בתשובה לפאדיחה לספר, 07/09/10 21:47
בקשה לקהל הרחב 550643
הטעם לעינוי איננו הסבל אלא כפי שמסביר ספר החינוך.
"שהיה מחסדי השם על כל בריותיו לקבוע להם יום אחד בשנה לכפר על החטאים על
ידי התשובה. נצטווינו להתענות בו, לפי שהמאכל והמשתה ויתר הנאות חוש
המישוש יעוררו החומר להימשך אחר התאווה והחטא, ויבטלו צורת הנפש החכמה
מחפש אחר האמת, שהיא עבודת האל ומוסרו הטוב והמתוק לכל בני הדעת. ואין
ראוי לעבד ביום בואו לדין לפני אדוניו לבוא בנפש חשוכה ומעורבבת מתוך המאכל
והמשתה במחשבות החומר אשר היא בתוכו, שאין דנים את האדם אלא לפי מעשיו
שבאותה שעה. על כן טוב לו להגביר נפשו החכמה ולהכניע החומר לפניה באותו
היום הנכבד, למען תהיה ראויה ונכונה לקבל כפרתה, ולא ימנעה מסך התאוות."

או במילים אחרות כשאתה צם המחשבות שלך פנויות למחשבות רוחניות.
בקשה לקהל הרחב 550644
טוב, קטונתי.

אבל אם כך, המצווה מנוסחת מאד מוזר, בלשון המעטה. התענות ומדיטציה הן פעולות מאד מאד שונות, גם אם יש איזשהו קשר בינהן, והניסוח ''עיניתם את נפשותכם'' רק מדגיש את ההבדלים.
בקשה לקהל הרחב 550646
וודאי שאין הכוונה ב"עיניתם את נפשותיכם" ל"לעשות לעצמך רע". משמעות כזו של הציווי מובילה מייד לפרדוקס השקרן: בהנחה שרצוני הוא לקיים את המצווה, אני אשמח אם אקיים אותה (ע"י עינוי עצמי), בסתירה ליום כיפור.
אסור לפצוע את עצמך ואין ערך מיוחד ביום כיפור (או בכל זמן אחר) בבית כנסת ללא מזגן למשל.

אני חושב שהרעיון הוא יותר בכיוון של המנעות ממספר מסויים של פעילויות גופניות-פיזיות, למען תחושת קדושה. שינה לדוגמה לא אסורה או מוגבלת כי עייפות לא תורמת להרגשת התעלות.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים