בתשובה לשוקי שמאל, 04/07/10 21:59
על הילדות בעמנואל 546516
מה ענין המנעות מקשר חברתי להשקפה שפוטית? אם לוי מאמין שלשופט יש סמכות לפסול חוקים גם בלי שהם נוגדים סעיף מפורש בחוקה כלשהי ובלי שמופיע בחוק במפורש שיש לו סמכות כזו, אז הוא אקטיביסט. אם הוא מאמין ששופט צריך להצמד ללשונו של החוק ולהמנע מביצוע פעולה שהחוק לא הסמיך אותו במפורש לבצע אז הוא לא אקטיביסט. עם מי הוא בוחר לבלות את זמנו ולהסתודד - למה זה רלבנטי?

אני תוהה, אגב, אם גם לגבי שופט עליון חילוני היית מניח אוטומטית שהוא מין זיקית משפטית שמשנה את השקפתה השפוטית לפי נוחותה הפוליטית, או שאתה שומר את ההערכה הזו רק לשופטים דתיים.
על הילדות בעמנואל 546576
ראשית לגבי הסיפא של השופט החילוני: אני מניח שכן. כל שופט פועל מתוך מסגרת הערכים וההשקפות שלו. נכון ששופטים/עו"ד אוהבים להסמך/להסתתר מאחורי ספרי החוקים, אבל בסופו של דבר הם מחליטים לפי הערכים והדעות המוקדמות/קדומות שלהם. כל זה אינו בהכרח סותר את היכולת של שופט דתי או חילוני להיות הוגן. ההגינות יכולה להיות עוד אחת מדעותיו הקדומות.

לגבי הראשית, אתה כמובן צודק. המחשבה שלי היא פשטנית משהו: אהרון ברק ניסה לגבש קליקה של שופטים עליונים שיקדמו את האקטיביזם השיפוטי. אם אתה שופט שעניין האקטיביזם בוער בעצמותיך, מסתבר שתרצה לשתף פעולה עם הקליקה הזו ולא להתנכר לה. אבל כפי שאמרת זה לא הכרחי.
והנה הוכחה ''מדעית'' 546661
החוקר ד"ר מירון גרוס בחן את פסקי הדין ביו 1984 ל1994. בין שאר ממצאים מעניינים הוא בחן כמה אחוזים מפסקי הדין של כל שופט היו לטובת המדינה וכמה לטובת האזרח. לפי המחקר לברק יש 73.3 נגד האזרח וללוי 71.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים