בתשובה לדב אנשלוביץ, 08/08/10 7:55
 |
|
 |
||
|
||||
 |
זו ללא ספק הפעם הראשונה שבה אני שומע שאדישות נובעת ממניעים רגשיים עמוקים. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אף פעם לא שמעת מישהו שטען ש"העולם שתק" בגלל אנטישמיות? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אולי, אבל מה "רגשי עמוק" באנטישמיות הזו? זה בערך כמו לטעון שמי שלא מתעניין בעוולות תעשיית הבשר עושה זאת ממניעים רגשיים עמוקים הקשורים לבעלי חיים. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מי שלא מתעניין בעוולות תעשיית הבשר אינו ''אנטי בעל חיים''. אבל אם יש לך שנאה עמוקה ליהודים, יהיה לך קל יותר להיות אדיש לכך שפוגעים בהם (אני מניח שהפגיעה חמורה כל כך שהיתה גורמת לך להתקומם אילו נעשתה למישהו שאתה אדיש כלפיו). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אל תניח. כמה התקוממויות יש בעולם כלפי תקריות גבול באופן כללי? | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעט, אבל טענת שזו הפעם הראשונה שבה אתה שומע וגו'. אני טוען שהטענה נטענת לא אחת לגבי השואה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
טוב, קרוב לודאי שאכן יש כאלו שטוענים זאת, אבל בדרך כלל כששמעתי טיעוני ''והעולם שתק'' הטענה הייתה שלעולם פשוט לא היה אכפת (כמו שלא אכפת לו עכשיו ממה שהולך באפריקה), לא שהעולם שנא יהודים באופן עמוק (את מי ששנאו יהודים באופן עמוק מאשימים ברצח אקטיבי). | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
הטענה היא לא שהעולם לא שלח חיילים לקצות העולם בשביל להציל יהודים. הטענה היא שהיו חיילים בגרמניה, שידעו שיש רצח עם, ויכלו להשקיע משאבים מינימאליים בעצירתו\האטתו ולא היה להם איכפת. הטענה היא שמדינות העולם ידעו שהיהודים הם פליטים מוצלים מאש, בלי מקום באמת לחזור אליו, ובכל זאת שמו אותם במחנות עם גדרות תיל. זה לא ממש דומה לחוסר התערבות יזומה בסכסוכים באפריקה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני חושב שידידיה עשה את מלאכתי בדרך די טובה, ובכל זאת אומר גם אני משהו. קצת הופתעתי מתגובתך, כי בדרך כלל אתה ''בסדר''. קודם כל כשתארת את דבריי אמרת חצי אמת, ובכך סילפת אותם במידה מסויימת. אני ציינתי את אי האדישות לנוכח המשט והאדישות לנוכח הרצח בצפון ביחד. התגובה בקשר למשט מוכיחה שכאילו ישנה התעניינות בסכסוך באזורנו, ולכן לא ברורה האדישות לנוכח האירוע בצפון, וצריך לחפש סיבות. כך שהאופן שבו אתה תיארת את דבריי היה בלתי הוגן. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לא הבנתי שאתה קושר את שני האירועים כך, ולמעשה אני עדיין לא מבין. אני חושב שאתה מסתכל על ''הסכסוך'' באופן שגוי לגמרי. מה שקרה בגבול לבנון היה תקרית גבול בין שתי מדינות ששונאות אחת את השניה שנאת רצח, ובה חיילים הרגו חיילים. מה שקרה במשט היה תקרית שבה ''פעילי שלום'' מכל העולם (טוב, בעיקר מטורקיה) הותקפו באכזריות על ידי צבא כיבוש ודיכוי מרושע. אני בהחלט רואה למה המתבוננים מן הצד יתעניינו בתקרית השנייה אך לא בראשונה, ובטח שאיני סבור שצריך ''רגשות עמוקים'' נגד ישראל כדי לא להתעניין בראשונה. לצורך העניין שוב כדאי לשאול מתי לאחרונה העולם התעניין בתקרית גבול איפה שהוא, ואולי אפשר יהיה להגיע למסקנה שתקריות גבול זה פשוט לא מעניין אם אתה לא מעורב. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא בטוח שאני מבין אם תגובתך האחרונה רצינית בשלמותה או בחלקה, ואני פורש כאן בחוסר הבנה מוחלט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
להלן שני אירועים: "בתקרית בגבול איראן אפגניסטן נהרגו שני חיילי צבא איראן ו5 אנשי טאליבאן" "בהפגנה בטהראן הרגו משמרות המהפכה 9 מפגינים לא חמושים ופצעו עשרות, פצועים גם בקרב משמרות המהפכה" מי מהם לדעתך יזכה להופיע בעיתון (ידיעות או הגארדיאן)? ואם שניהם, מי יהיה יותר בולט? אם אתה חושב שמדובר באירוע השני, הבנת את גדי. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מה שהאלמוני אמר. אם השורה על המשט ופעילי השלום בלבלה אותך - זה מה שהעולם רואה, לא בהכרח המציאות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן שאני מתחיל להבין, אך אם אני מתחיל להבין נכון אני לא מסכים. כי אני, למשל, חושב שלו "תקרית הגבול" (כינוי שלדעתי הוא "לעשות צחוק מהעבודה"), היה מתחולל באותו אופן אבל בהיפוך שחקנים, כלומר הלבנונים הם אלה שהיו מודיעים כמה פעמים ליוניפיל שהם רוצים לעקור עץ *בשטחם* סמוך לגבול, ולאחר מספר דחיות הם היו יוצאים לבצע את משימתם, ובנסיבות האלה צלפים של צה"ל היו פותחים באש והורגים שני לבנונים, היית רואה איך העולם היה רואה בדיוק מה קרה, ולהעיתונאים היו יודעים לרדת לפרטי הפרטים, והתקריות האנטישמיות היו מתעצמות בדיוק כמו באירוע המשט. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ייתכן מאוד שאתה צודק ואני טועה כאן, אבל אני עדיין מאמין שהאפקט של דבר כזה לא היה מתקרב לאפקט המשט. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
סביר להניח. במקומות שהם לא ישראל, חיי חייל נחשבים פחות מחיי אזרח. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
לגבי המשט (וללא קשר לויכוח), יש לי תחושה שמבחינה הסברתית הוא הופך מאירוע רע לאירוע טוב, והתעקשות האויב לקיים ועדת חקירה בין לאומית, היא במקרה זה מבחינתו טעות טקטית בלתי אופיינית. את הלימון הזה כבר אי אפשר לסחוט יותר. הסוחט צריך לדעת מתי הגיע הזמן להשליך לפח את הנותר. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
ובמקרה כזה אפילו אני הייתי מצדיק את הביקורת ולא היו לי שום טענות כלפיה, (כמובן לא את התקריות האנטישמיות). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |