בתשובה לדותן ג., 03/06/00 0:40
 |
|
 |
||
|
||||
 |
בקטע ענק באותו מקור מתוארת החיה שנעה במהירות העולה על מהירות האור, המכלה את כל שנותיה במרדף אחר בנות זוגה שכבר אינן במקום בו הן נצפות. גם עקרון אי הודאות משולב בקטע בשנינות. |  |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
לו כדי שיקשיב לכל הוויכוחים הפלספניים שלהם. אני מרגיש קצת כמוהו. נדמה לי שמגיע לכל מי שקרא עד הסוף איזה תשלום על זמנו :-( כפי שהגדיר זאת פראצ'ט בגאוניותו: "תפקיד המקשיבים לא תמיד הוערך במלואו. אולם ידוע שרוב האנשים אינם מקשיבים. הם משתמשים בזמן שבו מישהו אחר מדבר, כדי לחשוב מה יאמרו הם בהמשך. מקשיבים אמיתיים זכו תמיד לכבוד רב בתרבויות אורליות, ולרוב הוקרה על תכונתם הנדירה; פייטנים ומשוררים ניתן למצוא בכל פינה, אך מקשיב טוב הוא פנינה נדירה." המלצה לכולם - קחו איזה גמל שיפתור את הוויכוח הזה סופית :-( שאלה לליאור: היכן בדיוק הקטע שדיברת עליו בספר? ותמיהה לסיום: היכן תגובתו של כותב המאמר יבשם עזגד? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
נראה לי מתישהוא כשהם במדבר ובאשר לחדו"א 1 מ', אני זוכר את המתרגל מדגיש את ההבחנה בין 0 ממש הנכפל באינסוף, אז הגבול הוא כמובן אפס, לבין פונקציה השואפת לאפס הנכפלת בפונקציה השואפת לאינסוף, ואז צריך להפעיל את הכלים הכבדים יותר כדי לדעת מה הגבול, אם קיים בכלל. עוד דבר שמדגישים המרצים לרוב הוא שאינסוף אינו מספר אלא מצב לא מוגדר, ולכן נדרשת ההתפלפלות של "לכל אפסילון חיובי קיים.. כזה שלכל.. מתקיים..."וכו' וזאת מבלי להיכנס לסוגיה הלא-רלבנטית של אינסוף בר-מניה ואינסוף שאינו בר-מניה |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |