בתשובה ליהונתן אורן, 20/09/10 13:58
 |
|
 |
||
|
||||
 |
אני תוהה אם אנחנו מדברים על אותו דבר, ואם לא אז איפה אנחנו לא מסכימים על הסמנטיקה. לי נראה שלכל בני האדם הבוגרים יש שני סוגי מוטיבציות למעשים, ונראה לי שההפרדה הזו היא חלק מהמצב האנושי הנצחי. יש דברים שעושים כדי להשיג תוצאה מסוימת, שתשרת אינטרסים שלנו. לא נחשוב עליהם כמעשים טובים במיוחד, אולי סתם מותרים מוסרית (במקרה הטוב). וכאן אני לא חושב שהעולם מבלבל. כמובן שלעתים קרובות העניינים לא עובדים לפי התכנון ואנו מתאכזבים, אבל לפחות בדיעבד אנחנו יכולים לרוב להבין מה השתבש. בתחום הזה הרציונליות מככבת, אם לא באמת (בעצם רגש לא-מודע הכתיב את בחירותנו, והרצינליות היתה רק כיסוי) אז לפחות כשאנו מנתחים בדיעבד מה קרה. ויש דברים שעושים כ''מעשה טוב''. כילדים אנו גדלים על אגדות שבהם מי שעושה מעשה טוב מקבל גמול, דרך איזה מהלך עניינים מפתיע וקסום. זה גורם, או משקף, ציפיה רגשית שעשיית טוב תביא איכשהו לכך שנקבל שכר, אבל כשמתבגרים מבינים שבמציאות זה לא כך. ואנשים שעושים מעשים טובים, עושים אותם ללא ציפיה לגמול. שוב, אולי ברובד רגשי לא-מודע כלשהו כן יש ציפיה לגמול, אבל איש לא חושב שזה רציונלי. אני די אופתע אם בהיסטוריה האנושית יש או היו חברות שתפסו זאת אחרת. גם הדתות הקלאסיות היו צריכות להתמודד עם ''צדיק ורע לו''. הפתרון הפופולרי של העולם הבא, שבו יינתן השכר והעונש, מאפשר לאנשים לעשות מעשים טובים במסגרת רציונלית של ציפיה לשכר, אבל מכיון שהוא לא בעולם הזה ממילא הם לא יתאכזבו מהרציונליות של העולם. זה באשר למעשים טובים. באשר לרעים, כאן זה קצת שונה, כי יצרנו מערכת חברתית שאמורה להעניש על מעשים רעים. לפעמים אנחנו רואים שזה לא קורה (לאחרים), ומתאכזבים, אבל זה מיתרגם לאכזבה מהרשויות, ולהבנה רציונלית שיש כאן כשל מוסדי. שוב, יכול להיות שברובד לא-מודע, ולא רציונלי, כן יש כאן אכזבה כללית מהעולם או בלבול - אבל כך או כך זה לא מיתרגם לאכזבה מהאי-רציונליות של העולם. |
 |
 |
 |
|
|
|
||
|
||||
|
התייחסתי לשאלה שלך כשאלה כללית בגלל שהיא נוסחה ככזאת (האם אתה מאוכזב עכשיו? האם ציפית למענה אחר ואני הייתי לא רציונאלי?). ההצעה שלך לחלוקה של המוטיבציות לשני סוגים נראית לי חלק ממסורת שהיא דתית מעיקרה. היא אומרת שיש פעולה שמכוונת למימוש האינטרסים שלנו ויש פעולה שמניעיה טמונים ב"יצר הטוב". אותו יצר נראה מנותק מהציפייה לגמול ומשאר מערכי-הנפש שמכוונים להשגת סיפוק. הוא פשוט שם, והאדם יכול לבחור בו. אני משוכנע שהיו חברות בהיסטוריה שבהן זה נתפס אחרת ושהתפיסה הזאת אינה "חלק מהמצב האנושי הנצחי". אני יכול לפנות שוב לחברה היוונית העתיקה. אני לא מבין כלל בפילולוגיה, אבל למיטב ידיעתי לחברות עתיקות אין מילה שמקבילה ל"טוב" שלנו. אנחנו מתרגמים ל"טוב" מילים שאצלם משמעותן הייתה דומה יותר ל"נאות" במובן של "הולם חברתית" או "הולם את מצב העניינים". גם הדגש בחברות קדם-סוקראטיות היה על "מידה טובה" כתכונת אופי (arête או virtue) ולא על "המעשה הטוב". וכמובן, הפרויקט המסורתי של הפילוסופיה המערבית מאז התפרקותן של חברות אלו הוא לבצע רדוקציה של הטוב לרציונאליות או של הרציונאליות לטוב ולא להתייחס אליהן כאל מוטיבציות שונות. בנוגע לשלילה שלך את "האכזבה מאי-הרציונאליות של העולם", אני חושב שאתה מדבר על תהליכים משניים. דהיינו, קודם כל אנחנו מתאכזבים, ואז אנחנו משתמשים ברציונאליות כדי להסביר לעצמנו את הסיבות לאכזבתנו. אני מניח שאנשים שאצלם החשיבה ההגיונית ממלאת תפקיד מרכזי במבנה האישיות, מסוגלים לכפות את התהליכים ההגיוניים על רגשות האכזבה (או רגשות אחרים) שעולים בהם וכך לא להרגיש אותם. כשהם מרגישים שציפיותיהם נכזבו, הם "מסדרים מחדש" לעצמם את תמונת העולם כך שהציפיות הופכות ללא-הגיוניות, ואז אפשר לבטל את הציפיות יחד עם תחושת האכזבה שנלוותה לאי-מימושן. במיטבו, המנגנון הזה מקדם אותנו להבנה טובה יותר של העולם. במרעו, המנגנון הזה חוסם את הניסיונות שלנו להגשים את משאלותינו (אני משער שכמו במדע, זה תלוי אם אנחנו משתמשים בהגיון לסתימת חורים אד-הוק או לרוויזיה אמיתית בדרכים שבהן אנחנו ניגשים לעולם). לפחות, לי נראה שכך זה עובד. אם אתה חושב אחרת, נשאר לך האתגר שהציב תשע נשמות (או הכחשתו). |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל אני מסכים עם כל מה שכתבת בתשובה לתשע נשמות - רק לא מבין מה עושה שם הרציונליות. בעצם, מה שאני לא מבין הוא סמנטי: מה זה "עולם רציונלי" בתגובתך? חשבתי ש"עולם רציונלי" הוא משהו כמו זה שבו מאמינים מדענים (רציונלים), עולם שיש בו חוקים ואפשר לצפות מה שיקרה בו. אבל זה בטח לא קשור לשכר ועונש. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני מקווה מאוד שעכשיו אני מבין את כוונתך, ואוכל לחסוך ממך את זרם האסוציאציות שלי. אני חושב על משהו די דומה לעולם שמאמינים בו המדענים, רק תבוני גם מהבחינה החברתית. עולם שהוא רציונאלי בכך ששולטת בו גירסה של צדק שבו "כל אחד מקבל את מה שמגיע לו" לפי פעולותיו או לפי מהותו. כמו שבעולם הפיזיקלי כל פעולה יוצרת תגובה שווה לה בעוצמתה 1, כך צריך להיות גם בעולם צודק חברתית. 1 פיזיקאים, להירגע. אני לא מתיימר לדייק או להבין את ניוטון. זה רק משל. |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אז בסדר. (המילה "רציונלית" נראית לי בחירה מוזרה קצת, כשהאמונה ב"עולם רציונלי" שכזה היא בבירור(?) לא רציונלית במובן הנפוץ, המדעני-פילוסופי. מצד שני, במשמעות של "רציו" כיחס בין שני גדלים, כמו "מספר רציונלי", זה דווקא עובד מצוין (-: ) | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אה. אני חושב שפשוט העולם נכשל בלענות על דרישות הרציונאליות שלנו. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני יכול להוסיף שמבחינה פסיכולוגית קיימת השקפה לפיה ניתן לראות שלושה סוגים של מוטיבציה לפעול. אמנם ההשקפה הזו מתייחסת ליחסים בין אישיים אבל ניתן להרחיב אותה, בעיקר בדיון איילי, לפעילות במסגרות רחבות יותר. לראשונה ניתן לקרא בהכללה "שאיפה לגמול והמנעות מעונש" שבה מצב מסוים נתפס כהזדמנות לקבלת תמורה כלשהי - חמרית, חברתית או אישית - והתחמקות מעונש. זה מובלי לתגובה ממניעים אנוכיים המונחים ע"י שיקלול עלות/תועלת או פשוט לא לעשות מאום. הדרך השניה היא "לא להרגיש רע" שנגרמת מהתנסות או חוויה מסוימת. כך שאנחנו פועלים לתיקון המצב בגלל מניע אנוכי של שיפור ההרגשה שלנו, גם פה באמצעות שקלול עלות/תועלת או לא לפעול בכלל. השלישית היא "איכפתיות אמיתית" שבה אנחנו מזדהים עם מצבי מצוקה של אחרים כאילו אנחנו היינו באותה מצוקה (יכול להיות גם מה ששייקה אופיר כינה במשל הכבשה "הלך רוחם של עמים נדכאים"?) ופה המניע לפעולה איננו אנוכי כ"כ כי אם הוא הקטנת המצוקה ושיפור המצב, שוב בשקלול עלות/תועלת והמנעות מפעולה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
זו גם החלוקה שלי, לפחות מאז גיל ההתבגרות, אך בשינוי קטן לפיו המוטיבציה השלישית אומנם מוגברת ע"י דימיון עצמנו באותו המצב, ואף יתכן שמקורה האבולוציוני קשור הדוקות לדמיון זה, אך הרצון למנוע סבל שביסודה מתקיים גם בלעדיו וניצת מעצם ההכרה בסבל הצד השני. אני מניח שהדבר בולט במיוחד בקרב חיות חברתיות ואולי גם אצל תינוקות/פעוטות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
מעניין. חסר לי בהשקפה הזאת ''שאיפה לשנות את האני'' שקשה להגדיר אותה במושגים של גמול לאני הנוכחי. משהו שמצריך תיאור שהוא יותר בכיוון של סיסטמיזם. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
במחשבה שניה, שאיפה כזאת נשמעת לי פחות כמניע פסיכולוגי ויותר כהסבר פילוסופי. כאילו היית צריך להקדים עם ''ולכן''. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אני לא רואה כאן משהו פילוסופי במיוחד. אני חושב שקיימות שתי אסטרטגיות להגדיר את המוטיבציות שלנו. האחת היא לעשות להן רדוקציה למוטיבציה אחת בסיסית, וכאן מתאימה המוטיבציה השנייה שציינת (''לא להרגיש רע''). פרויד, למשל, עושה זאת. הוא אומר שהמניע שלנו הוא תמיד לחזור להומאוסטזיס. מטרת הפעולות שלנו היא לבטל את היצר שהוא הפרעה להומאוסטזיס ע''י מימוש היצר, המרתו או הדחקתו. האסטרטגיה השנייה היא לפרט את המוטיבציות השונות בלי לעשות להם רדוקציה למוטיבציה אחת, או לעשות ''רדוקציה של חצי דרך'' למספר מניעים בסיסיים. ואז אני לא רואה סיבה מיוחדת לעצור רק במוטיבציות שפירטת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
כבר דיברנו על זה שאת פרויד כמדוני לומדים יותר במחלקות לפילוסופיה וספרות מאשר במחלקות לפסיכולוגיה. "לא להרגיש רע" איננו הסבר פסיכולוגי, משום שהפסיכולוגיה כפי שאני תופס אותה מתעניינת יותר במנגנונים ותהליכים מאשר בהלכי רוח. אין דבר זר יותר לפסיכולוגיה כזו מאשר רדוקציה למוטיבציה בסיסית, דבר המאפיין יותר תפיסות פילוסופיות (במובן של אבסטרקציה ולא במובן של חקירה שיטתית) החותרות לתשובות מסוג "שאיפה לשיפור עצמי". לטעמי, תאור "שאיפה" היא [מה ההיפך מרדוקציה?] למינוח כוללני מה מבלי לדקדק בדינמיקה של התרחשויות פסיכולוגיות שמביאות לשאיפה לשיפור עצמי. אם אני יכול לחטוא בשליפה מן השרוול, "שאיפה" כזו דורשת מנגנון קוגנטיבי של חישוב דרכי פעולה או מטרות ואפשרויות השגתן, זכרון, ידע ותהליכי שליפת זכירון המתאים לידע ולסיטוציה, הבדלים אישיים פסיכולוגיים - מולדים? נרכשים? - הכרה והבנה חברתית על מגוון האינטראקציות שנובעות ממנה. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אבל ''לא להרגיש רע'' היא אחת המוטיבציות הפסיכולוגיות שאתה הצעת. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"להרגיש" זאת מילה טעונה ונראה שבגלל שרציתי לפשט את ההסבר בחרתי במינוח לא הכי מדויק. צ"ל שדרך הפעולה הזו נופלת תחת הכותרת של שיכוך/הקטנה של עוררות "גופנית" שגם זה לא תרגום מספק ל- vicarious. ה-להרגיש בהקשר שכביכול משתמע ממה שכתבת כולל מחשבות נוספות, אולי אפילו מודעות ומכוונות. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
אוקיי. | |
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
"מה ההיפך מרדוקציה?" אולי הפשטה (אבסטרקציה) בהקשר זה? |
|
|
|
|
|
|
||
|
||||
|
(הסבר טלאולוגי, לדעתי). | |
|
|
| חזרה לעמוד הראשי | המאמר המלא |
| מערכת האייל הקורא אינה אחראית לתוכן תגובות שנכתבו בידי קוראים | |
 RSS מאמרים |
כתבו למערכת |
אודות האתר |
טרם התעדכנת |
ארכיון |
חיפוש |
עזרה |
תנאי שימוש
|
© כל הזכויות שמורות |