בתשובה לתשע נשמות, 15/08/10 2:18
 |
|
 |
||
|
||||
 |
כמי שהתלבט לאחרונה לגבי שדרוג לריפלקס אני יכול להסכים עם הטענות לכאן ולכאן. הרקע להתלבטויותיי הוא קורסים בצילום שלקחתי בשנה האחרונה 1. בקורס המתקדם כבר הייתי אחד משני הקומפקטיים היחידים בקבוצה - והתוצאות היו בהתאם. מצד אחד, בחלקם של הצילומים היה לי יתרון על הרפלקסיביים – למשל בחלק מצילומי הרחוב, במיוחד פורטרטים מז'אנר המצלמה הנסתרת 2. זה נכון גם לצילומים שדרשו זום גדול בהתראה קצרה, או פשוט שהמצלמה תהיה זמינה - מאחר וברוב ההזדמנויות איננו מצויים במסע צילום המצדיק נשיאת ריפקס על משקלה ונפחה. אלא שצילום יכול להיות הרבה יותר מזה. זה מתחיל בשיעורי המאקרו, שבניגוד לשמו, תחום זה דווקא עוסק בצילומם של עכבישים עושים עיניים, וירוסים מפהקים 3 ועניינים קטנוניים אחרים. בעוד שבמצלמות ריפלקס ניתן, בעזרת עדשה מתאימה, לצלם את הדוגמן ממרחק של כמה עשרות סנטימטרים, בקומפקטיות יש להתקרב עד שהעדשה ממש נוגעת במחושים של המיקרוב, מה שגורם לו לא פעם לצודד אליך מבט חשדני, ועוד לפני שהספקת לראות אותו עושה משהו מעניין, לשנס פרסות ולדהור משם הלאה. זה המשיך בצילומים באור שאינו חזק, שם התבלטו החיישנים האיכותיים יותר של מצלמות הריפלקס, שאיפשרו לצלם תמונות במהירות תריס גבוהה, תוך הרמת הISO- (הרגישות לאור), בעוד שבעלי הקומפקטיות נאלצו לבחור בין רעש לבין מריחה. משום מה, הדבר הכביד במיוחד בצילומי העירום 4, שרובם נעשה בצל תוך תנועה של המצולמת, מה שגם הביא לידי ביטוי את מנגנון ההתפקסות המהיר של מצלמות הריפלקס. בעייה קומפקטית קשה נוספת היא עומק השדה – מה שמתבטא בסופו של דבר ביכולת הצלם לשלוט עד כמה רקעו של הנושא יהיה מטושטש ביחס לנושא עצמו. עד שלמדתי צילום, כמי שנעדר כמעט כל חוש אמנותי, לא שמתי לב שזהו אחד הדברים המרכזיים ההופכים צילום ליצירת אמנות (טוב, יש עוד כמה, אבל לזה לא שמתי לב). חוסר יכולת המצלמה הקומפקטית שלי להוריד את עומק השדה מתחת לגודל מסויים, מנע מרבות מיצירות המופת שלי להיתפס ככאלו, במיוחד במקרים בהם הן נשפטו באופן ויזואלי. הפתרון, בהתאם לשציינה העלמה, הוא לשלב מצלמה קומפקטית איכותית, כפי שאולי כבר ישנן בכמה סמארטפונים - עם מצלמת ריפלקס, שאגב, גם הן בכיוון התכווצות, כולל העדשות (להערכתי)! בעניין הוידאו: יש היום מצלמות ריפלקס מעולות, כדוגמת 7d ו-550d של Canon שגם מצלמות וידאו ב-Full HD עם חדות ורגישות אור טובות מאוד, ועומק שדה רדוד מאשר רוב ה-camcorders. לדעתי כבר עתה, ויותר מכן בעתיד, הן מחליפות את הצורך "לתפוס את הרגע" בהרבה מצבים, מאחר וניתן לאחר מכן ללקט מהם את הפריימים המבוקשים, באיכות שהיא כבר די טובה, גם אם לא מעולה - אבל לעיתים לרגע הנכון חשוב הרבה יותר מאשר הרזולוציה הנכונה ומידת החשיפה המדוייקת (כמו בחיים, באיזשהו מובן). כמובן, צלמי הרחוב המוערכים עליי יסירו אותי מרשימת החברים שלהם לו הם יחשפו לטענה זו, אז אני מבקש... 1 בבית הספר לצילום "גליץ" (הם גם אלו שמוציאים את קומפוזיציה ורוב כתבות הצילום ב-Ynet) – מומלץ. 2 וכדי לחסוך שאלה – כן, בהתחלה קצת לא נעים לצלם אנשים מבלי לשאול אותם, אך ככל שמשתפרים בריצות למרחקים ארוכים יותר, כמו גם בשימוש נכון באגרופן, השקט הנפשי של הצלם קורן החוצה כה חזק, שהוא אף משמש כפלאש חלופי. 3 לא חיפשתי אבל בטח יש כאן כאלה. 4 שם התברר לי כמעט מאוחר מדי שהעירום אינו מלא, אלא כולל רק את הדוגמנית. טוב שהבאתי עימי לפחות חלוק... היה אגב מעניין להיווכח שאף אחד מן הגברים הנשואים בחבורה אינו מוכן לאסוף את הצעירה הנאה מדירתה, מה שאילץ אותי להירתם למשימה, אחרי שהובטח לי שהיא לא תעשה פרובוקציות לפני שמגיעים לאתר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
אם להגן לרגע על הפוינט אנד שוט (שלא עונות בהכרח להגדרה של מצלמה קומפקטית), אז התמונה הזו - http://www.flickr.com/photos/galitlub/386564760 - צולמה באחת כזו (כלומר, P&S, לא קומפקטית). ולעניין ההערכה שלך, מתחילות לצאת לשוק ריפלקס קומפקטיות (!) עם עדשות מיוחדות קטנטנות. עניין של הון קטן, אבל תוך עשור הן בטח יתפסו נתח נכבד משוק ה"צלמים עם כסף".1 |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
תמונה מצויינת - הנושא מבודד היטב מן הרקע באמצעות עומק שדה רדוד, יש צבעים מתחברים בין הפרח לפרפר וכן צבעים משלימים (אדום וירוק). גם ישנה הקבלה גאומטרית יפה בין הכנפיים לעלים, אם כי אולי הייתי מעיף את העלה שנכנס מימין באמצעות חיתוך, או עדיף בפוטושופ. למרות שהתמונה יפיהפיה כפי שהיא, ריפלקס עם עדשה יעודית, היתה גם חושפת גם את פרטי הפרפר שבמקרה זה הם חשוכים ומטושטשים קימעה. בעניין ה"קומפקטית" - זהו מינוח בו משתמשים במקום בו למדתי והוא מציין שם מצלמה שלא ניתן להחליף את עדשותיה. המונח בו את משתמשת כמובן הולם יותר מחלקה זו (מה עוד שזו שלי די קרובה בגודלה למצלמות ריפלקס). עוד תחום צילום שניתן להוסיף לתגובתי הקודמת הוא נופים. גם שם לריפלקס אין יתרון קריטי וזמינות הקומפקטיות (אוף, אני תקוע בגירסא דינקותא) עדיפה. יתרה מכך, התמונות הטובות ביותר של חלק ניכר מן הצלמים שפגשתי היו דווקא בפוינט אנד שוט (יש! אני מסוגל להשתנות. עכשיו איך חוזרים?) שלהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
היתרון במצלמת רפלקס בצילום נופים הוא האפשרות להשתמש בעדשה רחבה (והחביבה עלי - אולטרה רחבה). שתי הסתייגויות - לא לכל תמונת נוף זה רלוונטי, והיום יש מצלמות פוינט אנד שוט עם עדשה די רחבה. היתרון הנוסף הוא בצילום נוף בתנאי תאורה קשים. בכלל, המסקנה שלי אחרי שימוש מקביל בשתי המצלמות, היא שמצלמת P&S טובה נותנת תוצאות דומות (עד כדי כמעט זהות) בתנאי תאורה אופטימלים, וככל שהתנאים מורכבים יותר, כך העדיפות לרפלקס הולכת וגדלה. בעניין החדות (כלומר, הפרטים שלא הצליחו להקלט בפרפר), גם כאן במקרים מסוימים הפ"ש יכולה להגיע לרמה די גבוהה. כמו בתמונה הזו שצולמה בצהרי היום. מצד שני, אותה מצלמה לא הייתה מצליחה להוציא תוצאות לפחות סבירות בסיטואציות חשוכות כמו למשל זו |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מוטב להגיב מאוחר מאשר לעולם לא. כשרוצים לבחור בין DSLR לבין מצלמה קומפקטית צריך להבין היטב את ההבדלים ביניהן. היתרונות של הקומפקטית ברורים: גודל, משקל, מחיר, העובדה שאתה יכול להחזיק אותה תמיד אתך ולצלם במהירות. ל-DSLR יש יתרונות אחרים, שכדי להתיחס אליהם כדאי להפריד בין היתרונות המהותיים שיש ל-DSLR מתוקף המבנה שלה, לבין יתרונות פחות מהותיים שנובעים מהמיצוב שלה בשוק וכיו"ב. לדוגמה, אם יש לDSLR מסך LCD איכותי יותר זה לא כי היא DSLR אלא כי היצרן מבין שאנשים מצפים לרכיב איכותי יותר במצלמה של $2000; זה לא אומר שלא תיתכן קומפקטית עם LCD איכותי או DSLR עם LCD דפוק. היתרונות המהותיים הם יתרונות שנובעים מעצם המבנה שלה, ולקומפקטיות קשה יהיה להדביק אותם. אז מה היתרונות המהותיים של DSLR? ראשית, העובדה שניתן להחליף עדשות. בקומ' אתה כבול לעדשה שבאה עם המצלמה, וגם אם יש לה טווח פנטסטי (כמו 24-840 בקאנון SX30 החדשה) אתה לא יכול להרכיב עדשה מהירה יותר או רחבה יותר. לכן ה-DSLR שאתה קונה היא מערכת שעשויה להתפתח, וההשקעה שתשקיע בפיתוח הזה תלך אתך למצלמה הבאה. שנית, ל-DSLR יש עינית אופטית שבה אתה רואה את המציאות שמולך ולא רק LCD (או EVF). כאן צריך לסייג - יש קטגוריה צומחת במהירות של מצלמות mirrorless, שניחנו ברוב המאפיינים של DSLR אבל אין להם עינית אופטית. כבר כתבתי כאן פעם שלדעתי שם נמצא העתיד, כיוון שאני לא רואה יתרון גדול בעינית האופטית ואני רואה כמה חסרונות שנגזרים מקיומה. יתרון נוסף של DSLR הוא מהירות המיקוד האוטומטי. מצלמות קומפקטיות מתמקדות על ידי מקסום הניגודיות של התמונה; זו שיטה שמחייבת את העדשה לנוע קדימה ואחורה כדי "לצוד" את נקודת המקסימום. DSLR מתמקדות על ידי פיצול אלומת האור והשוואת המופע (פאזה) של האור שמגיע משני הכיוונים. השיטה הזו מאפשרת חישוב ישיר של נקודת הפוקוס ולכן היא מהירה יותר. לאחרונה הופיעה מצלמה קומפקטית של פוג'י שיודעת להשוות מופע אבל זו סנונית ראשונה והיכולות שלה מוגבלות יחסית. עוד יתרון הוא עומק השדה (או העדרו) שאליו התיחס אפופידס. ב-DSLR העדשה רחוקה מהחיישן הרבה יותר מאשר בקומפקטית - גם בגלל גודל החיישן וגם בגלל ההכרח לאכלס ביניהם את המראה (הכרח שאינו קיים ב-mirrorless ומכאן השאיפה שלהם למצלמות ועדשות קטנות יותר). כשהמרחק מהחיישן גדול יותר עומק השדה (התחום המצוי בפוקוס חד) קטן יותר. העובדה הזו מאפשרת ליצור תמונה שמפרידה בבירור בין האוביקט לבין הרקע. עוד יתרונות של ה-DSLR קשורים לגודל החיישן. מצלמה קומפקטית עם חיישן גדול אפשרית תאורטית, אבל לא מעשית; לא ניתן לכלול במצלמה קומפקטית עדשת זום לחיישן גדול, והנסיונות שנעשו (בעיקר ע"י חברת סיגמה) לבנות מצלמה קומ' עם חיישן גדול ואורך מוקד קבוע הניבו מצלמות לא מוצלחות ולא שמושיות. לחיישן הגדול שני יתרונות מרכזיים: האחד הוא עמידות לרעש, שמאפשרת ל-DSLR לצלם ב-ISO גבוה ללא פגיעה או תוך פגיעה קלה באיכות התמונה, בעוד הקומ' נוטות להרעיש קשות ברגע שמגיעים ל-ISO 400 ומעלה. היתרון השני הוא תחום דינמי, כלומר עד כמה הנקודה המוארת ביותר בפריים יכולה להיות בהירה יותר מהנקודה החשוכה ביותר מבלי שהאחת תהפוך ללבנה לחלוטין או השניה תהפוך לשחורה לחלוטין. גם כאן היתרון של החיישן הגדול הוא מובהק, וטכניקות מתוחכמות שכמה קומ' משתמשות בהן כדי לעקוף את המגבלה הזו מצליחות רק לצמצם אותה - תוך תשלום מחיר בתחומים אחרים. כמובן, החיישן הגדול אינו רק ברכה; הוא האחראי העקרי למחירה הגבוה של המצלמה עצמה וגם לגודל, למשקל ולמחיר של העדשות. פתרון מעניין לדילמה מציעה הקטגוריה המתפתחת לאחרונה של "קומפקטיות לצלמים", כמו ה-LX5 של פנסוניק או S95 של קאנון. המצלמות האלה הן בגודל של קומפקטיות, אבל הן מצוידות בחיישן גדול יותר מהמקובל בקומ' - מה שמשפר את התחום הדינמי והרעש; כמו כן, הן מצוידות בעדשה מהירה (F2.0 בקצה הרחב) שמאפשרת גם להכניס יותר אור (מה שעוזר בצמצום הרעש) וגם להקטין את עומק השדה. הן גם משתדלות להציע אפשרויות שליטה וחיבור עזרים שנותנות לצלם מרחב פעולה גדול יותר - בקיצור, הן נהנות מהיתרונות של כל הקומ' וסובלות פחות מהחסרונות שלהן. גם מי שיש לו DSLR עשוי להחליט ששווה לו להשקיע באחת כזו כדי להיות מסוגל להסתובב להנאתו תמיד עם מצלמה. בהערת אגב, הזכרת "מצלמה קומפקטית איכותית, כפי שאולי כבר ישנן בכמה סמארטפונים". טעות. בסמארטפונים אין מצלמות איכותיות. הסמארטפונים סובלים מכל המגבלות של קומפקטיות - רק יותר. אין להם זום, יש להם חיישנים גמדיים עם יותר מדי פיקסלים ועדשות קרובות להפליא לחיישן, אין להם מבזק נורמלי או אפשרות לחבר כזה, יכולות השליטה בפרמטרים של הצילום מצומצמות ולא נוחות לתפעול. אפשר להפיק בעזרתם תמונות טובות - אבל רק בתנאים המתאימים, ושעור התמונות המוצלחות מתוך כלל התמונות יהיה נמוך בהרבה מאשר בקומ' טובה. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
למיטב ידיעתי, עומק השדה מושפע מגודל החיישן ולא ממרחק העדשה מהחיישן. מלבד זאת, יתרון נוסף לDSLR הוא שהן פחות מוגבלות ע"י התאבכות כשהצמצם קטן. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |