בתשובה לתשע נשמות, 21/09/10 10:14
ערך החיים 551651
אנחנו משנים אנלוגיות אבל זה לא משנה את חילוקי הדעות בינינו. אני לא חושב שהמדינה (המאמן) אומרת לנו לאן לנסוע כשהיא מקימה מערכת תח"צ. באנלוגיית הספורט היא, בעיני, לא השופט ולא המאמן, אלא בעל האיצטדיון. היא מאפשרת למי שרוצה לשחק עליו, אבל בגלל שלא כולם יכולים לעשות זאת ביחד היא קובעת קריטריונים (עדיפות ראשונה לכדורגל ושניה למופעי רוק) ולוחות זמנים. היא גם מתחזקת את המגרש לרווחת כולם - הרי אי אפשר שכל קבוצה תשקה ותקצוץ את הדשא לפני המשחק שלה. אלו פונקציות שחיבים לעשות באופן מרוכז כי אחרת אף אחד לא יוכל לשחק. (כמובן, אנשים יכולים לשחק בשכונה, מחוץ לאיצטדיון, אבל זה יהיה סוג אחר של משחק, שלמדינה אין עניין בו).

עכשיו, את הפונקציות המרכזיות הללו המדינה (הבעלים) יכולה לבצע על ידי אנשים שהיא שוכרת במשכורת חודשית או על ידי קבלנים שהיא שוכרת לתקופה קצובה לפי מכרז. יש יתרונות וחסרונות לשתי השיטות אבל, לדעתי, ההבדל איננו עקרוני. מה שחשוב הוא שהפונקציה הזאת מתבצעת במרוכז.

לא ברור לי הטיעון, הלכאורה עקרוני, שאי אפשר להפריט פונקציות מרכזיות כאלו כי הן לא נעשות למטרות רווח. הרי גם כאשר זה נעשה על ידי "עובדי מדינה" הם עושים זאת למטרת רווח (אפילו הם צריכים לאכול). אז אם יש קבלן-לא-שכיר שמצליח לבצע את הפונקציה הזאת באותה יעילות (לפי הקרטריונים שקבעה המדינה/בעלים) ובלא יותר עלות - מה הנפקא מינה? אם מערכת התח"צ מוסדרת במרוכז, ביעלות מקסימלית ובעלות מינימלית, הרי בא לציון גואל.

חזרה לעמוד הראשי המאמר המלא

מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים