בתשובה לרחל, 02/06/00 16:44
 |
|
 |
||
|
||||
 |
רחל היקרה, האיכפתיות הרבה שלי נובעת מעצם היותי תלמיד שמנסה להשפיע ולא לקבל את הדברים כמו שהם בהנחה שאי אפשר לשנות. אם רק רוצים ומתאמצים - הכל ניתן לשינוי בחיים. אבל צריך להפריד בין שני דברים. בשלב זה העיסוק בחינוך לא מושך אותי במיוחד - גם אינני יודע מה כישורי, ואם יש לי כישורי הוראה. רק הדעות לא מספיקות כדי לעסוק בחינוך. לכן אני חושב שאפשר, אפילו צריך וחובה להתריע על הדברים אותם הזכרתי. גם אם לא אעסוק בחינוך, אנסה להשפיע בכל דרך אפשריתף גם על מקבלי ההחלטות במרד החינוך כדי שתהיה לנו מערכת חינוך טובה יותר. בינתיים, אני עוסק לעיתים קרובות בנושאים כאלה בתוכנית הרדיו שלי, ולא פעם ראיינתי בכירים במשרד החינוך, ובהם גם שר החינוך. אני משתדל כמה שיותר להעלות לדיון בכל מקום מתאים את דועתי בתקווה להזיז ולהשפיע. לצערי גם מורה עם כוונות טובות לא יכול לעשות כרצונו. הוא תלוי במערכת ובבחינות הבגרות. כולי תקווה שבקרוב נזכה למערכת חינוך מתוקנת, ולדור חדש של מורים טובים - מורים לחיים !! אביתר. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
ושוב אליך אלעד היקר, בצער רב קראתי את תשובתך לי. צערי מובן והוא מופנה לא רק אליך. עם כל הכבוד לתקוות לדור חדש וכו' הן לא יניעו איש להצטרף למערכת הזו. מקריאת דבריהם של רוב הכותבים פה לא קשה להבין שכמעט איש מהם איננו שייך למערכת החינוך כמורה, מנהל,מדריך או מישהו אחר ולדעתי לרובם אין תכניות להצטרף. אני מניחה שלכל אחד יש סיבות טובות למדי כאשר הוא בוחר את מקצועו חיים. אך מערכת החינוך לא תיגדל ולא תמריא אם לא יקחו אותה לידיהם אנשים טובים שירצו לשנות אותה. והרשה נא לי וידוי אישי קטן: עסקתי בהוראה בתיכון וחט"ב במשך 18 שנה. יש לי המון מה לומר ביחס לדברים שנאמרו כאן, אך החשוב ביותר זה העשייה. חן חן שהשבת לי, והצלח במעשיך. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
עד שלא תערך רפורמה מקיפה במשרד האוצר, לא יהיו מורים ומחנכים ברמה מספקת. מעט המורים שנשארו הם ברובם אנשים צעירים שמנסים למרפק את דרכם לעולם ההיטק ובינתיים ''מחלטרים'' כמורים למדעים, או (וסילחו לי נא על השוביניזם, אך הסטטיסטיקה לצידי) נשים שיכולות להרשות לעצמן את העבודה בתחום הפדגוגי מאחר והן עובדות רק לצורך הכנסה משנית במשק הבית שלהן, ומה לעשות - זה מקצוע שקל למצוא בו עבודה. אני מכיר מספר קטן מאוד, אך עודנו קיים, של מורים מהדור הישן, שמלמדים מתוך אהבת המקצוע ולא מחוסר ברירה. אנשים אלה נאלצים לסבול תלמידים כפויי טובה, משכורות הגובלות במשכורות רעב, ונאלצים לעבוד בעבודות נוספות שונות ומשונות כדי לסגור את החודש. לא שווה להיות מורה. עם כל הרצון הטוב והאידאליזם, כל זמן שמאכילים את ציבור המורים במשכורות אפסיות שכאלה, כוח האדם שפונה להוראה יהיה נחות, בממוצע, מכוח האדם שהולך לתחומים אחרים. זה ענין פשוט של היצע ויאוש, כפי שאמר דני סנדרסון. כדי לפתור את המצב הרעוע של מע' החינוך לא צריכים לעשות בה רפורמה מקיפה - רק להגדיל את משכורות המורים במשהו כמו, נאמר, שלוש מאות אחוז. אם ננסה, תראו שתוך שנתיים יש מספר עצום של מבקשי עבודה בתחום, ומנהלי בתי הספר יכולים להתחיל לעשות סלקציה של מורים ולהעסיק רק את הטובים מבינהם. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
רחלי, שמי הפרטי הוא אביתר. אני מדגיש שוב, אני לא אעסוק בחינוך מכיוון שדעות נכונות ורצון לשינוי לא מספיקים, בנוסף אליהם צריך כושר הוראה - שאותו אין לי מושג אם יש לי. החשוב ביותר זה העשייה כמו שאמרת, ולכן היא צריכה להעשות ע''י האנשים המוכשרים לכך ביותר. אגב, רוב הדברים שעליהם דיברתי צריכים להיות מיושמים ע''י הדרגות הגבוהות במשרד החינוך ולא ע''י המורים הפשוטים, יהיו טובים ככל שיהיו. אביתר. |
|
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |