנק צריך "התר שליטה" מטעם בנק ישראל ומינוי של דירקטורים מטעמו של בעל מניות כלשהו דורש אישור כזה. על פי הכללים האלה מסבירה היועמ"ש של הבנק:

" מי יהיה בעל הבית של הבנק?

"בעל מניות שמועמדיו נבחרו וקיבל היתר שליטה בבנק יהיה בפועל בעל הבית של הבנק ולא משנה בכמה מניות הוא מחזיק. עם זאת, הוא יצטרך להגן על מעמדו בכל אסיפה כללית ולגבש למועמדיו רוב כנדרש".
במצב הנוכחי המדינה היא בעל הבית הזה. אילו היא היתה קובעת בחוק שהועדה תקבע הכל ולשר אין סמכות להתערב אפשר היה לטעון שהיא באמת מנותקת לגמרי מהענין (פרט לסמכות מינוי חברי הועדה); כיוון שאנו רואים שכשהוועדה חורגת ממה שרוצה השר הוא מתערב (ולדעתי הנימוק המשפטי הוא רק הדרך להצדיק את ההתערבות - אם זה היה פשוט מנוגד לחוק לא היה צורך בשום מאבק) קשה לומר שהמדינה סילקה את ידיה מהענין.
דרישות מסוימות 546362
נמצא בדבריך דבר כפירה נורא ואיום: "לכן אם המדינה נאלצת להלאים בנקים כדי ליצב אותם, עליה ליצב אותם כדי להפריט אותם בהקדם האפשרי." ואני לתומי האמנתי למה שאומרים לי השקם והערב, שהמדינה אינה יודעת לנהל ואם יש מוסד לא יעיל, צריך להפריט אותו כי רק הבעלים הפרטיים יודעים לנהל ביעילות. אז אם יש בנק פרטי לא יציב, צריך להפריט אותו, לא? אופס, הוא כבר פרטי, לא שמתי לב.
דרישות מסוימות 546365
ביקורת של הספר החדש של נוריאל רוביני מצטטת אותו: "בנק שנזקק לעזרה [ממשלתית] כל כך גדולה [כמו סיטיגרופ] אין לו זכות קיום. [צריך להעביר חוקים המאפשרים] פירוק בנקים ומוסדות פיננסיים שהפכו לכל כך גדולים, ממונפים, וקשורים זה בזה כך שהתמוטטותם מסכנת את כל המערכת הפיננסית".
להזכיר, בדיון בדאבוס ב-‏2007 הפנליסטים ראו "שמים כחולים" אבל רוביני הזהיר מפני "שלושת הדובים הרעים" המאיימים על "כלכלת זהבה": מיתון בשוק הדלא ניידיי, ריבית, צמצום אשראי וסאב-פריים, ונפט. משתתף אחר, יעקב פרנקל, לא הסכים איתו.
דרישות מסוימות 546371
===> רוביני:[צריך להעביר חוקים המאפשרים] פירוק בנקים ומוסדות פיננסיים שהפכו לכל כך גדולים, ממונפים, וקשורים זה בזה כך שהתמוטטותם מסכנת את כל המערכת הפיננסית".

זהו שלשיטתי לא צריך חוקים חדשים. המניות של סיטיגרופ ירדו בשיא המשבר מבערך 50$ ל-‏3$. זו הזדמנות לממשלה לרכוש אותו בזול, לפצל אותו כראות עיניה ואז למכור את החלקים.

יותר חוקים זה כמו יותר תרופות - סבתא שלי לוקחת 17 גלולות ביום. זה אומנם מחזיק אותה בחיים, אבל החיים בזבל.
דרישות מסוימות 546373
אבל אם אני מבין נכון, הוא דיבר על הפירוק שלהם דווקא כשהם במצב טוב, כדי למנוע אפשרות שקריסת בנק אחד תגרור את קריסת המשק כולו.
דרישות מסוימות 546374
כן, זאת הטרגדיה של החור בגג: כשלא יורד גשם אין צורך לתקן וכשיורד גשם אז מסוכן לתקן.
דרישות מסוימות 546377
פירוק זה אירוע חד פעמי (כבר קרה פעם עם חברות התקשורת בארה"ב כשפירקו את בל). אחרי אירוע כזה לשוק יש נטיה לחזור ולייצר גופים גדולים אם החוק לא מונע זאת. אז מה שמעניין לאורך זמן זה לא אירועים של פירוק אלא חוקים של אנטי-טרסט (הגבלים עסקיים).

יש כבר חוקים כאלו ואפשר להוסיף עוד כמה. אבל "כדי למנוע [ממש, לגמרי ומראש] אפשרות שקריסת בנק אחד תגרור את קריסת המשק כולו", צריך הרבה יותר חוקים ואיסורים. צריך שהלכה למעשה המדינה תנהל את המערכת הבנקאית. אבל גם אז יש סכנה שהמשק יקרוס (או יגיע לרמה בה נקווה שהוא יקרוס). אני חושב שמי שמנסה להבטיח לנו חיים מחוסנים הרמטית מכל ההפתעות האפשריות מרמה או טועה בגדול.
דרישות מסוימות 546375
אז לשיטת צריך לתת לסבתא שלך למות? אני לא בטוח שבחרת באנלוגיה מוצלחת.
דרישות מסוימות 546370
אין שום כפירה בדברי, אלא רק בפרשנות התמה שנתת להם.

===>"ואני לתומי האמנתי למה שאומרים לי השקם והערב, שהמדינה אינה יודעת לנהל ואם יש מוסד לא יעיל, צריך להפריט אותו כי רק הבעלים הפרטיים יודעים לנהל ביעילות".

אני עדיין מאמין שהמדינה פחות טובה בניהול מאשר השוק הפרטי. (בעיקר בגלל שהיא למעשה מנוהלת על ידי ההמון שאין בתוכו הסכמה על כלום - אפילו לא על האם המדינה טובה יותר בניהול). אבל אין לי בעיה עקרונית שהמדינה תחזיק בבנק אחד במלואו ותיתן שירותים יעילים במחירים נוחים (אולי בנק הדואר הוא נסיון בכיוון).

כל הדיון למעלה עוסק בהתערבות המדינה בשעת חירום, כאשר יש סכנה שגוף גדול יקרוס ויגרום נזק סביבתי עצום. במקרה כזה המדינה יכולה לייצב את הגוף-הגדול לא בגלל שיש לה מנהלים יעילים יותר אלא בגלל שיש לה כיסים עמוקים יותר. וכל רכישת המניות באה כדי להציל את הגוף מבלי להציל את בעלי השליטה.
דרישות מסוימות 546684
בנק הדואר לא הופרט יחד עם דואר ישראל?
דרישות מסוימות 546713
רשות הדואר עדיין לא הופרטה, אלא תואגדה והפכה לחברה בע''מ בשם ''דואר ישראל'' בבעלות מלאה של הממשלה.
דרישות מסוימות 607608
השאלה האם היא משנה את המודל העיסקי שלה. אם היא מצויה על מסלול להפרטה מלאה ולהיות חברה למטרות רווח, או מעין מלכ''ר שצריך לאזן את עצמו.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים