 |
זה לא שאתה "מטומטם שלא מבין כלום". זה שאתה (כמו מחצית מהאנשים פה) מצפה לנוסחא פשוטה וקליטה שתפתור את כל הבעיות בלי שיהיה צורך להפעיל שיקול דעת. אין כזאת.
בוודאי שבתועלתנות מתגנבים עקרונות לא תועלתניים. אין לך ברירה. תועלתנות מדברת על כך שהמוסר הוא שקלול תועלות. אבל מי מגדיר מהי תועלת? איך משווים תועלות? מה מועיל יותר ומה מועיל פחות? מי מגדיר מהו רווח ומהו הפסד? אילו סוגי רווחים או הפסדים שונים ניתנים להשוואה ואילו אינם ניתנים להשוואה? אילו סוגים שונים של רווח והפסד בכלל יש? כיצד משקללים אותם? כיצד משקללים העדפות בכלל?
כל אלה שאלות רציניות, שמצריכות טיפול. בלי טיפול בהן אין תורה תועלתנית. ועל השאלות האלה חלוקים מיל, בנתאם, ותועלתנים אחרים. אי אפשר ליישם את "העקרון התועלתני" ולהתעלם מהשאלות הללו. "הקריקטורה התועלתנית" שמתעקשים עליה כאן מציעה פתרונות שהם שרירותיים ולא סבירים - בדיוק משום שהקריקטורה הזו מטאטאה את השאלות החשובות אל מתחת לשטיח. לכן אתם מגיעים למסקנות אבסורדיות שלא יהיו מקובלות על שום פילוסוף רציני. אין ברירה אלא לדון בשאלות הללו כאשר מתעסקים בתועלת - זה עיקר העניין.
לפילוסופים שונים יש גרסאות שונות של התורה תועלתנית משום שהם מטפלים אחרת בשאלות הללו. הצגתי שניים: בנתאם נותן משקל יתר להפסדים, ומיל מגביל מאוד את האפשרות לבצע השוואות בין-אישיות. לשני הפתרונות הללו יש חסרונות, ובעיות. אבל הם לפחות מייצגים נסיון אמיתי להתמודד עם בעיות.
|
 |
RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש