יתגדל ויתקדש 547109
ועוד אירוניה היא הניגוד בין האנטי-פומפוזיות בדמותו של קפקא ובכתיבתו לבין הקדושה שיש עכשיו למה שהוא כתב במו-ידיו. למה שיהיה לנו אכפת בכלל מכתבי יד מקוריים? תגובה 106688. ביצירת ספרות זה אולי קצת יותר הגיוני מבמאמר מדעי - נניח, החוקרים ירצו לחפש הבדלים בין נוסח כתב היד לנוסח שהודפס - אבל רק קצת. אני בספק אם יצאו בשורות גדולות לאנושות מחקר כתבי היד.
יתגדל ויתקדש 547111
חשבתי את הנושא לאחרונה בהקשר של ניסיונות פגיעה ביצירות אמנות מפורסמות, שמתרחשים מדי פעם. מעבר לנזק התיירותי, מה היה נגרע אמנותית מהעלמותה של המונה ליזה, לאחר שזו כבר תועדה לפרטי פרטיה?
יתגדל ויתקדש 547116
כתבי יד של ספרים מודפסים מזכירים לי דווקא סקיצות של תמונות ולא את התמונות הגמורות. מה שיש בספר הוא המלל.
יתגדל ויתקדש 547223
ואירוניה אחת אחרונה היא שדוקא קורא יאלץ לחלוק עליך ולשבח את המערכת על שהיא טורחת מדי פעם להביא דוקא עדכונים כאלו.
אילו התגלה יומן הנעורים של בר רפאלי בכספת ברמת השרון או בבאזל, אפשר רק לחשוב על הצונאמי של ידיעות שישטוף את הארץ. במה צריך להגרע חלקו של סופר חשוב כמו פראנץ קפקא?

ספציפית, לגבי חשיבות כתבי היד, דוקא קפקא הוא דוגמה רעה מאוד לעמדתך. קפקא התקשה מאוד בכתיבתו וכתב ושינה פעמים רבות מאוד את הכתוב ודוקא כתיבתו היא מופת של צימצום וזיקוק, מה שהופך את כתבי היד שלו לחשובים במיוחד.

מהיבט כללי יותר, אני חושב שקפקא הוא מחשובי הסופרים במאה ה-‏20 ואולי החשוב שבהם. לא כדאי לבלבל בין חשיבות הסופר ככלל לבין החשיבות שתהיה לגילוי יצירה חדשה שלו. (אי אפשר להגזים בחשיבותו של מוצארט, גם אם מרבים מאד להגזים בחשיבות כל קטע חדש העשוי להיות שלו שמתגלה מזמן לזמן). אני יכול להסכים שגם אם יתגלה קטע חדש של קפקא, החשיבות לא תעלה בהרבה על קטע חדש של אתגר קרת). יחד עם זאת צניעותו האישית וחוסר הבטחון העצמי של קפקא אינם סותרים במאומה את חשיבותו המונומנטלית לספרות המודרנית. חשוב רק על תמונת ההוצאה להורג של יוסף ק. בספר "המשפט". רבים כבר עמדו על חשיבותה האיקונית של הסצינה הזאת במאה ה-‏20 שעמדה בסימן אושוויץ, דרזדן והירושימה. הסצינה הזו היא ה"זעקה" של מונק בעולם הספרות. קפקא שחי את הזוועות של מלה"ע הראשונה ואת ראשית הגלגול המודרני של הלאומיות כלאומנות וגזענות (כגרמני-צ'כי-יהודי עקור שורשים), זיהה ואפיין את המגפה של המאה ה-‏20 עוד בראשיתה. מגפת הבדידות והניכור של הפרט מול כלל ממסדי אנונימי עמדה להחליף את המוסכמה הספרותית הקודמת של גזירת הגורל הקלאסית. ככותב לא היה קפקא צנוע כלל (ראה אוסף המכתבים הפרטיים הרחב והמפורט שלו) וכל כתיבתו נסבה על האני הניצב מול הכלל וההמון. לא לחינם נקראו גיבורי הטירה והמשפט בשם ק.
לתרבות החילונית המודרנית, חשיבותם של כתבי יד של קפקא אינה פחותה מהחשיבות של גילוי כתבי יד של הרמב"ם או שפינוזה. גם אם אין לגילוי כתבי היד האלו שום חשיבות מעשית, כמו למשל מספר חודשי המאסר שקיבל נוכל זוטר מידי מערכת המשפט. בני אדם נבדלים משאר הבריאה בכך שהם מסוגלים לקיים קשר עם בני אדם ותרבויות אנוש שאותם כלל לא ראו. בעולמנו נפוצים הנוכלים הזוטרים, הטפילים והרמאים כמו זבובי קיץ. כותבים כמו קפקא יש רק מעטים.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים