בתשובה לג'וד, 27/08/10 17:35
שיניתי את דעתי 550289
דביר • בתשובה לג'וד שבת, 4/9/2010, 1:05
ההיגיון שלי מורה לי שעולם חמוש יותר הוא עולם שנוטה יותר להתלחמות. דומני שמזה ששים שנה העולם מאמין מתוך אשליה שמלחמת העולם השנייה הייתה המלחמה הגדולה האחרונה. לא בטוח שמכת הגרעין על יפן או מאזן האימה של המלחמה הקרה הולידו תרבות של שלום, כמו הסלידה מן התוצאות ההרסניות של המלחמה הקונבנציונלית. כאן יש להעיר כי מלחמת העולם הראשונה הולידה אף היא תרבות של שלום שהחליפה את עורה מאוחר יותר אל מול פני המציאות. עקרונית אני סבור שהפיתוי למלחמה גדול יותר מן האחיזה בשלום, ומאידך לא ניתן להתעלם מכוחה של תרבות השלום וממנגנוני האיזון שהיא הקימה. בעת הנוכחית העולם מנסה לעבור לניהול של ''קונצרט'', כלומר ניהול משותף לפי חלוקת אינטרסים, מצד כמה שחקנים גדולים וזה יכול להחזיק יפה לכמה עשורים. אין זה בעיניי תרחיש בלתי סביר שביום מן הימים נקודה אחת במאזן תיפרם, ויפרוץ המאבק הגדול, המלחמה השלישית, על השליטה בכדור.
שיניתי את דעתי 550429
דורון הגלילי • בתשובה לדביר יום א', 5/9/2010, 13:11
אני לא בטוח שעולם חמוש יותר הוא עולם שנוטה יותר להתלחמות.
ההיגיון שלי דווקא מורה שעולם הנוטה יותר להתלחמות הוא עולם בו יש חוסר איזון (או תחושה כוזבת של חוסר איזון) ברמת החימוש, ולא משנה אם מדובר במרכבות ברזל, רובים, תותחים או נשק גרעיני. עולם בו לצד אחד יש תחושה (מוצדקת או לא) שכוחו גדול מכוחו של יריבו, ושמחיר המלחמה אותו עליו לשלם נמוך מרווחיו מאותה מלחמה, הוא זה שייטה להתלחמות. אינך פותח במלחמה שאתה יודע שגם אם תנצח, זה יהיה נצחון פירוס.
חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא
מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים
האייל הקורא RSS מאמרים | כתבו למערכת | אודות האתר | טרם התעדכנת | ארכיון | חיפוש | עזרה | תנאי שימוש © כל הזכויות שמורות